עצי חיים על התורה קפד

וחסד עם בני ישראל ע"כ הרבה להם המצות ובזה רק צדקה יחשב להם אם יעשו כסדר הזה אבל ח"ו אין מצטרף לרעה כיון שהם הרבה נדונים כאנוסי' ואין עליהם שום אשמה וז"ש ג"כ בגמ' גדול ענשו של לבן יותר מעונש של תכלת כיון שמצוי הוא ובנקל לקיים ע"כ עונשו יותר כמו דאמרינן דבאוה''ע לא מהני תשובה כיון שאין להם רק ז' מצות ב"נ והוי כמזידים מטעם זה עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת וע"ז אמר המדרש הה"ד אור זרוע לצדיק ה' חפץ למען צדקו לא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה וכיון שהרבה להם כ"כ קשה מאוד לקיימם ובמשא כבד הוא וכאונסים יחשבו וזרע הקב"ה את המצות לישראל רק להנחילם לחיי עוה"ב ר"ל רק לטובה נתן הקב"ה את התורה לעמו ישראל כדי להטיב להם, וז"ש ה' חפץ למען צדקו למען עשות חסד וע"כ יגדיל תורה. ק ר ח ויקח קרח ודרשו חכז"ל שלקח מקח רעה לעצמו, יתבאר עפימ"ש בנועם מגדים פ' וישלח לפ' הפסוק ויבן לו בית וגו' כי גם הצדיק בהיותו בזה העולם צריך לעסוק מעט בחומריות אך שהיא בדרך עראי והעיקר תורה ועבדות ד' וזהו ויבן לו בדברים שהם לו ואין לזר אתו בית עיקר וקבע ולמקניהו לעסקי חומריות עשה סוכות עראי עכ"ד ז''ל. ועפי"ז פירשתי מ"ש הכ' באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ד' שבעת ימים והקשו המפורשים הכי בשביל זה כל ענין החג בשביל אסוף התבואה ולהנ"ל י"ל דהכ' משמיענו איפכא דבעת האסף לא יחשב לו זאת לעיקר וקבע כאילו עיקר מגמתו היא לזה דוקא רק עסקו בקניני עוה"ז יהי' לו רק לעראי וכפי הכרחיות אשר צריך ומוכרח לעשות וע"כ צותה התורה אשר בעת האסף את תבואת הארץ יעשה חג הסוכות ר"ל דהשמחה הוא לו רק בסכות שהוא בנין עראי ולא כן בדברים שהם לו לקנין עצמית היינו מצות ומע"ט אשר יעשה אותם האדם הם בדרך קביעות ועיקרות, והנה בקרח שרצה להרבות כבודו כמוש''ה המעט מכם וגו' ובקשתם גם כהונה הרי שרצה להוסיף לו יתרת הכבוד ורדף אחרי המותרות ועזב את העיקר ובחר בטפל וא"כ עשה ההיפך לקנות לעצמו מה שהיא קנין עצמיות רק מעט ובדרך עראי וזה שדרשו חז"ל שלקח לעצמו ר"ל מה שהוא לו שחלקו מקח רע ר"ל רק קנין עראי. ובזה יש לפ' מה שפי' רש"י בפ' ויחי במה שאמר יעקב בקהלם אל תחד כבודי כשיקהל קרח על משה ואהרן לא תתייחד שמי עמהם ור"ל כיון שקרח לקח מקח רע לעצמו רק קנין עראי וזהו שלא כמדתו של יעקב שעשה לו מה שהוא לעצמו בית קנין עיקרי וקבע ע"כ בשביל זה בקש יעקב שלא יזכר שמו בן יעקב במחלקותו של קרח והבן. וברש"י ויקח קרח לקח עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה, ודקדקו המפורשים הלשון מתוך העדה גם לפ' המדרש פליאה מה ראה קרח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה והיא תמוה. ונראה עפימ"ש בגמ' חולין פ"ט גדול מה שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר ואלו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה ופשוטן של דברים משמע שענוה יתירה באמרם ונחנו מה שהיא העדר המציאות משא"כ בעפר ואפר שיש בו איזה ממשות וצריך להבין איזה התנשאות שייך במי שהוא בגדר עפר ואיך יצויר ענוה יתירה מזה ופי' בס' לב ארי' כי הנה בבוא איש להתפלל לפני ד' ישפוך שיחו ומעריך עצמו נגד גדולת הבוב"ה הלא אז יכנע לבו ואולם אם יקום ויתהלך בחוץ נגד בני אדם הלא תזוח דעתו עליו לאמור אני ואפסי עוד ובפרטיות כאשר יקום איש על רעהו לריב ריב עמו ולפגום בכבודו יעלה לשמים שיאו עד שכל העולם אין כדאי לו והוא גדול מכל בני קדם ולא כאלה חלק משה ואהרן שאף בהתלוננו העם עליהם הי' כ"כ נבזים ושפלים בעיניהם עד שאמרו ונחנו מה וזהו ביאור דברי הגמ' גדול הנאמר במשה ואהרן וכו' אינו מדבר על עצם משה ואהרן שהיו יותר ענוים מאברהם אבל הוא מדבר שאותו הענין הנאמר במשה ואהרן הוא גדול ומופלא יותר מאותו ענין