עצי חיים על התורה קנה

ועד"ז נברא האדם אף שהוא עתיד לחטוא כיון שיש לו תקנה ע"י תשובה וכ"ז מוכח מבני אהרן שנתקרבו לפני ד' והגיעו למדרגה היותר נעלה ועכ"ז אירע להם להקריב לפני ד' אשר לא צוה והבן. בקרבתם לפני ד' דקדקו המפו' דנראה כמו שבא לפ' סיבת מיתתם ולא פירש. ונראה עפי"ד הגמ' סנהדרין נ"ב במיתת בני אהרן דאיכא למ"ד שמתו על שלא נשאו נשים. וקשה ע"ז לכאו' דהא מהכא נראה שמתו על קרבתם לפני ד' וקשה ג"כ באמת אמאי לא נשאו נשים היתכן לומר בבני אהרן שעברו בשאט נפש ח"ו על מה שנ' שכ' בתורה. ונראה עפ"י דברי החן טוב פ' תצוה על המדרש כשאמר לו השי"ת למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע למשה אמר לו הקב"ה תורה שלי היתה ונתתי' לך ותוה"ד שהרע למשה כי דעתו הי' כי לו נאה להיות כה"ג יען כי קדוש הוא לאלקיו ופרוש מאשה וכמלאך משרת והשיב לו הקב"ה שמאותו טעם שנתתי תורה לישראל ולא למלאכים מכח טענת כלום יצה"ר יש בכם מאותו טעם נבחר אהרן לכהן לד' ולא משה כי משה הי' בבחי' מלאך משולל מגשם ויותר מתרבה כבוד שמים ע"י שעובד מי שהוא בעל גשם עכ"ד. והנה כי כן י"ל הטעם על בני אהרן שלא נשאו נשים יען כי הגשם חלף ועבר מהם בקרבתם לפני ד' וכמו משה רבע"ה שפי' מאשתו וקדושים הי' פרושים מדרך ארץ וגופניות עוה"ז. וז"ש משה אל אהרן בקרובי אקדש ופירש"י רואה אני שהם גדולים ממני ממך ור"ל שהם קרובים אל ד' כביכול וע"כ משו"ז אינם ראוים להיות כה"ג משרתי עליון כי יותר טוב ונאה לעבודה מלובש קצת בגשם. ויתבאר בזה הפ' והגמ' הנ"ל דפי' סיבת מיתתם היינו בקרבתם לפני ה' שהי' קרובים לה' שהיו משוללי הגשם ועי"ז מתו שלא הי' ראוים לכה"ג וזהו ג"כ הטעם שלא נשאו נשים מחמת קורבתם לפני ד' כמו"ש במשה ואתה פה עמוד עמדי שפירוש מאשה והגמ' מפ' טעם דקרא וא"ש והבן. ושמרתם את חקתי וגו' ית' עפ"י הידוע מסה"ק אשר כל התורה והמצוה אשר יעשה אדם בעודו רשע לא ירצה לקרבן אשה לה' ואדרבה נותן ומוסיף כח בהסט"א ועז"כ נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים ולרשע אמר א' מה לך לספר חוקי וגו' וצריך מקודם לטהר עצמו מכתמי העונות כמש"פ סור מרע ועשה טוב וינקה אברי' גופו ונשמתו מכל חטא ועון ואשמה ואז יעלו המצות לריח ניחוח אשה לד'. ובזה פירשתי בפ' משפטים הפ' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, ופירש"י לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה אזהרה הוא במקום לאו. ויל"ד קצת האיך יתכן לומר על קיום מ"ע אזהרה דאזהרה משמע שלא לעשות. ולהנ"ל יתבאר דר"ל דכל מ"ע הוא פעם באזהרה שלא לעשות אותה אם עוד לא תיקן נפשו ואבריו ומום בו עוד הרי אלו באזהרה שלא לעשות אלא ישוב וינחם אל ה' ואז יקרב לעשותו עיי"ש באורך. וזש"ה ושמרתם את חקתי וגו' אשר יעשה אותם האדם דהמצות אשר האדם עושה צריך שמירה והיא אזהרה שלא לעשות עד אשר יטהר נפשו טהור גברא. וחי בהם ולא שימות בהם הכוונה ג"כ על המצות דאם ח"ו לא שב מדרכו הרעה אז טוב יותר ההעדר מן העשי' וע"כ גם אלה המצות אשר החיות תלוי בהם ח"ו בזה יוכל להמית בהם כי אדרבה טוב יותר אם לא יעשה אותם. אני ה' בוחן כליות ולב וע"כ מקודם צריך לכה"פ להרהר בלבו לשוב אל ד. ובזה אמרתי לתרץ מה שהקשה בישמח משה פ' נשא בשם משכיל אחד למה לא נכתב מצות תשובה בביאור בתוה"ק והגם כי הוא נמנה למ"ע עיקר זה שנמנה היא הוידוי כי הוא הבאה בתוה"ק בלשון צווי כמש"ה והתודו את חטאתם אבל התשובה שהיא החרטה ועזיבת החטא לא נמנה למ"ע בפ"ע כמבואר ברמב"ם הל' תשובה, ולהנ"ל יונח מכיון שכל המצות אשר יעשה אותם האדם בעודו נקרא רשע לא יחשב לו למצוה ולא עלו לבעלים רק לחובה וע"כ לפי"ז לא יתכן למנות למ"ע החרטה ועזיבת החטא מכיון שזה בא בעודו נקרא רשע ומשו"ז לא נקראת המצוה על שם החרטה רק אם אחר שהתחרט על נפשו ויתמרמר בלבו מה זה ועל מה זה עשיתי זאת להכעיס את קוני יוצרו ובוראי ועושי אז אח"כ כשיתודה אל ד' נוכל למנות מצות וידוי בין שאר המצות ולא