עצי חיים על מועדים פו

כיון דהא לא מהני רק היכא דדרכו להחשיב אותו לאכילה בכיוצא בזה וע"כ אמרי' בגמ' דחזי לאיצטרופי ר"ל אם הי' אוכל עוד ח"ש בהדי ח"ש הראשון א"כ הוי השני חצי זיתים ביחד אכילה חשיבה גם חצי זית הראשון וא"כ הוא דרכו להתייקר כגון שאוכל כדרך שבני אדם אוכלים כזית שלם וכל האכילה הוי אכילה חשיבה אפילו חצי זית הראשון והיכא דדרכו להחשיבו יוכל לומר לדידי אחשבי' כמו דאמרי' דמצי אמר בדרכו להתייקר לדידי שוה לי ונמצא השתא דסברת חזי לאיצטרופי כל עיקר הוא משום שכן דרכו להתייקר אם בכיו"ב יאכל עוד ח"ש ושייך לומר אחשבי' ושפיר מתורץ קושי' המהרש"א על המהרש"ל דר"ש סבר כל שהוא למלקות בלא הסברה דחזי לאיצטרופי רק דהכי חייבא קרא לעונש אפי' בכ"ש היכא דאחשבי' דהא לא מצינו לר"ש הסב' דחזי לאיצטרופי בגמ' על כן אפי' בשלכדה"נ נמי אסיר משום אחשבי' אבל לר"י דלא אמר אחשבי' רק משום דחזי לאיצטרופי כדאמרי' בהדי' בגמ' וממילא בשלכדה"נ דלא שייך חזי לאיצטרופי מותר מה"ת

ולפ"ז יש לומר דהא דלר"י ח"ש אסור מה"ת היינו דוקא בח"ש בעלמא כיון דדרך בני אדם לאכול שיעור שלם והוי דרכו בח"ש להחשיבו אם יאכל אח"כ כשיעור אכילה ועל כן שייך אחשבי' ומשו"ה אמרי' ח"ש אסור מה"ת אבל בנשבע שלא לאכול בזה מודי ר"י דחצי שיעור מותר מה"ת דהא באין דרכו להתייקר לא יוכל לומר לדידי שוה לי פרוטה וא"כ ה"נ כיון דגלי דעתא שאינו רוצה באכילה דהא נשבע שלא יאכל הוי כאין דרכו לאכול שיעור שלם דהא אפי' כ"ש הי' בדעתו שלא לאכול וע"כ כיון דלא שייך לומר אחשבי' בכזה מודי ר"י דח"ש מותר מה"ת ומיושב קושי' התוס' דמקשי בגמ' שפיר ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ואין לומר משום דס"ל ח"ש אסור מה"ת והוי מושבע ועומד גם על ח"ש דהא בנשבע שלא לאכול הוי כאין דרכו לאכול ולא שייך אחשבי' כנ"ל ומודי ר"י בזה דח"ש מותר ומיושב ממילא קושי' הכפ"ת דבשלמא בשבועות שפיר אמרי' דר"י אמאי לא מוקי כר"ל ולא אמרי' דח"ש אסור מה"ה והוי מושבע ועומד משום דר"י ס"ל הטעם ח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי והיינו משום דאחשבי' ובנשבע שלא לאכול הא לא שייך הטעם דאחשבי' כנ"ל משא"כ הכא דפריך א"ה לא נחייב ק"ש עלי' הוא פירכא על ר"ל דס"ל ח"ש מה"ת והוא לא ס"ל סברת אחשבי' וחזי לאצטרופי א"כ לפי הס"ד דגם בלאו דלא תסור שייך מושבע ועומד מהר סיני שפיר פריך לא נחייב ק"ש עלי'

כז) במס' יומא דף ע"ג ע"ב מודה ר"ל שאסור מדרבנן אי הכי לא נחייב קרבן שבוע עלי' והקשה בכפ"ת דמהכא משמע דאפי' במידי דרבנן הוי ס"ד דלא מחייב עלי' ק"ש דמושבע ועומד מהר סיני וממילא דכש"כ לר"י דח"ש אסור מה"ת דלא חייב ק"ש ובשבועות דף כ"ג אהא דתירץ ר"י דמאי דתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות דחייב מיירי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ור"ל אמר במפרש ח"ש וקאמר שם בגמ' ר"י אמאי לא אמר כר"ל היינו במפרש ח"ש משום דמוקי מתני' כדברי הכל ומשמע מזה דלר"י חייב ק"ש גם על ח"ש והוא סותר לסוגיא דידן עוד הקשה בשער המלך ה' איסורי ביאה פי"ז בהא דאמרי' בפרק עשרה יוחסין האוכל נבילה ביהכ"פ לא חל איסור נבילה איוה"כ ואפי' רבנן מודו הלא ביוה"כ אינו חייב אלא בכותבות ונבילה הוא בכזית דהוא פחות הרבה מכותבות וא"כ מכי אכיל כזית הרי נתחייב בנבילה ובהדיא אמרי' בשבועות בפ"ג דאע"ג דנשבע שלא לאכול נבילות אין שבועה חלה משום דמושבע ועומד מה"ס ואין אחע"א במפרש ח"ש כ"ע מודי דשבועה חלה וא"כ מכש"כ בשאר איסורין דודאי איסור חל אאיסור בכה"ג ע"ש גם מה שהקשה התוס' שם בשבועות אמאי לא אמר בגמ' דהיינו טעמא דלא מתרץ ר"י במפרש ח"ש משום דר"י סובר ח"ש אסור מה"ת ובכל שהוא נמי מושבע ועומד הוא

ונראה לע"ד דהנה בפרי מגדים סי' ס"ה במשב"ז סק"ד כתב דהא דאמרי' חזי לאיצטרופי הפירוש הואיל אי יאכל מעט מעט כזית כא"פ יבא לידי מלקות משו"ה אסרה תורה ח"ש שלא ישכח ויאכל מעט מעט ע"ש ומבואר מזה דהא דח"ש אסור מה"ת לא אמרי' דהח"ש