עצי חיים על התורה קנו

החרטה שהוא באה קודם ששב מידיעת הטומאה, וז"ש הכ' בפ' נשא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם. ר"ל אם יעשו אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשינה היינו בעוד נפשו לא מטוהרה אז ומעלה מעל בה' ח"ו בכל המצות ר''ל בכל המצות אשר יעשה בעודו לא תיקן נפשו מה יתן ומה יוסיף בהם ואדרבה כנ"ל וע"ז זאת העצה היעוצה והתודו את חטאתם אשר עשו ואז יחשב לו מה שיעשה הכל למצוה. ק ד ש י ם דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהי' וגו' פי' רש"י מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל וכו' ונראה ליתן טעם מפני מה מ"ע זו נאמרה בהקהל יותר משאר מצות עפימ"ש אא"ז בישמח משה פ' מטות אהא דכתיב בפ' יתרו כה תאמר לבית יעקב וגו' אתם ראיתם וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. כי אי' במדרש אין ישראל ניזונין אלא בזכות אמונה ופי' המפורשים דיש להבין מה שדרשו חכז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרם הא הקב"ה שומר תורתו וכתיב ביומו תתן שכרו ותרצו משום דתרי"א מפי משה שמעו והוי ע"י שליח וא"ע בבל תלין אבל השתים ששמעו מפי הגבורה והן יסוד האמונה מגיע שכר בעיה"ז וידוע כי כל הנביאים התנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שהתנבא בזה הדבר וא"כ בעת שהתנבא בכה בדיבור של עצמו הוי ע"י שליח אבל בעת שאמר זה הדבר ששכינה מדברת מתוך גרונו זה הוי ממש ע"י הקב"ה כביכול וקיי"ל לענין בל תלין תבעו עובר לא תבעו אינו עובר ולפי"ז להמוני עם אמר משה בלשון כה ע"י שליח משום דזה הדבר הוי ע"י הקב"ה ומגיע שכר בעוה"ז אם יתבע ולא ישאר להם לעוה"ב אבל לבני עלי' שבודאי לא יתבעו שכרן תיכף שלא להחליף עולם עובר בעולם עומד שאמר להם בלשון זה הדבר ואי דהוי ע"י הקב"ה הא לא תבעו אינו עובר בבל תלין וז"ש כה תאמר לבית יעקב היינו לפחותי ערך בכה, אלה הדברים דהוי כמו זה הדבר אשר תדבר אל בני ישראל שהם הבני עליי' עכ''ד מתוקים מדבש, והנה ידוע מה שכתבו המפורשים דהא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו דוקא מה שמחוייב אבל לא מה שהוא עושה יותר מן החיוב וכן מבואר להדיא במס בב"ק דף ט' ע"ב הידור מצוה עד שליש ואמרו משמי' דר' זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה ופרש"י משלו שאינו נפרע לו בחייו מכאן ואילך מה שמוסיף בהידור היינו יותר מן החיוב יפרע לו הקב"ה בחיים, ועם זה יתבאר דמצות קדושים תהי' עיקר יסודו לפרוש עצמו מצ"ט שערי היתר וקדש עצמך במותר לך (עיין רמב"ן) אף מה שלא אסרה תורה והיא לעשות לעצמו גדר וסייג ומשמרת למשמרת לבלתי נגוע אף בקצהו בכיעור והדומה לו וע"כ במצות קדושים תהי' יגיע שכר אף בעוה"ז כי במה שהאדם עושה יותר מהחיוב מגיע שכר מצוה אף בהאי עלמא משו"ה פ' קדושים תהי' נאמרה בהקהל אם כי בשאר מצות משה לחלק יצא בין העם ליחד הדיבור לבני ישראל בפני עצמו בלשון זה הדבר ולהמוני עם בפ"ע בלשון כה שיהי' ע"י שליח פן יתבעו שכר תיכף בעוה"ז כנ"ל אבל במצות קדושים דהוי יותר מן החיוב מגיע שכר בעוה"ז הקהיל כולם כאחד וזה שסיים הכ' כי קדוש אני ד' ר"ל משה אמר כן והשכינה מדברת מתוך גרונו כאלו אמר אף דלפי עין הרואה משה אמר כן אבל הדברים המה כאלו מפי הקב"ה בעצמו וע"כ הקהיל את כולם כיון דע"י מ"ע זו יגיע שכר בעוה"ז כמו שנצטוו מפי הקב"ה בעצמו ובכבודו והבן. דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני ד' במדרש הה"ד ישלח עזרך מקודש וגו' יתבאר ע"ד שכ' האוה"ח הטעם שכפל לומר ואמרת עפימ"ש ז"ל דפרשה זו רוב גופי תורה תלוין בה לזה עשה בה ג"כ כסדר נתינת התורה שדבר בה רכות וקשות כה תאמר וגו' ותגיד לבנ"י וגו' וע"כ אמר דבר לשון קושי ואמרת לשון רכה עכ"ל, והנה פרשתי מה שאמרו ישראל נעשה ונשמע והקדימו נעשה לנשמע עפי"ד הטו"ז באו"ח סי' א' לפרש דברי הטור אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי דהנה יש ב' מיני התעוררת