עצי חיים על התורה קפב

שיהא מורה הוראה בישראל דכיון שה' עמו אז יכוין הלכה לאמיתו כמו"ש בדוד וד' עמו שהלכה כמותו עיי"ש. שאמר משה שמעו כי אתה ד' בקרב העם הזה תמיד הם דבוקים בד' יתברך ולא יסירו הדביקות מאלקי ממעל תמיד כי עין בעין נראה אתה ד' ר"ל כיון שעין בעין נראה הן הן גבורותיו ונפלאותיו ובלי ספק לא תפנה מחשבתם מד' רק אליו ידרושון בלי הרף אף רגע וע"כ ישאלו מה שהקשו הפילוסופים מבלתי יכולת ד' כיון שהם דבוקים תמיד מדוע תסיר ההשגחה מהם כפעם בפעם ע"ז השיב לו השי"ת סלחתי כדבריך ואולם חי אני וימלא כבוד ד' את כל הארץ ר"ל בתנאי אם זאת יעשו אשר כבוד ד' ימלא כל הארץ בכל פעם במילואו בלי חסרון ובטול רגע אז יגיע אליהם ההשגחה תמיד ולא תאונה רעה אליהם לעולם, ובזה אפשר לפ' מה שהקשה באור החיים למה לא השכילו יהושיע וכלב לדון עפ"י משפט התורה להכחיש דברי העשרה בדברי השנים כיון שדין העדות הוא תרי כמאה ומאה כתרי עיי"ש, ולהנ"ל י"ל כיון שנחשדו אז בנ"י שלא האמינו בהשגחת ד' וע"כ לא יכלו ג"כ לדון עפ"י ד"ת לקבל עדות להכחישן כיון שבדין תורה לכוין הלכה לאמתו אינו רק בעת הדביקות בב"ה ואז יקוב הדין את ההר אבל מכיון שיראו ללכת ארצה ישראל מאימת בני ענק ואת הנפילים אשר ראו שמה מזה נראה שנפלו בעת ההוא ממדרגתן לבטוח רק בשם ד' וע"כ גם הד"ת לא יכלו לברר כשמלה לאמתו והבן, עי' ביש"מ פ' משפטים דמה"ט אמרי' לפניהם ולא לפני עכו"ם. ועתה יגדל וגו' כאשר דברת לאמור ד' ארך אפים וגו' ודקדק באוה"ח הרבה אומרו ועתה גם אומרו יגדל משמע שיעשה איזה דבר שבו יגדל ומה זה כאשר דברת מה דיבר ד' והיכן דיבר גם תיבת לאמור למ' יאמר ע"ש עוד דקדוקים גם יש לדקדק אומרו וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים וגו' היכן מצינו אשר נשא להם לישראל במצרים. ונראה עפ"י המבואר בפר"ד שזה מחסדיו ית"ש שאם אדם עתיד לעשות טוב ולהיות צדיק מטיב עמו ע"ש העתיד אך אם עתיד לחטוא אינו מסתכל בזה ואינו דן אלא לפי שעתו כמו שמצינו במדרש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה בשביל שעתידים לקבל התורה הם נגאלים אבל לרע מצינו במדרש דאינו דן את האדם אלא לפי שעתו ע"ש, והנה כתב בייט"פ לר"ה אות ל"א דדבר הזה אנו מוצאים ביעקב אבינו בשעה שבקש לברך את אפרים ומנשה כתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה פרש"י שאינם ראויים לברכה לפי שעתיד ירבעם לצאת מאפרים ויהוא ממנשה ואעפי"כ ויברך אותם ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יגדל ופרש"י לפי שעתיד גדעון לצאת ממנו אולם אחיו הקטן יגדל ממנו לפי שעתיד יהושוע לצאת ממנו הרי שהי' מסתכל בטוב העתיד ולא ברע העתיד והסכים הקב"ה על ידו לשום את אפרים לפני מנשה בדגלים עכ"ד ז"ל עייש"ה, ובזה יש לפרש משאה''כ יענך ד' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב סלה דהנה כתב הרא"ש בר"ה דף י"ז בהא שאומרים בי"ג מדות של רחמים ה' ה' ודרשו חז"ל שם אני ד' קודם שיחטא ואני ד' לאחר שיחטא, וקשה קודם שיחטא מה צריך לרחמים ותי' הרא"ש דה"ק אעפ"י ש שיודע הקב"ה שעתיד לחטוא אינו דן אלא לפי מעשיו של עכשיו ע"ש, וז"ש יענך ד' ביום צרה ר"ל במדת ד' דמשמע שאינו דן את האדם במה שעתיד לחטוא, כמו שמצינו אצל ישמעאל באשר הוא שם, בזה יעננו ד' כיון דלטוב מסתכל לעתיד דברע אינו מסתכל לעתיד ואמר מנין לו זה דאעפ"י דברע אינו מסתכל לעתיד מ"מ לטוב מסתכל לעתיד ע"כ אמר הכ' ישגבך שם אלקי יעקב היינו במה שהסכים הקב"ה במה שעשה יעקב אבינו והקדים בברכתו את אפרים לפני מנשה מפני שהסתכל בטוב העתיד לצאת מהם וראה אשר אחיו הקטן יגדל ממנו, וא"כ לפי"ז זכינו לדין כיון דכל אחד מישראל עתיד לעשות מצות וכיון דבטוב העתיד מסתכל הקב"ה וא"כ ראוי להתנהג בחסד ע"ש העתיד לעשות מצות ואעפ"י דאפשר שעתיד לעשות רע ח"ו מ"מ ברע אינו דן אלא לפי שעתו וזש"ה ועתה יגדל נא כח ד' היינו כפי' הרא"ש דכח ד' משמע דאינו מסתכל במה שעתיד לחטוא אלא לפי מעשיו של עכשיו וזהו ועתה ר"ל לפי מעשיו של עתה ולא במה שעתיד להיות וזהו יגדל