עצי חיים על מועדים צו

לא הוי ש"ר ע"כ פירש"י דעיקר החשש רק שמא גזל מישראל ובזה שפיר מהני יאוש וש"ר

סוגי' דמתנה ע"מ להחזיר

לג) מסכת סוכה דף מ"א ע"ב גמ' אמר רבא הילך אתרוג זה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא והקשו בתוס' קידושין [ד' וא"ו] לא החזירו אמאי לא יצא הא לא הוי תנאי כפול ועוד קשה הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דהתנאי בטל כדאמרינן התם [גיטין ד' ע"ה] מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן והתם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר הוי עכ"ד, ונראה דמה שתירצו בתוס' דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שיש אומדנא שלא נתן לו רק לברך על אתרוג שלו זה לא מהני לתירוצי רק על קושי' דלא הוי תנאי כפול וע"כ מהני האומדנא לומר דהוי כאלו פירש הת"כ אבל על מה שהקשו דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד על זה לא מהני הך אומדנא לבטל המעשה בשביל התנאי כיון דבתנאי ומעשה בד"א דהביטול תנאי הוא בגופו דתנאי כזה לא יוכל להתנות וא"כ מאי מהני האומדנא לומר דהוי כאלו פירש מכיון דאף אם פירש התנאי בטל דפסולו בגופו ומעשה קיים והוא דבר מוכרח [ב] הקשה המהרש"א (גיטין ע"ה) על מה שהוכיחו התוס' דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו מהא דאמר רבא הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי החזירו יצא ואם לאו כאומר מעכשיו האיך יצא הא לא חלה המתנה אלא אח"כ כשהחזירו ואז אינו בידו והקשה במהרש"א דהו"ל לדקדק דע"כ רבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דאל"כ בהא: דאתרוג הו"ל תו"מ בדבר אחד ולא חל התנאי כלל ומעשה קיים ואמאי קאמר אם לא החזירו דלא יצא [ג] הקשה בישוע"י אבהע"ז סי' קמ"ג ס"ק ז' על דברי התוס' דמה ראי' דרבא ס"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי הרי התוס' עצמו כתבו ד' ע"ד דאף לר"י דס"ל דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי היינו דספוקי מספקא לי' וא"כ לכך בהחזירו יצא ממ"נ דאי ע"מ כמעכשיו דמי הרי הוא האתרוג שלו בשעה שיצא בו ואי ע"מ לאו כמעכשיו דמי א"כ התנאי הוא סותר את המעשה והו"ל תו"מ בדבר אחד דתנאי החזרה בטלה ומעשה המתנה קיימת ובלא החזירו לא יצא דשמא ע"מ כמעכשיו דמי ולא הוי תו"מ בדבר אחד וצריך לקיים תנאי והוא קושי' עצומה

ונראה לענ"ד לתרץ הכל בחדא מחתא עפימ"ש התוס' בכתובות [מ"ז ד"ה שלא] דלהכי לא אמרינן בלוקח חפץ ואירע בו אונס דאדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח משום דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה שלא הי' מקנה לו לדעתו אם לא יפרש ולהכי פריך שפיר בסוף הגוזל קמא [ק"י] יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה משום דבדידה תלוין הקדושין שברור לנו שהוא לא יעכב בשביל שום דבר שיאורע לאחר מיתתו כי אינו חושש במה שאירע אחריו ולהכי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט כיון דתלוי נמי בדעת המקדש עכ"ד והנה כדברי התוס' אלו מוכרחים אנו לומר במי שהתנה איזה תנאי ולא הי' בו דיני תנאים דאמרינן דתנאי בטל ומעשה קיים וקשה דאם השני לא רצה לקיים התנאי ואינו מחויב לקיים התנאי כיון שלא הי' כדיני תנאים ועכ"ז אמרינן דהמעשה קיים וקשה אמאי לא אמרינן דעכ"פ המקח בטל דלא גרע מאלו אירע מום במקח או אירע בו אונס דיוכל לומר אדעתא דהכי לא קנה ומבטל מקח כמו דאמרי' ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין אדעתא דהכי לא קידשה נפשה וא"כ ה"נ נימא דמשו"ז דלא קיים התנאי היי כאלו נעשה מום במקח ובטל למפרע וע"כ לומר כדברי התוס' הנ"ל דבמקח תלוי בדעת שניהם ולא יוכל האחד לבטל המקח בשביל מה שאינו לפי דעתו כ"א דוקא אם תלוי המקח רק לפי דעתו לבדו ולהשני לא איכפת לי' אם המקח הוא בטל כמו ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאינו חושש במה שיארע אחר מיתתו והוא פשוט.