עצי חיים על התורה קלב

ח"ו וחוזרות למקומן הי' כל השמים אין ואפס והי' בלא הי' כלל וכמו קודם שאמר יהי רקיע עיי"ש באורך, ועפי"ז פירשתי סמיכת הכתובים לא תשא את שם ד"א לשוא זכור את יום השבת לקדשו וגו' כי ששת ימים עשה ד' וגו' עפימ"ש באוה"ח פרשת בראשית בששת ימי המעשה נברא גוף העולם ולא הי' בו כח להתקיים רק ע"י ששבת ה' ביום השביעי הקנה בו נפש למען יעמוד ימים רבים, וז"ש כי ששת ימים כלומר שיעמוד רק ששת ימים עשה ה' וביום השביעי שבת וינפש הקנה בו נפש להתקיים עדי עד עכ"ד האוה"ח, וז"ש לא תשא את שם ד"א לשוא ר"ל שלא יהא גורם בנזקין שיבא א' לשוא כי במה אשר העולם עומד וקיים בזה נצב לעד מאמרו בהארץ ומלואה ודבר אלקינו יקום לעולם וכל העמדת העולמות הוא רק במאמרו אשר ברא והכל הוא שמותיו של הקב"ה ואח"כ זכור את יום השבת לקדשו כי בזה שנשמור את השבת נעמיד את העולם לעד כי ששת ימים עשה ה' כלומר רק על ששת ימים יש קיום לעולם וע"כ תזהרו בשבת להחזיק את המאמרות שבהם נברא העולם (עי' בפ' תשא) וי"ל בזה דברי הגמ' שבועות דף ל"ט כל העולם נדעזע בשעה שאמר הקב"ה לא תשא, הכוונה להזהיר בזה לשמור את דברי הקב"ה שבהם נברא העולם והן הן קיום העולם ע"י שלא יבא ח"ו לשוא וע"כ כל העולם נזדעזע בשעה שאמר לא תשא שהרי בזה תלוי ועומד חיותן וקיומו מכל העולם. ועם זה ית' דברי הכתוב אלה הדברים ר"ל הדברים מששת ימי בראשית שברא אלקים בהן את העולם צוה ה' לעשות אותם שיהי' קיימים ונעשים שלא יהא לשוא ומפרש הכ' ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קודש ר"ל עי"ז שנשמור את יום השביעי קודש לה' ותקנה העולם נפש חדש להתקיים לעד בזה נפעול אשר דברות קודש מאמר פיו של הקב"ה יתקיים כדי עמידת העולמות, וזה שפרש"י הקדים אזהרת שבת למלאכת המשכן לומר שאין דוחה שבת דסד"א כיון דמלאכת המשכן הוא כדי להשרות שכינתו בתוכינו ע"כ תדחה שבת דהוא מורה על השראת שכינה כנ"ל וקיום העולם כמו המשכן שמורה על השראת השכינה ואפשר גם בזה היא כדי קיום העולם וע"כ בא להזהיר שאינו דוחה שבת והבן. ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש שבת שבתון לה', יל"ד אומרו אלה הדברים ל"ל עוד יל"ד כיון דעל השביתה בא להזהיר למה אמר צוה ה' לעשות הלא ציווי השביתה הוא שלא לעשות, גם אומרו ששת ימים תעשה מלאכה בלשון ציווי הוא משולל הבנה וביותר צ"ל אומרו תעשה דמשמע ע"י אחרים, גם למה אמר שבת שבתון לה' צ"ב, והנ"ל עפימ"ש במפורשים בביאור הכתוב אך את שבתותי תשמורו הכוונה שישמרו את השבת אף מהדיבור ואמירה שלא לדבר דברי חול בש"ק כשם שנאמר בשבת בראשית ר"ל כאשר כן שבת צור העולמים ביום השביעי מכל מלאכתו אשר ברא בששת ימי המעשה שמי השמים וארץ וימים תבל ומלואה והכל יצר ועשה רק בדיבור ובמאמרות נברא העולם הרי מזה דגם הדיבור יחשב למעשה כמאה"כ בדבר ה' שמים נעשו כן האדם צריך לעשות את יום השביעי קודש לשבות גם בדיבור שלא ידבר דבר האסור וזהו אך את שבתותי תשמרו ר"ל שבת לד' אף מדיבור ג"כ תשמרו כי כל זה יחשב למלאכה ומעשה שבת עכ"ד. וזש"ה אלה הדברים ר"ל הרי אלו באזהרה אשר גם הדברים שידבר האדם צוה ה' לעשות אותם ר"ל גם הם יחשבו לעשי' ממש ואסור בהם בשבת, ששת ימים תעשה מלאכה ר"ל גם אם תעשה מלאכה בששת ימי המעשה ע"י אחרים עפ"י דיבורך ולא תעבוד בעצמך כ"א ע"י שלוחך עכ"ז גם מזה ביום השביעי תנח ידך ויהי' לך קודש כי שבת שבתון לה' צריך אתה לשבות ממלאכה כאשר שבת אל מכל המעשים ושביתתו הי' רק מדיבור וא"כ גם אתה צריך לעשות כן לעצור את עצמך ביום השבת מהדיבור ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו' בילקוט (תשא רמז שצ"א) כתוב אחד אומר ששת ימים תעשה מלאכה וכתוב אחד אומר ששת ימים תעבוד, אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים עיי"ש, ויל"ד למה אצל שמירת