עצי חיים על מועדים נח

מכשול ולא יחשב להם כל עון והוא בזה שיוציאו מידם דבר הגזול דהיינו עבירה שבין אדם לחבירו ואת הגזילה הוא לשון מושאל כלומר שלא ישאר רק עבירה ראשונה שהיא בין אדם לקונו ועל העבירה אחת לא אתחזיק לחטא דאמרינן אולי מקרה היא וע"כ אמר המדרש ראשון לחשבון עונות לאחר שהשיב הגזילה ע"כ לא יחשב לחטא כנ"ל

וזש"ה שובה ישראל עד ה"א כי כשלת בעוניך ר"ל ע"י עון הראשון דהיא רק כמכשול שוגג וכמקרה הוא שקרה ורק עי"ז עבירה גוררת עבירה ואח"כ נחשבו שניהם לחטא כיון שהוא בחזקה שיחטא כיון שכבר עבר ושנה ונעשה לו כהיתר וע"כ אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לשון רבים כיון שכבר שנה באולתו על דבר שניהם ירשיעון אותו ואמר אמרו אליו כל תשא ואר"י לכל תשא עון ועונותינו לא תשא ר"ל שבגוים מהני להם תשובה בזה שהחזירו הגזילה לבעלים ולא נשאר רק חטא הראשון ואינו נחשב לעון מכש"כ בישראל ישא ה' ג"כ עונותיהם ע"י שיקחו רק טוב להם והחזירו ממה שבאיסור בא לידם והם הגזילות שבין אדם לחבירו ור' נחמי' ג"כ אמר הכי בלשון אחר וכוונתו להא מלתא דאר"י, וז"ש כל תשא עון כלהון שביק ואי לא תסב פלגא ור"ל פלגא היינו חטא הראשון וע"כ גם על השאר הנשאר ממילא לא יחשב לעון ורק כמקרה הוא כנ"ל והבן

ב) שובה ישראל וגו' כי כשלת בעוניך הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ואמרו בגמ' יומא פ"ו מכאן דגדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות ומקשי' והא אר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות ומשני ל"ק כאן מאהבה וכאן מיראה עיי"ש ולעיל מזה אמר שם גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע מ"ט ובא לציון גואל משום ולשבי פשע עיי"ש ויש להבין מ"ט בזכות התשובה דייקא מקרבת הגאולה [ב] בר"ה דף ט"ז אמר ר' יצחק למה תוקעין בר"ה ומקשי' למה תוקעין רחמנא אמר תקעו אלא למה מריעון רחמנא אמר זכרון תרועה אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעון כשהן עומדין כדי לערבב השטן ופי' התוס' דאיתא בירושלמי כד שמע קול שופר זימנא חדא בהול ולא בהול וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שופרא דיתקע בשופר גדול ומטא זימני' למתבלע ומתערבב ולית לי' פנאי למעביד קטגורי' עכ"ד עיי"ש והקשו המפורשים איככה יאומן שהשטן יהי' נבער מדעת כל כך שיחשוב ששופר זה הוא שופר של משיח וכי לא ידע שיום זה הוא יום תרועה לישראל ועוד איך יסכל דעתו שלא ירגיש בתחבולה זז כמה שנים [ג] במדרש דרש ר' לוי מאי דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו' אני מדבר בצדקה רב להושיע לעתיד לבוא כשיבא הקב"ה כלום יש לפניך משא פנים מה נשתנו אלו מאלו וכו' אמר הקב"ה אני מדבר בצדקה באיזה זכות אני גואלם בשביל הצדקה עיין מ"י ישעי' ס"ג וצ"ב מדוע בשביל הצדקה יגאלנו ה' ולא בזכות עוד מצות אשר זיכנו ה' לעשות אותם ועי' בפר"ד דרוש י"ח

והנראה בכל זה עפימ"ש בדניאל ד' וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במחן עניין ויש להבין האיך יתוקן החטאים ע"י הצדקה ויש לומר עפי"מ דאמרינן במדרש בוא וראה כמה גדול כחה של צדקה שמהפכת מדת הדין לרחמים שהרי כל השקפה הוא לרעה והשקפה דגבי צדקה הוא לטובה שנאמר השקיפה ממעון קדשך ללמדך שגדול כח מתנת עניים שמהפכת מדה"ד לרחמים עכ"ד והנה כבר הבאתי מאי דאמרי' בגמ' דתשובה מיראה זדונות נעשות לו כשגגות ועל כן אמר דחטאך היינו השוגג בצדקה פרוק שמהפכת הדין לרחמים וע"כ אחר הצדקה אף בתשובה מיראה שזדונות נעשות כשגגות עכ"ז אם יעשה צדקה זדונות נעשות לו כזכיות כיון שמהפכת מדה"ד היינו השגגות לרחמים שיעשו ויתהפכו כולם לזכיות ורחמים עליו והנה בס' בני יששכר מאמרי חודש ניסן מ"ד כתב דהנה אין שום דבר נעשה רק מסגולת התורה כי פעולת המצוה מעורר כל הטובות והחיים והשלום וסגולת העבירה לעורר רע ח"ו והנה אם יצטרך האדם לעורר רע לפעול נקמות במורדי אור וברשעים מה יעשה אם יעשה מצוה הנה סגולת המצוה לעורר רק טוב ואם יעשה עבירה הר' ארי' הוא