עצי חיים על מועדים נז

איך מהני להם תשובה ושאלתם הוא כלום משא פנים יש בדבר, ואיש לפי"ז מה שהבאתי מדקדקים דקים מה לאוה"ע להקשות בשביל ז' עממים, ולהנ"ל ניחא דשאלתם היא איך מהני תשובה לישראל דוקא ולא לאוה"ע וע"כ הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה ור"ל דבאוה"ע באמת לא מהני תשובה כיון שכל הארץ של הקב"ה הוא והוי עליהם כדין מלך ואין כבודו מחול אבל בישראל אדרבה משום זה שקבלו עליהם התורה והם כשותפים במלכותו ית"ש ולא שייך גביהו דין מלך כיון שהם ממקיימו העולם וע"כ מהני לדידהו תשובה וע"כ פתח התורה בבראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ר"ל דכל עיקר מה שיוכלון ישראל לקיים התורה ומהני להו תשובה הוא משום דעיקר בריאת העולם הי' רק אם ישראל יקיימו התורה והוי כשותפים במלכותו ואין להם דין מלך ומהני להם תשובה, וע"כ תשובתם לאוה"ע בתרתי האחד לישראל מהני תשובה אף בלא זה מה שהחזירו הגזילה כיון דישראל מקבלי התורה הוי כשותפים במלכותו ית"ש ואין עליהם דין מלך ועוד דמשום זה הטעם לא הוי נמי כלסטים כיון שהם שותפים במעשה בראשית ונטלו את שלהם את חלקם מה שמגיע להם בדין כיון שבשבילם כל עיקר קיום העולם

והנה נ"ל לפרש דברי העש"מ מה שאמר כיון שהחזירו אנשי ננוה את הגזילה ע"כ מהני להם התשובה כמו בישראל ולכאורה חין לדבר שום פירוש הכי בשביל זה ישתנה דינם לקבלם בתשובה יותר משאר אוה"ע מה נשתנה גזל יותר משאר עבירות, ונלענ"ד עפי"מ שראיתי בספר סמא דחיי דרוש ה' לפרש הכתיב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל וגו' דהנה ארז"ל (שבת ק"ה) דרכו של יצה"ר היום אומר עשה כן ומחר אומר עשה כך וכו' והוא מפתה את האדם מעט מעט עד כי נשרש בחטא וכבר ארז"ל עבירה גוררת עבירה ור"ל דעבירה קטנה גוררת עבירה גדולה והנה ר"י בן זכאי אמר לתלמודיו ברכות כ"ח ע"ב הלואי שתהי' מורא שמים עליכם כמורא בשו"ד וכו' ראו אדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם וכו' נלמד מזה כי נוח לאדם להיות רע לשמים מלהיות רע לבריות וא"כ מסתברא מי שהיצה"ר מתחיל לפתותו מפתיהו תחלה במה שבין אדם למקום ואח"כ בין אדם לחבירו, ובזה יובן דברי הכתוב נפש כי תחטא ר"ל כשמתחיל לחטוא אז ראשיתו למעול מעל בה' דהיינו בינו לבין המקום ועדיין לא חציף לעשות מהעבירה שבינו לחבירו אך עבירה גוררת עבירה וגורמת להיות מכחש בעמיתו בפקדון וגו' דהוא עבירה שבין אדם לחבירו, וז"ש להלן על אחת מכל אשר יעשה האדם ר"ל דאם בהתחלה עשה עבירה אחת היא הגורם לחטוא בהנה כי עבירה גוררת עבירה עכ"ד בקיצור והנה ביש"מ פ' תשא פי' דברי הגמ' (בר"ה י"ז) ה' ה' אני הוא קודם שיחטא ואני הוא לאחר שיחטא וכבר תמהו המפרשים דמה צריך אדם לרחמים קודם שיחטא ועוד יל"ד קודם שחטא הו"ל דיחטא לשון עתיד ופי' שם עפ"י שאחז"ל (יומא פ"ו) עבר ושנה נעשה לו כהיתר א"כ מי שלא שינה באולתו עדיין אינו בחזקה שיחטא ומקרה הוא שקרה לו והיינו קודם שיחטא ובאמת כבר חטא ומי שעבר ושנה הוא אחר שיחטא דלא מיבעי' שכבר חטא דמה שעבר אין אלא גם על לעתיד הוא בחזקת שיחטא מ"מ אני ה' לרחם עליו והבן כי נכון הוא בס"ד עכ"ד זצ"ל, ועפ"י הנ"ל יבואר דברי העש"מ דלכך מהני תשובה לאנשי ננוה כיון ששבו מן החמס שבכפיהם ור"ל כיון דמי שלא שינה באולתו אמרינן דאינו נחשב לעון רק מקרה לא: טהור קרה לו ואין נחשב לו לחטא, והנה מי שגזל את עמיתו דהוא עבירה שבין אדם לחבירו בודאי הוא כבר שנה באולתו דבפעם הראשון לא יתכן לעבור עבירה שבין אדם לחבירה כנ"ל, וז"ש לשון מושאל שהחזירו הגזילה לבעליהן ר"ל ששבו על עבירה שבין אדם לחבירו ונשאר בידם רק מה שעברו בפעם הראשון בין אדם למקום ובזה מהני להם התשובה אף דהם כגוים גמורים דלא מהני התשובה עכ"ז הא על עבירה הראשונה לא נחשב לעון ואמרי' רק מקרה הוא שקרה להם

ויתבאר בזה דברי המדרש ולקחתם לכם משלכם להוציא את הגזול להורות נתן בזה כי בימי התשובה האלה זה דרכם למו להסיר מהם כל