עצי חיים על התורה קטז

במעשיהם, וז"ש ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד בפועל ממש ועכ"ז ושרת את אחיו עם אחיו לעורר הלבבות הגם ועבודה לא יעבוד בפועל עכ"ד הנחמדים עיי"ש מזה נשמע אשר הצדיקים אשר בחייהם היו מעוררים לבבות ישראל בדברות קדשם בלהבות אש לפני ה' כמו כן גם במותם לא נפרדו גם לאחר הסתלקותם מעולם הזה ואין בכחם בפועל ממש לעורר לבבות ישראל עכ"ז יעזרו אותנו כאשר בחיים לשרת עם אחיו כמו הלוי' שנפסלו בקול עכ"ז לא יעברו ממשמרתם כיון שכ"ז שהי' בכחם לעשות עבודתם עבודה תמה הי' עושים כן גם לאחר פטירתם למה יגרע כי העיקר הוא למען הודיע בעולם לקרוא בשם ה' לעורר הלבבות בנ"י, והנה רבינו הקדוש פעל רב טוב לבני ישראל איזן וחקר ועשה אזנים לתורה לכן בדין הוא שבא לזה העולם גם אחר צאתו מעוה"ז כאשר דברו מזה המפורשים. וז"ש רש"י ז"ל ואלה המשפטים וגו' לומר לך שתשים סנהדרין אצל המזבח ר"ל כמו שמצינו במזבח שהיו הלוים מעוררים בשירם ובזמרם בבואם להקריב וגם אחר שנפסלו בקול היו עומדים במשמרותיהם כמו כן הסנהדרין ראשי ישראל יהיו מעוררין תמיד לבבות ישראל אף שלא יהיו נראים בחוש ובפועל ממש ואף לאחריהם יהי' תמיד עמנו לעורר אותנו ואומרו כשלחן ערוך ומוכן לפני האדם לאכול פי' אף אם הלך לו המסדר השלחן עכ"ז כחו ועשייתו אשר הכין כשהי' פה לא נסתלק כן יהיו הסנהדרין כחם חזק ונשתרש אפילו כשאינם נראים בחוש הראות ובפועל ממש כמו הלוים אצל המזבח. א"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ופירש"י לפניהם ולא לפני עכו"ם, יתבאר עפי"מ שידוע דע"י עבודת ישראל בתורה ועבודה בהתעוררת דלתתא ככה יתער לעילא עד"ש דע מה למעלה היא הכל ממ"ך וכתב ביש"מ בפ' נצבים שזהו לישראל לפי שהם חלק אלקי ממעל ובהתנועע הענף מתנענע השורש לכך ישראל מעוררים דוגמתם למעלה משא"כ האומות כי אין להם נפש רק מעולם הגלגלים ואין להם שורש למעלה לכך אינם פועלים בהתעוררתן ועי' בס' אור המאיר הובא שם ביש"מ ועפ''ז ית' דהנה בתרגום ואלה המשפטים ואילן דיניא די תסדר קדמיהון וי"ל הכוונה דאלה הדינים תשים לפניהם כמו שיצא מפניהם ע"י התעררותא דלתתא שהם עושים ככה נתעורר למעלה ולא לפני עכו"ם דרק בישראל כיון שהם כענף מן השורש לכן מעוררים דוגמתם למעלה ולא כן האומות. א"י ואלה המשפטים אשר חשים לפניהם ודרשו חז"ל לפניהם ולא לפני עכו"ם, י"ל עפי"מ דאיתא במגילה (דף י"ג) אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ ברא להם הרפואה שנאמר כרפאי לישראל ואח"כ ונגלה וגו' אבל אוה"ע אינו כן אלא מכה אותם ואח"כ בורא רפואה ועי' במהרש"א דאם רפואתן מוכן קודם למכה בודאי ירפאו ע"ש. וזש"ה ואלה המשפטים כתרגומו ואילן דיניא היינו הדינים תשים לפניהם ר"ל קודם יהי' הרפואה ואח"כ לפניהם הדינים וכמ"ש הרי"ף בח"א בין תבין את אשר לפניך שאתה הולך אליו היינו ולאן אתה הולך עיי"ש וגם כאן י"ל כן לפניהם שיהי' הדינים לאחר הרפואה וכתרגומו לפניהם קדמיהון והיינו שיהי' הרפואה קודם וע"ז דרשו ולא לפני עכו"ם דהא באוה"ע אינו כן שמכה אותם ואח"כ בורא הרפואה אבל בישראל הרפואה מוכן קודם ובודאי ירפאו. כי תקנה עבד עברי וגו', במדרש ילקוט הובא ביש"מ בעת ההוא אחפש את ירושלים בנרות אל תקרי אחפש אלא אחפוש מלשון חפשי אמר הקב"ה כתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו אני שסמיתי שני עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי שנאמר ויעצם את עיניהם א"ר ברכי' כתיב בתורה כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו' והוא תמוה. ונראה עפי"ד הגמ' ברכות (דף ה') יסורים ממרקין עונותיו של אדם שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו דבר זה מתורתך תלמדנו ק''ו משן ועין שהוא אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהם לחירות יסורים שממרקין כל גופו של אדם לא כ''ש, והקשה בפנ"י ובהרי"ף על עין יעקב הא רק עבד כנעני יוצא בשן ועין אבל לא עבד עברי וא"כ איך נלמוד ק"ו לאיש ישראל מה שאינו נוהג בעברי, ותי' הרי"ף כי ידוע