עצי חיים על התורה קיח

עולם עכ"ד עיי"ש, ועי' מ"ש בזה בפ' חיי. ולפי"ז יתורץ מאי דאיצטריך הכתוב וטרח וכתב קרא לחייב מודה במקצת שבועה ולא סגי בסברא לחוד כיון אם יקיים הדינים בשביל הסברא לבד א"כ אינם נותנים שלימות לנפש האדם לכן כתב לה בתורה שהוא מצות ה' ובהשמרם יכוין רק בלתי לשם ה' לבדו, ובזה יוכל האדם לבא להשלמת נפשו מצד המחשבה שהוא זכה כדי לקיים מצות ה'. וזש"ה עד האלקים יבא דבר שניהם דהמשפט הוא דוקא עד הא' ר"ל בשביל מה שצונו ה' אלקינו לא בשביל הסברא כ"א הרצון בזה לקיים אשר קדשנו במצותיו וא"ש מ"ט הוציא הכתוב את השופט לקרותו בלשון אלקים כיון דמצות הדיינים הוא רק אם יכוין שהכל הוא רק לקיים מצות אלקינו ולא מחמת השופט שלפעמים יוכל לשפוט מסברא שכליות אנושי כ"א הכל רק למען אשר קדשנו במצותיו ית"ש. ויתבאר בזה מה שפירש"י ריש הפרשה אשר תשים לפניהם אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק והלכה עד שתהא סדורה בפיהם ואני מטריח עצמי להבינם טעם הדבר ופירושו לכך נאמר אשר תשים לפניהם כשנתן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם, ולכאו' יפלא המשפטים. ולהנ"ל יש לומר דהנה הי' ראוי להעלים טעמי הדבר כי אז יקיימו מכח מצות השם ולא מצד הסברא ולכן נאמר אשר תשים לפניהם כשלחן הערוך כו' והוא עד"ש המפורשים כי במצוה שיש בה הנאת הגוף אם עושהו בשביל קיום מצות הבורא לא בשביל הנאת עצמו שכרו גדול ביותר כ"כ צריך להבינם טעם הדבר כדי לקיים לא בשביל הנאת עצמו היינו בשביל הטעם כ"א בשביל קיום מצות ה' והיינו כשלחן ערוך כמו שצריך לאכול לא בשביל הנאת עצמו כ"א יעשה הכל אפי' צורך גופכו לשם ה' ובכל דרכיך דעהו כמו כן יקיימו המשפטים לא בשביל טעם המובן כ"א בשביל לקיים מצותיו ית"ש ובשביל זה יבינם הטעם שיהא שכרם כפול ולא יעשו מחמת הטעם רק בלתי לשם ה' לבדו והבן. ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו' וברש"י לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה בתורה אזהרה היא במקום לאו, ויש להבין דאזהרה משמע שלא לעשות ומ"ע הוא בקום ועשה, ובזה"ק פ' זו (דף קכ"ג ע"ב) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו רבי יהודא פתח שמע עמי ואעידה בך וגו' ולא יהי' בך אל זר וגו' אנכי ה"א המעלך מארץ מצרים וגו' הני קראן אמרן דוד ברוח קודשא וכו' בכמה אתרין קוב"ה אזהיר בי' בבר נש וכולא לתועלתא דבר נש בגין דינטר פקודי אורייתא וכו' עיי"ש, ויש להבין שייכות מימרא זו להפסוק זה גם להבין אומרו דקב"ה אזהיר בבר נש בגין דינטר פקודא אורייתא והלא פשוט הוא דבוודאי לכך אזהר כדי לשמור ולעשות. ונ"ל עפימ"ש אאמ"ר זלה"ה בספרו קדושת יו"ט פ' יתרו לתרץ מה דמצינו בתהלים ששינה המקרא שכתב בתורה אנכי ה"א וגו' ואח"כ לא יהי' לך אלקים אחרים ובתהלים כתב קודם לא יהי' בך אל זר וגו' ואח"כ אנכי ה"א המעלך מארץ מצרים וגו' לאשר כי נודע דמתחלה צריך להיות סור מרע שלא לעשות מכל הדברים המפסידים בעבודה הקדוש' כדי שלא יהי' זורע אל הקוצים ח"ו ואח"כ יוכל לקיים ועשה טוב לעשות המצוה בשלימות כראוי וצריך להכין עצמו מקודם מקום פנוי להחזקת הקדושה לטהר לבו מכל שמץ והנה אחכז''ל שבת (דף קמ"ו) ישראל שעמדו על הר סני פסק' זוהמתן ונעשו כולם אז קדושים וטהורים מכל שמץ ופגם החטא וע"כ אמר הקב"ה מקודם אנכי ה"א לרמז שבמעמד הזה יכולים להיות מקודם עשה טוב בקיום המ"ע כיון שהיו טהורים מפגימת החטא אכן לאחר שחטאו וחזרו לזוהמהן מעתה צריך לקיים מקודם תסור מרע ואח"כ ועשה טוב וע"כ אמר דוד המלך ע"ה לא יהי' בך אל זר דהיינו סור מרע ואח"כ ועשה טוב אנכי ה"א עיי"ש בדבריו כי נעמו. ובזה יש לפרש דברי המדרש בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע נעקר יצה"ר מלבם עפימ"ש מהרש"א בחא"ג (שבת דף פ"ח) דבזה שאמרו נעשה ונשמע קבלו עליהם העשין והלאוין נעשה רומז על העשין ונשמע רומז על הלאוין עיי"ש. והנה קשה למה הקדימו נעשה לנשמע הא קודם צריך לקיים