עצי חיים על התורה קיט

הל"ת ואח"כ העשין בבחי' סור מרע ואח"כ ועשה טוב וע"כ מתרץ המדרש דנעקר יצה"ר מלבם ר"ל דבמעמד הנבחר על הר סיני שפסק זוהמתן יכולים להיות בקום ועשה כיון שהיו טהורים מפגימת החטא אף קודם שקבלו עליהם הל"ת כמ"ש בתורה אנכי ה"א וזהו המ"ע ואח"כ לא יהי' היינו הל"ת, וזהו שפירש"י ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשו' כל מ"ע באזהרה ר"ל קודם שמקיים המ"ע הרי הוא באזהרה שיקיים מה שמצוה עליו שלא לעשות ואח"כ יוכל לעשות מה שמחויב עליו בקום ועשה. וזה ג"כ הכוונה מ"ש בזה"ק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ר"י פתח לא יהי' בך וגו' אנכי ה"א וגו' בכמה אתרין קוב"ה אזהיר בי' בב"נ וכולא לתועלתא דב"נ בגין דינטר פקודא אורייתא ר"ל דאזהיר בב"נ שלא לעשות ובגין כך הוא כדאי שיוכל לינטר פקודא דאורייתא ר"ל המ"ע והיינו אם מקודם יהא נזהר שלא לעבור על ל"ת אזי יוכל לקיים אח"כ המ"ע דאל"כ מה מועיל אם יעשה המצוה אם מקודם לא יטהר גברא ממעשי תעתועים אשר לא צוה ה' אותם וע"כ בא האזהרה מקודם שיוכל לקיים אח"כ המ"ע והבן. ועבדתם את ה"א וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך, התחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד, ונראה עפימ"ש בפ' נשא דנשיאת כפים בעשרה דוקא ואמרו חז"ל כל בי' עשרה שכינתא שריא הענין הוא כי ביחיד מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאי ואין בי עקש ונפתל אבל בכללות ישראל כולם יפים אף נעים זה יש לו מדה טובה זו וזה יש לו מדה אחרת טובה הימנה כמ"ש בייט"ל לפ' בלק על המסורה אפס קצהו תראה וכלו לא תראה, וכלו מחמדים, ר"ל שא"ל בלק לבלעם שישים עינו רק על קציהם ולא ישגיח על הכלל כי וכלו מחמדים שבכולן נמצאו כל הטובות בהם עכ"ד וע"כ נשיאת כפים לברך את ישראל בעשרה דוקא ואז תחול הברכה על ראשם ואין שטן ומסטין כיון דבכללות ישראל נמצא בהם כל מיני מחמדים וע"כ בי' עשרה שכינתא שריא דבאתר רקניא ריק מתורה ומצוה ליכא השראת השכינה אבל צבור בכלליות המה מלאים מצות וע"כ שורה השכינה עליהם, וז"ש ועבדתם את ה"א לשון רבים ר"ל אם תעבדו את ד' בכללות בהצטרפות זע"ז ע"כ תבא ההשפעה גם על היחיד ועי"ז וברך את לחמך לשון יחיד ויתברך כאו"א בפרטן (ועי' מ"ש בפ' וזאת הברכה). לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא, להבין המשך הדברים יש לומר עפ''י מ"ש בפתיחה להחת"ס לפ' הפ' בפ' תבא יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' והותירך ה' לטובה בפרי בטנך, עפי"ד הרמב"ם דע בני כי האדם המסכן בזה העולם השפל אין לו מנוחה ואשרי מי שחתמו ימיו מהרה בלי טרדת הנפש עכ"ל, והנה עינינו רואות כי השרידים הצדיקים השלימים התמימים גם המה ינובון בשיבה טובה אם כי השלימו נפשם בימי נעוריהם ובלי ספק כי אין זה למענם כי אם השי"ת יאריך ימיהם ושנותיהם לטובת זרעיהם ותלמידיהם להדריכם בדרך ישרה להשלים נפשם, וז"ש יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' ובכ"ז והותירך ה' לטובה ישאירך בזה העולם בפרי בטנך ע"כ, ויתבאר בזה דהנה לעיל כתיב ועבדתם את ה' וגו' היינו שישלימו נפשותם לעבוד את ה"א ועכ"ז את מספר ימיך אמלא ר"ל שיאריך ימים על האדמה אם כי כבר השלימו נפשותם והיינו לטובת זרעיהם להדריכם בדרך ישרה וע"כ לא תהי' משכלה ועקרה בארצך כי אם בנים ובנות תוליד ובכן יאריכו ימים למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו לשמור את דרך ה' אם כי השלימו נפשותם. ובזה יש לפרש המסורה את מספר ימיך אמלא, ואוצרותוהם אמלא, ופי אמלא תוכחות, בהקדם עוד דברי הרמב"ם במס' פאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא הענין דהמצות נחלקין על שני חלקים חלק הא' במצות המיוחדות בינו לבין קונו כגון ציצית ותפילין והחלק השני היינו במצות התלויות בתועלת בני אדם כגון אזהרה על הגניבה וכו' וכשיעשה האדם מצות המיוחדות לנפשו יקבל שכר עליהם לעוה"ב וכשיעשה מצות התלויות בתועלת בנ"א תחשב לו לצדקה לעוה"ב מצד המצוה וימצא טובה בעוה"ז בעבור שנהג הטובה בין בני אדם עיי"ש. ולפי"ז יש לי לחדש בה דבר והוא דאם יעשה טובה לבני אדם במה שילמוד אותם חקי ומשפטי ה' ע"ז