עצי חיים על התורה קלא

החיות של איש רק לקיים מצות השי"ת ולעובדו עבודה תמה וא"כ זה שמקיים המ"ע עוסק בפועל ממש בעבודת השי"ת וע"ז נברא ובא לעולם הזה אבל אם יניח המ"ע ויקיים הל"ת דהיינו שלא לעשות כלל אף שיקיים הל"ת אבל עכ"ז הא בזה לא עביד כלל שלא עשה שום דבר לנחת רוח להבוב"ה וכמה בטלני איכא בשוקי ע"כ יותר טוב לקיים המ"ע וידחה הל"ת לעבור עלי' אף שעל ל"ת מענשין עכ"ז לא איכפת לי' בזה כיון דעיקר חיותו במה שמקיים מצות הבוב"ה דהא רשאי למסור נפשו ג"כ אם עיקר חיותו תלוי רק במצות ה' ומכש"כ לקבל עליו עונש בהעברת הל"ת כדי שיוכל לקיים המ"ע אשר בזה יעשה נח"ר להבוב"ה והבן. ולפי"ז י"ל דבר חדש דהנה בשבת גם המ"ע היא בשוא"ת לשבות ממלאכה ע"כ ידחה מלאכת המשכן שהוא מ"ע בקום ועשה את השבת שהוא ל"ת ועשה כיון דבשבת גם במ"ע לא יקיים ציוי הבוב"ה בקום ועשה ולא יעשה שום מעשה ובמלאכת המשכן יקיים רצון הבוב"ה בעשי' ממש והסברא נותנת לכאורה דמלאכת המשכן ידחה שבת אף שהוא ל"ת ועשה, והנה עכ"ז השביתה בשבת מיקרי קום ועשה כיון דבששת ימי המעשה עובד עבודתו ואינו פועל בטל ממלאכה רק קוצר בשעת קצירה וחורש בשעת חרישה וכדומה וביום השביעי ישבות בחריש ובקציר וכאלו כל מלאכתו עשי' הרי דשביתת ממלאכה היא רק בלתי לה' לבדו לשמור את השבת ולא משום דכבר השלים מלאכתו וע"כ מקרי שמירת שבת קיום מצוה בקום ועשה (וכמבואר בקידושין ל"ט ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושי מצוה כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנו וה"נ כיון שבששת ימים עבד עבודתו וביום ש"ק נח הרי הוא כאלו עשה מצוה בקו"ע ומשו"ז אין עשה דמשכן דוחה את השבת שהיא ל"ת ועשה. וזש"ה ויקהל משה את כל עדת בנ"י ובתיבת בנ"י רומז לאלו האנשים אשר הם במדרגה היותר גבוה שכל עסקם רק בתורה ומצוה והסברא נותנת לגבי' דעשה במקדש שהוא בקיום המצוה בעשי' תדחה את השבת שהיא בשוא"ת וכמו שביארנו בטעם עשה דוחה ל"ת דלא איכפת לי' בעונש הל"ת כיון שעכ"פ יקיימו המ"ע וע"כ אער הכ' כיון דששת ימים יעשה מלאכה והטבע בכל ימות השבוע כך הוא דלא ישבות וע"כ ביום השביעי היא לכם קודש שבתון לה' דייקא ר"ל השביתה היא רק לה' ומקרי בקו"ע כנ"ל וע"כ אין עשה דמקדש דוחה לא תעשה דשבת והבן. א"י עפימ"ש בס' תפל"מ תהלים ס"ב דידוע דהתשובה המעולה להעלותו אל הקדושה הוא רק בתשובה מאהבה רק לשם ה' ובזה כעשה מזדונות זכיות והנה זה דבר קשה מאוד ליחיד משא"כ צבור אל כביר לא ימאס ודוקא כשיש אחדות ביניהם דזולת זה לא יתכן דהיא היפך מדתו ית"ש ויובן בזה אך הבל וגו' שעושין כל השנה במאזנים היינו בחודש תשרי צריך לעלות המה מהבל היינו אותן שנעשו מההבל וזה לא יתכן כ"א יחד בצבור באחדות הגמורה עכ"ד ז"ל. והנה בשבת מצינו דהשומר שבת מוחלין לו וא"כ שמירת שבת מסוגל מאוד לתשובה ועי' טו"ז באו"ח סי' רמ"ב ובודאי דכ"ז דוקא אם הוא דוקא לשם ה' אז הוא מעלה הכל להקדושה כמו בתשובה מאהבת ה' דהכל מעלין לעשות עבירות כזכיות אבל אם עוד לא יטהר רעיוניו אז פשיטא דלא מעלה ארוכה כ"כ בשבת להפוך לזכות אכן כשיש אחדות בין בנ"י אז נפעל ע"י שמירת שבת אף במי שאינו זוכה להבין ולהשכיל כיצד צריך לשמור את השבת רק בלתי לה' ובכוונה רצוי' כראוי וכנכון, עכ"ז בהקהל וע"י אחדות בישראל אל כביר לא ימאס ויקבלנו ע"י השבת בתשובה שלימה להפוך מהעבירות לזכיות. וזש"ה ויקהל משה את כל עדת בנ"י כנסם יחד להורות ע"ז דע"י השבת אם יהי' כולם בהקהל שיהי' ביניהם אחדות ע"י כן אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות הכוונה על כל התורה דע"י השבת מוחלין להם הכל והעבירות שעברו עליהם עד עתה יהי' נחשבים למצות ה' לעשות אתם ואמר שבת שבתון לה' כיון דהשביתה צריך להיות רק לשם ה' ובהקהל הוא נחשב כאלו כיוונו בה ברעותא דלבא היותר נכון לשם ה' והבן. א"י עפימ"ש בספר ליקוטי אמרים שער היחוד והאמונה בשם הבעש"ט ז"ל לפ' הכ' לעולם ה' דברך נצב בשמים כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות אלו נצבות ועומדת לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים להחיותם וכו' כי אלו הי' האותיות מסתלקים כרגע