עצי חיים על התורה קמא

ירצה לצאת ידי חובת הקרבן ע"י עסק התורה צריך להיות בכוונה זכה אבל לא כן כשהי' ישראל במעמד וכהנים בעבודתם כשהי' מקריבים לפניו ית"ש הקרבן ממש בפועל אפי' אם לא הי' בכוונת הלב כ"כ הי' ג"כ נעשה הכל התיקון הראוי להיות על ידה והנה כבר הבאתי לעיל דאפי' עצם הקרבן ג"כ אינו רק דוגמא ואך משום זה זכה אאע"ה שיהא נרצה לו האיל משום שהי' בכוונה זכה ובלב שלם ועכ"ז עכ"פ היא יותר נקרא עצם המצוה מה שהוא מקריב גוף הקרבן מן הבהמה או אם לא יקריב כלום רק ע"י עסק התורה בדיני הקרבן והוא נחשב כאלו הקריב קרבן, ויתבאר בזה מה שאה"כ זאת תורת העולה היא העולה והיינו דהכתוב מלמדינו דכמו שתורת העולה דהוי כאלו הקריב עולה ובזה בודאי שצריך להיות בכוונה רצוי' ובלב שלם כיון שאינו רק דוגמא כמו כן העולה עצמו אף שהוא עצם הקרבן ממש עכ"ז ג"כ אינו רק דוגמא ובכן ירצה לפני ה' אם יהי' בלב שלם כמו העוסק בתורת העולה שצריך להיות בלב שלם וזש"ה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' אם מקודם תקריבו את הקרבן מכם מתוככם היינו מפנימיות הלב אז תוכלו להקריב את הדוגמא היינו מן הבהמה וגו'. תקריבו את קרבנכם הלשון לכאורה כולו שפת יתר ונראה עפי"מ שידוע דכל עניני עוה"ז ה"ה כאלו אינו שלו דהאיך יתכן לקרותו שהוא שלו אם אינו קנין עצמיות לנצח כמש"ה כי לא במותו יקח הכל ולא ירד אחריו כבודו כ"א בזאת יתהלל המתהלל שהוא שלו אם עמלו בתורה ומצות המלוין לו לאדם ובהתהלכו מעוה"ז תנחה אותו ע"ז יתכן לקרוא עליו שהוא שלו וע"כ גם אם צריך להמצוה להשתמש בדברים גשמיים כגון בית לקבוע בו מזוזה וטלית ללבוש בו ציצית וכדומה אפי"ה לזה יקרא שלו כיון שהיא רצון הבוב"ה לעבוד בזה עבודתו ובלתי אפשרי זולתם לעשות כמצותו ע"כ עשאן הכתוב כאלו הם שלו לקיים בזה מצות ה' ובזה פירשתי מה שהקשו כולם מה בין הרשע מסיח לפי תומו מה העבודה הזאת לכם ובין בן חכם השואל ג"כ מה העדות וכו' אשר ציוה הא' אתכם דמשמע ג"כ אתכם ולא לו כמו בלשון לכם, ולהנ"ל י"ל דהרשע שואל מה העבודה הזאת לכם היינו שהוא שואל דכל מה שאדם עושה בעוה"ז גם במצות ומעש"ט אינו שלו ואינו לכם ר"ל שיהא העבודה לכם משלכם כיון שכל מה שיעשה האדם אינו שלו ואפי' בעניני מצות ובזה ירצה לומר הרשע כיון שכל המצות דומים לעניני עוה"ז ובשניהם אינו שלו ומה לי זה או זה וע"כ תשיב אמריו בעבור זה עשה ה' לי ר"ל בעבור זה כדי שנוכל לקיים מצות עשה אותם לי דאל"כ אין מי שיוכל לקיים מצותיו ית"ש, וזש"ה ארם כי יקריב וגו' קרבן לה' ע"כ תקריבו את קרבנכם שלכם דאל"כ כל מה שיש לאדם אינו שלו אבל אדם המביא קרבן לה' זה היא קרבנכם דייקא משלכם. אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה' ונראה לפרש עפימ"ש אזצ''ל בייט"ל פ' יתרו טעם לשבח על שנקרא לחם הפנים כי גלוי וידוע שהאדם צריך לעבוד את בוראו בכ"ע ובכל שעה אפי' בעת אכילתו ושתייתו יהי' כוונתו לשמים וזו אחת מעבודת הקשות ולאו כל מוחא סביל דא אמנם לחם הקדוש הנערך על השלחן הטהור בבהמ"ק הי' ניקל על האדם לאכלו בקדושה לשם ה' לא למלאות תאותו ח"ו נמצא בעת אכלו הי' לאותו לחם ב' פנים גשמי ורוחני וז"ש לחם פנים שהי' לו שני פנים כי תהי' לפני תמיד אפי' בעת אכילתן ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד עכ"ד ז"ל עיי"ש והנה כי כן האדם אשר הקריב את קרבנו לפני ה' לכפר עליו על שגגתו אשר שנג הי' צריך להתחרט על חטאיו לא מטעם יראת העונש ואשר פגם לנפשו והעדר השכר כי אם מטעם יראת רוממותו יתעלה ועל כי אשר עונותיו הבדילו בינו לבין אלקיו ח"ו וזהו מה שאמר הכתוב זובח לאלקים יחרם היינו אם בשביל מדת הדין הוא זובח קרבנו כדי שלא יבוא לו היזק ועונש או שלא יקופח שכרו מהדין רק צריך להביא קרבנו בשביל שהוא מתאוה לעבוד את בוראו באהבה חשוקה ודבוקה בו ית' בלתי לה לבדו להשי"ת המורה רחמים וחסדים מגולים עלינו בלי שום דין ומשפט ואמר הכתוב דאפי' מי שלא בא לידי מדה זו לעשות הכל רק לריח ניחוח לה' ויתייאש מעצמו להנאתו ולטובתו עכ"ז כיון שהביאו