עצי חיים על התורה קלח

הכתוב שהוא לשון חבה ר"ל ממדה"ר מה דמהני הקרבן שיתכפר ונרצה לו ואמר מאהל מעד לאמיר וכנ"ל דממשכן ששם היא השראת שכינתו ית"ש ש וכל הברכות וע"כ משם הודיענו מאהל מועד את מעשה הקרבנות דהוא ממדה"ר והרצון. ויקרא אל משה וידבר אליו ה' ופירש"י קריאה לשון חבה וקשה הא וידבר משמע לשון קשה והאיך יתכן בקר ריאה של חבה דיבור לשון קשה ונראה ע"פ המבואר בייט"ל בשם ק"י במה שאמרו חז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי לפי ערכו ומעלתו דבר קל נחשב לחטא וכ"כ ברשעים להיפך כי שוקלין זכיותן לפי ערך רשעתן וז"ש טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים משחוק שמשחק עם הרשעים הענין כי הכעס המעורר ח"ו קטרוג על הצדיקים איננו בלתי אם הזכירו מקודם יקר ערכו ומעלותיו הטובים ולהיפך בשחוק שמשחק עם הרשעים אינני בלתי אם הזכירו מקודם גודל רשעו ומעשיו הפחותים עכ"ד ויש לפרש בזה הכתוב בפ' יתרו כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל ופירש"י כה תאמר אמירה לשון רכה ותגיד דברים קשים כגידין וי"ל דהא ידוע דבית יעקב היינו הפשוטים בעם וע"כ להם יאמר לשון רכה דהא לאיש שפל ופחות מזכירין לו זכיותיו ותגיד לשון קשה כגידין לבנ"י היינו להחשובים וטובים שבהם ואמר לשון קשה כי הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה וזש"ה ויקרא אל משה לשון חבה אבל מ"מ הי' למשה לשון דיבור היינו קשה דהא מתוך שבחו מדקדק עמו יותר. עוד י"ל גם לפרש המדרש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע וגו' בישראל שעמדו על הר סיני הכתוב מדבר שהקדימו עשי' לשמיעה ואמרו נעשה ונשמע, ויש להבין השייכות להכא. ונראה דהנה לכאורה יש להבין במה אשר נתן לנו ה' תורת אמת כדי שבזה נבא לתכלית השלימות לקדש אברינו להיותינו עבד נאמן לה' וא"כ זהו במצות עשה אשר בהם נעסוק ונעשנה ביגיעה ושקידה רבה אבל במצות ל"ת איך נבוא בזה לשלימות הא בשב ואל תעשה מה רבותא הא גם בלא"ה אם לא בא עבירה לידו לא יעשה וכמה בטלני איכא בשוקא ואם משום המחשבה והקבלה בלב הא זהו נוכל לקיים בכל מ"ע בכל עת וזמן ומה צורך עוד להרבות בל"ת לזכות את ישראל, ונראה עפ"ד עבודת ישראל בפ' בחקתי שהעובד מאהבה צריך שיהי' לו יראה המגביל ומצמצם האהבה דאלולי היראה יוכל להתקרב אליו ית' מרוב אהבה עד כלות הנפש. וז"ש והתהלכתי בתוככם ופירש"י יכיל לא תראו ממני וח"ו יגיעו עד כלות הנפש ת"ל והייתי לכם לא' שממני האימה והיראה המגביל עכ"ד ועי' מ"ש בפ' נח והנה ידוע דמ"ע הוא מדת אהבה ומקור הרחמים וע"כ על המצות עשה מגיע שכר עליהן ואם יעבור לא יענש כי אם בעידן ריתחא כמבואר במנחות אבל בל"ת בעשותו ענוש יענש ובאזהרתם אינו מבואר שכרן על משמרתם והיינו משום דל"ת בא מסיטרא דדינא והוא מדת היראה, ודבר זה מבואר בזוה"ק ובתקו"ז ע"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה בחסדו אשר צוה ה' אותנו לעבדה ולשמרה היינו המ"ע, וגם המל"ת משום דמ"ע לבד הוא מדת אהבה וכיון דהאהבה הוא בלתי מוגבל בקרבתם לפני ה' וצריך לזה גם מדת היראה המצמצם האהבה ע"כ מתורתו תלמדני גם ל"ת כדי שנקנה בזה מדת היראה ומבין שניהם נוכל לעבוד את ה' תמיד ביראה המגביל האהבה ויתבאר בזה כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבנ"י וקשה הא אמירה לשון רכה ותגיד הוא לשון קשה כגידין כפירש"י שם וי"ל דהתורה משמעינן דרך העבודה דהאמירה הוא לשון אהבה וכיון דהאהבה יוכל להגיע עד כלות הנפש ע"כ אמר לשון היראה ג"כ דברים קשין כגידין כדי אשר היראה יצמצם האהבה. והנה איתא במפורשים פי' הכתוב נעשה ונשמע דנעשה הוא מ"ע ונשמע הוא ל"ת ולהנ"ל דלזה צריך לעבוד את השי"ת במ"ע וגם בל"ת כדי אשר האהבה יצמצם היראה כדי שנוכל לעבוד את ה' תמיד גם לאח"כ וי"ל דלהכי אסמכי' המדרש הכא ויקרא אל משה וידבר אליו וקשה כנ"ל הא קריאה לשון חבה ודבור הוא לשון קשה וי"ל דאע"ג דקרא ה' למשה בלשון חבה והראה לו אותות האהבה והיינו משום שהי' עובד את השי"ת במדת אהבה והאהבה חזרה אליו בבחי' אני לדודי ודודי לי ועכ"ז דבר אליו בלשון קשה כדי שתהא האהבה