עצי חיים על התורה קמב

אל פתח אוהל מועד שם הי' בניקל לעשות הכל לשם ה' לא למלאות רצונו והיינו יקריב אותו לרצונו אף שהוא לרצונו בתחלתו וקשה לו לעשות הכל בכוונה רצוי' בלתי לה' לבדו עכ"ז בעת הקריב אותו לפני ה' וראוי לבא לפתח אוהל שם נתקדש בקדושה של מעלה אשר תהי' כל מעשיו אך לפני ה'. יקריב אותו לרצונו לפני ד' ופרש"י [והוא מדברי הגמ' זבחים דף קי"ט] יקריב אותו מלמד שכופין אותו לרצונו הא כיצד דהא אם הקרבן נקרב ג"כ ע"י כפי' הא אינו לרצונו אלא כופין אותו עד שיאמר רוצה אני לפני ה' מה ת"ל מלמד שאין סמיכה בבמה, ואפשר לומר עוד עפימ"ש ביש''מ פ' אמור ע"ד משל וכו' והנמשל כל המצות הם תועלת לנו בטבע אף שאין אנו יודעים סיבת התועלת א' הבין דרכה והוא ידע את מקומה ונמצא העושה בפועל הוא בנקל התיקון והיחוד שראוי להיות ע"י מצוה זו אף בעשיי' כפשוטו וכו' משא"כ כשאין עושה המצוה בפועל רק דוגמא במקומו שזה אין טבע התיקון ע"כ צריך להיות בטהרה וקדושה נפלאה וכוונה זכה שיעלה כאלו נעשה בפועל, והנה בא"א ע"ה אם לא הי' בכוונה זכה כ"כ הי' צריך לשחוט בפועל ממש אבל מחמת שהי' בכוונה זכה ע"כ המחשבה נחשב למעשה והי' די להיות נשחט חמורו איל וזהו לשון הפייט (ביוצר לר"ה יום א') זבח קודש כהוכשר אז בעיניו ר"ל כאשר עמד אברהם בנסיון בלב שלם וכבר הוכשר הזבח ע"י כוונתו הזכה ע"כ אז רגל תמורתו איל להקריב לפניו וכו' עכ"ד עיי"ש, ויתבאר דברי הכתוב יקריב אותו בפועל ממש מלמד שכופין אותו והנה אף דאם הוא ע"י כפי' א"כ אינו נעשה ברצון ומחשבה טובה וזכה עכ"ז העושה מצוה בפועל ממש אף בלי כוונת טהרה וקדושה הגדולה יחשב לו לרצון לפני ה' ואפילו בעשי' כפשוטו ואמר הכ' לרצונו ר"ל אם אינו מקריב בפועל ממש רק ברצון והיינו במחשבה וגם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אבל אם אינו בפועל ממש רק במחשבה ע"כ צריך להיות דייקא שיהי' לפני ד' היינו בכוונה זכה בלתי לד' לבדו דאם אינו עושה המצוה בפועל רק בדוגמא צריך להיות בטהרה וכוונה זכה כאמור וזה שאומרים בתפלה בכל יום שתרגילינו בתורתיך ודבקינו במצותיך ויש לדקדק הא כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכן בכל המצות תלמוד גדול שהוא כמו המעשה ע"י שלומד ע"מ לעשות מחשבה טובה הוא כמעשה וע"כ אם כבר נאמר שתרגילנו בתורתיך שהוא כלל גדול לקיים כל המצות א"כ בכלל זה הוא ממילא אנו דבקים בכל המצות ומה צריך לכפול הדברים ודבקינו במצותיך, ולהכיל י"ל דאף שבת"ת נוכל לקיים כל המצות עכ"ז מי יאמר זכיתי לבי בלימוד התורה מהמצוה שיהא עולה בלימוד כאלו עשה המצוה דהא בדוגמא צריך להיות בזהירות יתירה ובכוונה זכה וע"כ אנו מתפללים ודבקינו במצותיך בפועל ממש ואז בין כך ובין כך יעלו לרצון ולריח נחוח דבדבר הנעשה בפועל ממילא נעשה הכל אף בלי כוונה נעלה. אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות ה"א אשר לא תעשנה וגו' ופרש"י לשון אשרי אשר הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו וכו' וצ"ב, עוד יש לדקדק על הלשון מכל מצות ד' דהא מה שצוה התורה בל"ת אינו מצות ד' דמצות משמע שצוה הבוב"ה לעשותם, ונראה לפרש עפימ"ש ביש"מ פ' נח בדורותיו פרש"י יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי וכו', וי"ל דאו"א דברי א"ח דהנה לפי השקפה ראשונה העושה בסתר משובח יותר מהעושה בגלוי לפי שהעושה בסתר אינו עלול להתערב בו סיגים ממלאכת החורף, והנה בדורו של נח שהיו רשעים לא הי' אז שום התפארות בעבודת ה' שהרי לא הי' חשוב בעיניהם כלל ומי שהלך אז בדרך הישר בודאי הי' בשלימות רק לשמו ית' וזה מאמר הכתוב על נח איש צדיק תמים הי' היינו בשלימות והמופת על זה כי בדורותיו את הא' התהלך נח ולא הי' אז שום התפארות וא"כ בדורותיו נדרש לשבח אך אלי' וקוץ בה בדורותיו לא הי' מקום להתפארות והיחוד מעשה לשמו ית' בזה היא דבר קל כמ"ש ע"כ דרשו ג"כ לגנאי דאלו הי' בדורות של צדיקים מי יודע אם לעת כזאת ג"כ הי' ניצול ממחשבת פגול בלי תערובות רע בטוב רק לשמו ית' כיון דבדור של צדיקים יש מקום להתפארות בשעושה לפני בני אדם כדי שישבחוהו על מעשיו עכ"ד בקיצור.