עצי חיים על מועדים פב

מותרת וכמו במתכוין להעלות התינוק ודגים עמו דמותרת אך י"ל דקושי' התוס' דלא דמי להך דירושלמי דהתם כשהוא מעלה התינוק מהנהר אי אפשר לו בענין אחר שלא להעלות הדגים וע"כ אע"פ שכוונתו גם להדגים מ"מ משום שאי אפשר לו שלא להעלותם וכיון שהוא ג"כ מלאכת מצוה מותר עם איתה מלאכה גם מלאכת אחרת אבל הכא כיון שאפשר לכוין בשעה שאין שם עני ולא יבא לידי מעילה אסיר לו לתקוע בשעת שהוא נהנה מפרוטה דר"י וע"ז תירצו התוס' דבאמת דהא דמותר לתקוע במודר הנאה דוקא בשעה שאין שם עני ומיושב קושי' הישי"ע שהקשה דבשוגג שלא ידע להזהר הוא נהנה מפרוטה דר"י ולהנ"ל כשלא ידע להזהר אדרבא לא עשה שום איסור מעילה כיון שעשה האיסור מעילה ביחד עם מלאכת מצוה דתק"ש וא"כ י"ל דרבא הכי מותיב לר"י אימת מעל לכי תקע היינו דאיסור מעילה בא אחר המצוה דסבר השתא מצות להנות נתנו אחר שעשה המצוה הוא ההנאה אבל בשעה שהוא עושה מצוה לא שייך איסור מעילה כיון שעושה שניהם ביחד מלאכת המצוה ומלאכת האיסור כההוא דהמעלה תינוק ודגים

אמנם לפ"ז יוקשה א"כ לר"י בשופר של שלמים דלא יצא משום דמצות להנות נתנו ואסור להנות מקדשים הא כשעושה המצוה באותו מלאכה לא חששו למלאכת איסור, ונראה דיש לחלק משום דהתם בתינוק ודגים אפי' נאמר דעשה איסור בהעלות הדגים מ"מ המצוה להעלות התינוק במקומו עומדת דהוא מצות פיקוח נפשות וכיון שבודאי עשה מצוה בהעלות התינוק י"ל דגם בהדגים לא עשה עבירה כיין שהיא מלאכת חובה ואם הוא ביחד גם על זה ליכא איסור אבל בשופר של קדשים אם אמרי' דעשה איסור בזה ממילא ליכא ג"כ שום מצוה דהא הוי מהב"ע וא"כ לא שייך לומר שהוא מלאכת חובה בשביל הת"ש דהא בשביל העבירה גם הת"ש אינה מלאכת חיבה

והשתא מיושב קושי' הט"א שהקשה הא מה"ת יצא במהב"ע וא"כ נפק לחולין ע"י התקיעות ראשונות שהם של תורה ולמ"ש י"ל כיון דמה"ת יצא וא"כ הוא מלאכת חובה וא"כ הי' מותר לתקוע וליכא איסור מעילה וממילא לא נפק לחולין ע"י התק"ש של תורה וע"כ כשתוקע תקיעות דרבנן הוי מהב"ע ולא יצא ושפיר הקשה רבא אימת מעל לכי תקע היינו אחר שתקע התקיעות שייך איסור מעילה אבל בתקיעות דאו' דיצא בהם לא עשה שום איסור ולא מעל כיון שעשה שניהם ביחד המצוה וגם העבירה

ולפ"ז י"ל דמשו"ה סובר ר"י דבשופר של עולה יצא אע"ג דלא מעל אלא לכי תקע וכי תקע באיסורא קתקע וכקושי' רבא משום די"ל דהא במנחות דף מ"ד פליגי שם רבה ורבא שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור וגירסת הראב"ד בפ' ב' מה' שבת להיפוך דרבא אמר פטור ע"ש ומבואר שם דרבה ס"ל חייב משום דאזלינן בתר מחשבתו ורבא דס"ל פטור דאזלינן בתר מעשיו ולפ"ז י"ל דרבא לשיטתי' דס"ל דזיל בתר מעשיו א"כ שפיר הקשה אימת מעל ולא אמרי' דכבר נפק לחולין ע"י התקיעות דאו' דהא לא עשה שום איסור מעילה כיון דבמעשיו קיים המצוה התק"ש דאו' ולא נפק לחולין ע"י התקיעות דאי' אבל ר"י י"ל דס"ל כרבה דזיל בחר מחשבתו ואם הי' נתכוין להנות מן ההקדש הי' חייב וממילא גם בשוגג עבר איסור מעילה וע"כ אע"ג דיצא בת"ש דאו' מ"מ עשה איסור מעילה לדברי ר"י דמל"נ ושפיר נפק לחולין בתקיעות ראשונות ויצא לחולין וכקושי' הטו"א וע"כ ס"ל לר"י דיצא גם התקיעות דרבנן משום דנפק לחולין ע"י תק"ש דאו'

כג) וברמב"ם פ"ב מה' שופר כתב וכן בשופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה וא"ת והלא נהנה בשמיעת הקול מצות לאו להנות נתנו ותמהו עליו ל"ל ב' טעמים ובגמ' מבואר הטעם רק משום מלל"נ עוד הקשו בלח"מ דבגמ' ר"ה משמע דבקול שייך מעילה דקאמר עולה בת מעילה הוא והוא ז"ל כתב בפ"ה מה' מעילה קול ומראה וריח אין מועלין בו ע"ש וכן הקשה בכפ"ת דהסוגיות סותרות זא"ז