עצי חיים על מועדים פא

כתבו האחרונים טעמים אחרים משים מהב"ע או משום דאי עביד ל"מ]

והנה הא דאמרי' נפשו של אדם חותה מן האיסור י"ל דעכ"פ לא עדיף משלא כדרך הנאתן וא"כ היכא דשלכה"נ אסור לא שייך דחותה מן האיסור וא"כ מיושב מה שהקשו התוס' מ"ש שופר של שלמים משופר של ע"ז גם מה שהקשו למה לא קאמר בשופר של עה"נ דל"י משום מל"נ ולהנ"ל י"ל דבשלמא בשלמים דשלכה"נ מותר וא"כ לא עשה עבירה ע"י מה שנהנה מן הקול בשוגג לכן אמרי' דל"י כדברי הרשב"א דאם אמרי' דיצא הרי עשה עבירה דנהנה ע"י שעשה המצוה אבל בע"ז ועה"נ דשלכה"נ נמי אסור ועי' בתוס' פסחים דף כ"ו ד"ה שאני ובמל"מ שם א"כ אפי' אי נימא דל"י ג"כ עשה עבירה ע"י מה שנהנה מן הקול א"כ אע"ג דל"י מ"מ אין מצילין אותי מן האיסור לכך שפיר בע"ז ועה"נ ולא כיון דאפי' אם ל"י מ"מ הוא נהנה מן האיסור וא"כ אמרי' דיצא

ובזה יש ליישב ג"כ שיטת הרז"ה דס"ל דדוקא מצות דאו' אמרי' מללה"נ אבל מצות דרבנן להנות נתנו ועי' בר"ן בסיכה והקשו עליו א"כ מאי קאמר רבא אחד זה ואחד זה יצא דמצות לאו להנות ניתנו הא תקיעות דרבנן עכ"פ לא יצא כיון דבדרבנן ל"נ ולמ"ש י"ל דהא כבר האריך בזה המל"מ בפ"ה מיסוה"ה דבכל שלכדה"נ אפ"ה איכא איסורא דרבנן ע"ש וא"כ בשוגג אע"ג דנפשו חותה מן האיסור מ"מ עבר איסורא דרבנן במה שנהנה מן הקול עצמה ואע"ג דאותו הנאה הוי שלכד"ה מ"מ מדרבנן איכא איסורא וא"כ אפי' אם לא יצא התקיעות דרבנן ג"כ אינו ניצול מאיסור דרבנן לכך אמרי' ספיר דיצא גם תקיעות דרבנן דהא לא שייך בזה סברת הרשב"א דלא יצא כדי שלא יהנה מן האיסור דהא בלא"ה ה"ה נהנה מן האיסור ומהני האיסור דרבנן לענין התקיעות דרבנן

כב) שם בגמ' מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קתקע באיסורא תקע וקשה מאוד אמאי סבר ר"י דיצא גם מה שהקשה בטורי אבן הא היכא דתקע באיסור לא יצא משים דהו"ל מהב"ע והתוס' סיכה כתבו דמהב"ע לא הוי רק מדרבנן וא"כ יצא הכא בתקיעה ראשונה מדאו' וכיון שיצא מה"ת אע"פ שלא יצא מדרבנן ודאי מעל דהא נהנה לצאת י"ח של תורה ויצא השופר לחולין וכי הדר תוקע תקיעות דרבנן יוצא גם מדרבנן דהא כבר נפק לחולין ע"י התקיעות של תורה עוד הקשה בישיע"ק לדברי התוס' שבועות מ"ד שהקשו לרב יוסף דשומר עבידה הוי שומר שכר משום שבשעה שהוא עוסק במצוה פטור למיתב ריפתא לעני וא"כ אמאי המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע תקיעה של מצוה הא מתהני בשעה שתוקע פטור למיתב ריפתא לעני ותי' דיכול לכוין שלא יבא עני באותו שעה וכיון שכן בשופר של עולה דמיירי בשוגג דבמזיד אין בה מעילה ומאין הי' יודע ליזהר לתקוע בשעה שאין דרך עני לבוא וא"כ מה הקשה רבא אימת מעל לכי תקע הא מעל תיכף שהוא פטור למיתב ריפתא

ונראה דהנה בהר"ן פ' האורג מביא בשם הרשב"א וז"ל ובירושלמי נראה שהתירו לנעול בתחלה ביתו ולשמור ביתי וצבי שבתוכו אע"פ שע"י כן ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוון לשמור הצבי בלבד דהכי גרסינן בירושלמי וכו' ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחילה של דגים עמו מותר וכתב הר"ן דדברי' תמוהים וכי מפני שצריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת ומהירושלמי אין ראי' דהתם הטעם מפני שהוא מלאכת מצוה וחובה לפיכך אע"פ שהוא מתכוין עם אותה מלאכה למלאכה אחרת שהיא אסירה בשבת התירו חכמים אבל במלאכת הרשות חס ושלום עכ"ל וכן משמע בגמ' ב"מ דף ל' באבידה דשוטחה לצורכה ולצורכו ועי' בנתה"מ סי' צ"ז בעיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון דמותר לתפוס בעד פלגא פקדון אע"ג שהוא תופס גם בעד המלוה ביחד ע"ש ולפ"ז הי' נראה לכאורה ליישב קושי' התוס' דמשו"ה המודר הנאה מחבירי מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה אע"פ שמתהני מפרוטה דר"י דהא הנאה זו מותרת אפי' אם הי' במזיד כיון שהוא מצוה לתקוע וע"כ אף אם מתכוין עם אותה מלאכת מצוה למלאכה אסורה