עצי חיים על התורה קפא

שאת ויביטו אל חלק המעולה שבהם. וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ד' ר"ל מה שיש בהם חלק אלקי ממעל כדכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ואחז"ל כל הנופח מעצמו כופח והכוונה באמרו עפ"י ד' ר"ל החלק אלקי שבו וזה ביאר הת"י וכד חמא משה ענותנותי הוצרך להתפלל עליו עוד ביותר כדי שלא יפיל בטעות המרגלים וע"כ התפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים. ויקרא משה להושע בן נון יהושיע ובת"י וכד חמא משה ענותנותי' קרא משה להושע בן נון יהושיע וצ"ב וכבר אמרתי באופנים שונים ועוד י"ל עפימ"ש בדברי חיים פ' זו מה שמפרש בס' צמח ד' לצבי שבחי' ענוה ויראה כמעט אי אפשר להיות ביחד כי משורש ענוה להיות בטל במציאות ואינו בגדר שיתירא כי מה הוא וגדר יראה יש עכ"פ במציאות ובזה מפרש הפ' מה ד' א' שואל מעמך היינו שתהי' בבחי' מה כי אם ליראה היינו ליראה לא תהי' בבחי' מה עכ"ד הקדושים עיי"ש ובזה פירשתי לעיל בפ' בהעלותך ויעש כן אהרן מל מול פני המנורה העלה כרתי' ופירש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ותמהו כולם האיך יעלה על הדעת אשר אהרן הכהן ישנו את תפקידו אשר צוהו ד' ולהנ"ל יתב' דהנה הדלקת המנורה הי' על יד אהרן כיון שהמנורת עדות שהשכינה שורה בישראל וע"כ הדלקת המנורה ראוי רק לאהרן ולבניו אחריו בזכותו כיון שהי' בבחי' מה וראוי שתשרה עליו שכינה דהקב"ה בוחר בנמוכין כש"ה אשכון את דכא ושפל רוח והנה בחי' ענוה ממעטת גדר היראה וע"כ בא הכתוב להגיד שבחו של אהרן אעפ"י שהי' בבחינת ענוה עכ"ז גם מבחי' יראה לא הניח ידו, כמו"ש במדרש מיראה שנתירא אהרן וכו', ולא שינה וא"כ זה השבח הוא רק לאהרן כיון שהי' בבחי' מה ואעפי"כ לא שינה עם זה יבואר דלכן בחר לו משה לשלח לרגל את הארץ כל נשיא בהם ולא שלח פשוטי עם היודעים יותר בטוב הארץ מה הוא רק כדי להצילם שלא יבואו לידי מכשול להוציא דבה אל הארץ לכן אמר משה אשר הנשיאים בעם יזהרו יותר כיון שהנהגו נשיאתם ברמה ולהם נוח יותר להיותם בבחי' יראה כמו אותם אשר הם נמוכים ושפלים בעיניהם כיון שענוה ממעט גדר היראה כנ"ל וז"ש כד חמא משה ענותנותי' קרא משה להושע בן נון יהושיע וכמו שפירש"י שהתפלל עליו י"ה יצילך מעצת מרגלים ר"ל עי"ז חשש משה לבל ילכד בשחיתותם כיון שהי' ענו מאוד וזה ממעט גדר היראה ועי' בשל"ה דחטא מרגלים בא להם באמרם כי אינם כדאים להיות שרוים על אדמתם בארץ ישראל והיינו כנ"ל ועי' מ"ש בפ' דברים. ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ד' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ד' וגו' מבלתי יכולת ד' להביא את העם הזה, ואולם חי אני וימלא כבוד ד' את כל הארץ, יתבאר בהקדם מ"ש מו"ז זלה"ה בייט"ל פ' דברים לפ' דברי הגמ' גיטין שעמד ריב"ח על פתח ביהא"ס ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק הלא ד' זו חטאנו לו אמר מובטחני שיהי' מורה הוראה בישראל ועמדו ע"ז המפורשים מה חכמה מצא בתשובה זו שהשיב סיפא דקרא, והנ"ל עפ"י דברי הרמב"ם במורה דהאיש אשר לא יסיר שכלו תמיד מד' תהי' ההשגחה בו תמיד ואשר יפנה בקצת עתים מחשבתו תהי' ההשגחה בו אך בעת חשבו בד' ומפני זה נ"ל כי כל מי שתמצאהו רעה מן החסידים השלימים לא מצאו הרע ההוא רק בעת השכחה ובזה סר מה שהביאו הפילוספים לשלול השגחת השם מכל איש ואיש וראיתם ע"ז ממה שמצאו החסידים הטובים רעות גדולים ח"ו ולמ"ש התבאר הסוד הזה וכו' והיוצא מזה דמי שדבק בד' תמיד הוא מושגח תמיד ובסור הדביקות יוסר ההשגחה והוא מופקר ח"ו עיי"ש והנה כבר נאמר משמי' דהרב הקדוש מלובלין זצלה"ה על הפסוק חכמת מסכן בזוי' ר"ל בזו י"ה כלו' בכל דבר שרואה אומר בזו יש הו"י ב"ה ומכל דבר שרואה מבין הימנו גדולת הבוב"ה. וז"ש מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים והיא קושי' הפילסופים על ענין השגחה ועל זה השיב התינוק הלא ד' זו חטאנו לו ר"ל מה שראוי לדעת ולומר על כל דבר שיש בזו הו"י ב"ה חטאנו לו כי לא הי' הדביקות כראוי לכן הוסר ההשגחה, וע"ז אמר מובטחני