עצי חיים על התורה קלט

מוגבלת לעבוד את ה' בלי נזק והיראה מצמצם הנפש בגוף וזה חיינו ואורך ימינו לעולם וע"כ אמרו במדרש דישראל הקדימו נעשה לנשמע דקבלו עליהם האהבה בהשתתפות היראה וזהו שלימות האדם לעבוד את ה' בדחילו ורחימו. ויקרא אל משה וגו' מאהל מועד לאמור ופירש"י לא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם הוא נדבר עמי וקשה אמאי הוא דברי כבושין דהא אדרבה הוא דברי גדולה גם הטעם למה כתיב ויקרא א' זעירא ונראה עפימ"ש אא"ז זצוק"ל בייט"ל פ' נח לפרש דברי הרמ"א או"ח סי' א' שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' עד כשישים האדם אל לבו שהמלך ממ"ה עומד עליו ורואה במעשיו וכו' מיד יגיע אליו היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד וצריך לבאר איך מזה יגיע אליו ההכנעה ופי' עפי"ד הרמב"ם במורה שכתוב דטעות דור אנוש הי' שאין כבוד להשי"ת שיעבדוהו בני אדם קרוצי חומר וע"כ מסר משטרו והנהגת עוה"ז למערכת השמים וכל צבאם כי אין כבודו להשגיח בתחתונים ואולם עפרא לפומי' כי בבל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותי' מכח גודל ענותנותו משגיח גם בארץ הלזו והנה אמרו חז"ל לדבקה בו הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו' וא"כ כמו שהקב"ה שהוא עניו להשגיח על מעשה בני אדם כ"כ צריך האדם להיות שפל בעיניו כמדתו של הקב"ה והן הן דברי הרמ"א כשמשים על לבו שהקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וזה הוא מכח ענותנותו יתעלה שמשגיח במעשי ב"א ורוצה בעבודתם וע"כ מגיע אליו מזה הכנעה ר"ל להדביק במדותיו מה הוא עניו אף אתה תהא עניו עכ"ד ז"ל וז"ש ויקרא אל משה מה שקרא ה' אל משה וראה מזה אשר ה' משגיח בתחתונים ואף כי גדול ה' ומהולל מאוד עכ"ז אתה מוצא ענותנותו והרי זה בא ללמד מדת ענוה להיות דבוק במדותיו ומזה נתמלא בושה והכנעה והיינו דכתיב ויקרא א' זעירא שמענין הקריאה נעשה שפל בעיניו והגיע אליו הכנעה וזה שפירש"י צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם הוא נדבר עמי וזה דברי כבושין אם כבודו יתברך מתנהג בענוה ומשגיח בתחתונים מזה יגיע היראה והכנעה ובושתו ממנו תמיד. דבר אל בכ"י ובמד"ר אמר משה לפני הקב"ה מכל שבעים אומות שיש לך אי אתה מצווה אלא על ישראל אמר לו הקב"ה מפני שהמליכוני על הים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד ונראה עפימ"ש א"ז זצ"ל בישמח משה בטעם הקרבנות אם אדם חטא בהמה מה חטאה דהעיקר ע"י הקרבן ישים החוטא על לבו מה זה שבשביל שחטאתי ישחט תמורתי בע"ח שלא חטאה ואין עול בכפי' ובודאי אין זה כ"א שצריך להשתעבד הפחות לנכבד ממנו וממנו יקח ללמוד ק"ו מה החי לנגד אדם שלא בראו ולא הוציאו מאין ליש ולא גמלו כל טוב יאבד מן העולם עבורו עאכו"כ האדם לנגד הקב"ה ממ"ה בודאי ראוי להשתעבד הפחות ר"ל האדם לשמו הנכבד ממ"ה הקב"ה עכ"ד ז"ל ונמצא דעיקר הקרבן כדי שיתעורר בזה בתשובה ע"י החשבון השתעבדות פחות לנכבד ובזה פירשתי דברי הגמ' לא מרובכם מכל העמים וגו' אמר הקב"ה חושקני בכם דאפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם לפני נתתי גדולה לנמרוד המריד את כל העולם עלי נתתי גדולה לפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו נתתי גדולה לנ"נ אמר אעלה על במתי עב נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר וכו' לדוד וכו' למשה ואהרן עיי"ש פי' בשעה שאני נותן לכם גדולה למשול על הקטן מכם ע"י הגדולה בעצמו תקחו לכם מוסר איך האדם מועט לעולם צריך למעט עצמו מלפני הי"ת בק"ו הנ"ל שצריך להשתעבד הפחות לנכבד אבל לא כן באוה"ע שלא באו לחשבון השתעבדות פחות לנכבד וע"כ ע"י הגדולה הגיסו דעתם עוד יותר וז"ש המדרש דבישראל דוקא הם מצווים על הקרבנות כיון שמלכותו ברצון קבלו עליהם על הים ושייך בהם ג"כ הקרבנות לעשות החשבון הנ"ל אבל בשבעים אומות למה לי רוב זבחיהם ואין חפץ לה' בעולותיהם כיון שהם טועים בחשבונם ובטל מהם הקרבנות דהא לא שייך טעם הנ"ל. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' הלשון מכם צריך ביאור גם להבין ענין הקרבנות מה שנראה דהקתידה תורה להביא מן הבהמה היינו דבר שיש בו רוח חיים, ונראה עפימ"ש