עצי חיים על התורה קמ

באיוב סי' י' עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תשוככנו, וקשה להבין דאם העור ובשר וגידום ועצמות הם רק לבוש והכיסוי א"כ למי ילבישו דהא לפי עין הרואה זה כל האדם מורכב מעור ובשר וכו' ונראה מזה דהכתוב יראינו בזה דעיקר האדם אינו מהגשם הנראה בחוש המישוש רק האדם יקרא על שם תוכו ופנימיותיו שכל הטמון בקרבו והוא הנפש המשכלת חלק האלקי ממעל כמו שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ורוח האלקים המשוטט ושולט בתוכיותו הוא האדם ואבריו וגידיו הם רק לבוש ומכסה האדם הוא הנשמה והנה מצינו ג"כ במצות הבוב"ה אשר ציוה ה' לעשותם, דעיקר המצות הולכים אחר כוונת הלב והן הן הדברים שכתב בתורה מה ה' א' שואל מעמך כ"א ליראה ולאהבה היינו שהיא דבר כללי מגיד לאדם כיצד יעשה את כל פקודי ה' שיעלו לרצון לפני ממ"ה הקב"ה, וע"כ אמר הכתוב אם יעשה אותם באהבה ויראה היינו שיכוון בעשיית המצוה שהוא לכבוד ונ"ר להי"ת ואם יחשוב על נפשו מה הוא לו שנעשה כלי שרת לשמש בקדש ואשריו שזכה לעשות נ"ר ליוצריו וח"ו אם להיפך שעשה המצוה רק משפה לחוץ ולא יחשוב לו את ה' בכוונה ורעותא דלבא כראוי וכנכון מה זו עושה וכבר המשילו דבר זו בספה"ק דאם עושה מצוה בלי כוונה הרי כגוף בלי נשמה דמה יתרון להגוף גם אם הוא שלם בכל אבריו ולא נחסר לו מאומה ואין בו שום חסרון בחוץ כ"א חסרון בפנים היינו הנשמה אשר טמון בקרבו שאינו נראה לעין מאומה חסר מהגוף ובזה הוי כחסר כולו ומה קנית כך במצוה ג"כ אף אם עושה כולה ולא מקצתה אם חסר ממנו פנימותו שהיא החיות שבו דהיינו הכוונה כראוי שהיא החיות בהמצוה כמו שהנשמה היא חיות האדם אזי עוד לא יצא ידי חובת הבוב"ה ובזה נראה ליתן טעם מה שציונו הבוב"ה לנפש המטהר מחטאו להביא דווקא תמורת נפשו לכפרתו מן הבהמה אשר בו רוח חיים דהיינו לתקן עי"ז גם המצות אשר עשה בלי חיות וזהו הכוונה כראוי וע"כ יביא לכפרת נפשו שהיא עיקר האדם החיות אשר טמן בקרבו ובזה האדם דומה למצות ה' אשר ברא ע"כ יביא דווקא דבר שיש בו רוח חיים לכפר עניו על העבודה שלא נעשה בפנים היינו בפנימיות וזש"ה אדם כי יקריב מכם ר"ל מכם מתוכיותו על שלא עבד כראוי שחטא שלא כיוון כראוי אם מן הבהמה דבר שיש בו רוח חיים יקריב את קרבנו אז ונרצה לו לכפר על נפשו, וזה שנאמר בהבל שהביא קרבנו מבכורות צאנו מנחה לה' והבל הביא גם הוא ר"ל הו"א בדומה לו דהאדם הוא החיות אשר בו ע"כ הביא מן הצאן את קרבנו שיש בי ג"כ רוח חיים ובזה תכפר עונו וחטאתו יסור ממנו אבל בקין שלא הביא רק מפרי האדמה א"כ אין זה תמורת האדם ודומה לו דהגשם של הקרבן אינו ענין אחד עם האדם רק הפנימיות בנדמה לו בהבהמה וע"כ רצה ה' רק את קרבנו של הבל והבן. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' הלשון מכם צ"ב גם למה נכתב אדם כי יקריב וגו' דלכאורה די לומר מן הבהמה וגו' ותו לא ונראה דהנה אמרו חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה ולכאורה לפי"ז אמר יאמר כלום מה הפסדנו במה שאין לנו כהן בעבודתו להקריב קרבנותינו דהא גם באמירה בעלמא אם נעסוק בתורת עולה הרי הוא כאלו הקרבנו העולה אבל יובן עפימ"ש אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' אמור דהנה המצות הם תועלת לנו בטבע אף שאין אנו יודעים סיבת התועלת א' הבין דרכה והנה העושה המצוה בפועל ממש בניקל הוא התיקון והיחוד שראוי' להיות ע"י מצוה זו אפי' בעשיי' כפשוטו משא"כ כשאין עושה המצוה בפועל רק דוגמא במקומו שזה אין טבע התיקון צריך להיות בטהרה וקדושה נפלאה שיעלה כאלו נעשה בפועל והוא ע"ד משל והנה באאע"ה אם לא הי' בכוונת זכה כ"כ הי' צריך לשחוט את יצחק בנו בפועל ממש אבל מחמת שהי' בכוונה זכה הי' די להיות נשחט תמורו איל וזהו לשון הפייט [ביוצר לר"ה יום ב'] זבח קודש כהוכשר אז בעיניו ר"ל כאשר עמד אברהם בנסיון בלב שלם וכבר הוכשר הזבח ע"י כוונתו הזכה על כן רגל תמורתו איל לפניו וכו' עכ"ד ז"ל עיי"ש ובזה יתבאר הענין דאף דהעוסק בתורת עולה היא כאלו הקריב עולה עכ"ז העוסק בתורת עולה ע"כ היא רק דוגמא והתורה אינו בעצם בפועל ממש הקרבן וא"כ אם