עצי חיים על מועדים פז

גופי' אית בי' איסורא אלא דאם יאכל אח"כ להשלים השיעור וא"כ איגלאי מילתא למפרע דהח"ש הראשון הוי איסורא משו"ה אסור לאכול הח"ש הראשון משום שמא יבא אח"כ לידי איסור שישלים השיעור והנה במ"ק דף י"ד בהא דאלו מגלחין המנודה במועד ובתוס' והרא"ש כתבו דמיירי שלא הי' יכול לגלח קידם המועד וכתוב ע"ז במהרש"א שם דהיינו כשבא זמן התרת הנדר בחוה"מ כגון שנדר לפני המועד דמהיום לא יגלח אם ממועד ואילך יאכל פירות דלא חל הנדר להתירו עד חוה"מ דאין החכם מתיר ער שיחול הנדר ע"ש ובחידושי רע"א יו"ד סי' רי"ג ע"ש ומבואר מזה דאע"ג דאסור לגלח קודם המועד משים שאפשר יאכל פירות אח"כ מ"מ מיקרי דלא חל עוד הנדר ואין החכם יכול להתיר עד שיאכל הפירות ולפ"ז י"ל דה"נ בענין ח"ש דאסור מה"ת משום שמא יאכל ח"ש השני מ"מ י"ל דלא שייך על ח"ש הראשון אין אחע"א כיון דלא אכל עוד חיש השני וכמו דאסור לגלח אם אח"כ יאכל פירות א"כ שניהם יחדיו הגילוח וגם הפירות הוי איסור שלם ואסור לגלח גם קידם שאכל הפירות ומ"מ אין יכול החכם להתיר הנדר קודם שאכל הפירות דלענין זה מיקרי שלא חל עוד הנדר כמו כן לענין ח"ש דאע"ג דאסור מה"ת מ"מ לא שייך בזה עוד על ח"ש הראשון דאין אחע"א

והשתא יתבאר שפיר דמשו"ה לר"י אע"ג דח"ש אסור מה"ת מ"מ לא שייך לומר על ח"ש אין אחע"א כיון דאם אח"כ לא אכל ח"ש השני נמצא שלא חל עליו כלל איסור למפרע ולכן איסור שבועה חל על ח"ש נבילה והא ל"ל דמ"מ גם לר"י ח"ש יש עליו איסור דרבנן וכמו לר"ל דס"ל ח"ש אסור מדרבנן וקאמר בגמ' דלא חל שבועה על ח"ש כיון שהוא אסור מדרבנן ופירש"י שהוא מלא תסיר ה"נ לר"י מלבד שח"ש אסור מה"ת משום חזי לאיצטרופי יש עליו ג"כ איסור דרבנן ולא חל שבועה עלי' י"ל דלר"י ליכא עליו איסור גם מדרבנן היכא דלא שייך חזי לאיצטרופי וכמ"ש התוס' במנחות דף נ"ב ד"ה גזרו דהא דאמרי' בתמורה דף ל"ב דמועלין בה שתי מעילות ופריך ואי דרבנן מי איכא מעילה דרבנן דהיינו טעמא שם כיון דאיכא מעילה מדאו' לא שייך לתקן מעילה אחר דרבנן והיינו דדבר שאסור כבר מדאו' לא גזרו רבנן בזה עוד איסור וכן משמע מתוס' ברכות דף ט"ו וז"ל דברכת תרומה ומגילה שהוא דרבנן יש לדמותם לק"ש שתיקנו שצריך שישמיע לאזנו אבל ברכת המזון שהוא מדאו' למה יש לנו לתקן שלא יצא אם לא השמיע לאזנו ע"ש ומבואר דלא תיקנו רבנן שיהא כעין דאו' אלא בדבר שהוא מדרבנן אבל בדבר שהוא דאו' לא תיקנו עליו איסור דרבנן כלל

ומיושב קושי' התוס' דמשו"ה לא מתרץ בגמ' דר"י לא מוקי במפרש ח"ש משום דח"ש אסיר מה"ת דהא להנ"ל אע"ג דח"ש אסור מה"ת מ"מ כיון דלא אכל אח"כ ח"ש השני בכה"ג איסור חל על איסור כיון דלא חל עוד איסור של ח"ש הראשון קודם שאכל ח"ש השני וכמו התם דלא יכול החכם להתיר עד שחל הנדר אע"ג שהתחיל מעט מן האיסור ומיושב קושי' השעה"מ שהקשה אמאי לא חל איסור נבילה על איסור יוהכ"פ ולהנ"ל מיושב דהא דאיסור שבועה חל על ח"ש של נבילה היינו אם לא אכל רק ח"ש ולא השלים אח"כ א"כ י"ל דלא חל איסור של ח"ש ושפיר יוכל לחול איסור של שבועה אבל התם דאכל אח"כ השיעור כותבות א"כ איגלאי מילתא למפרע דח"ש הראשון הי' איסור א"כ בכה"ג שוב שפיר י"ל דאין אחע"א אפי' על ח"ש הראשון דהא ח"ש הראשון הי' איסור למפרע ומיושב ג"כ קושי' הכפ"ת דבגמ' דקאמר דלר"ל דח"ש אסור מדרבנן לא חייל שבועה עלי' י"ל דהיינו דוקא לר"ל דלא ס"ל הטעם דחזי לאיצטרופי משום שמא יאכל מעט מעט רק דס"ל לר"ל דחכמים אסרו ח"ש וא"כ קיימי עלי' בלאו דלא תסור ולכן לא חייל שבועה על ח"ש דאין אחע"א אפי' על איסור דרבנן והא דקאמר בגמ' דשבועות דשבועה חל על ח"ש משום דקאי התם לר"י דח"ש אסור מה"ת מן הטעם דחזי לאיצטרופי א"כ כשלא השלים השיעור לא חל האיסור על הח"ש ויכול השבועה לחול על ח"ש של נבילה.