עצי חיים על מועדים נה

מוחל להם עונותיהם והיינו דמקבל ע"ע מסי"נ לה' הו"ל כאלו הקריב עצמו ממש והנה אהא דכתיב ויעלהו לעולה תחת בנו פירש"י שאמר יה"ר כאלו בני שחוט כאלו בני נזרק דמו ומופשט וזש"ה ה' יראה אשר יאמר היום באמירה בעלמא תורת העולה ופרשת הקרבנות בהר ד' היינו בזמן חורבן ביהמ"ק כדאיתא בספרי דברים סימן שנ"ב ה' יראה כאלו נעשה בפועל ממש כמו שעשה בהאיל תחת בנו עכ"ד הקדושים

ולפ"ז יתבאר היטב מה שפירש"י אשר יאמר שיאמרו לדורות דהא להנ"ל הפירוש אשר יאמר היינו בזמן החורבן שאין לנו קרבנות ובזה שקוראין הסדר קרבנות הקב"ה מעלה עליהם כאלו הקריבו לפניו ית"ש וא"כ כל עיקר הכתוב אשר יאמר הוא רק לדורות עולם בזמן שאין להם הקרבנות בפועל רק באמירה וע"ז התפלל אאע"ה אשר יאמר הקרבנות בפה יראה ה' ויהא חשוב ומקובל לרצון לפני ה' כאלו הקריבו הקרבנות ממש

והנה אפי' אם מקריבים לפניו הקרבנות עצמן ממה זכו ישראל אשר הקב"ה יקבלם הוא לאחר העקידה וכנ"ל דברי המדרש איל אחר, אחר שראה הקב"ה כי בכל לבבו וכו' הבטיחו הקב"ה וכו' אבל קודם העקידה לא הי' שום ענין להביא קרבן כי לא תחפוץ זבח ואתנה וא"כ ממילא סרה מהר תלונות השטן מעל אברהם למה לא הביא להקריב אפי' פר אחד כיון דקודם העקידה לא הי' לאברהם שום הבטחה אשר יהי' חפץ לה' בעולות אילים רק אחר שהקריב האיל וראה הקב"ה כי בכל לבבו ובכל נפשו רצה להעלות את בנו אח"ז הבטיחו שיקבל השה לעולה אבל קודם לזה לא הי' שום ענין והבטחה אשר ירצה ה' בעולות ולכן לא הביא אברהם עד העקידה מבכורות צאנו מנחה לה' ואין כלל מקום לתלונותיו של שטן

ויתבאר הגמ' תקעו לפני בשופר של איל וכו' דהנה כבר כתבו המפורסים דענין תק"ש הוא כדי להעלות על זכרונינו המס"נ שהי' לאברהם ויצחק האב עוקד והבן נעקד באהבה ורצון לפני ה' כן אנחנו נקבל עלינו לעבדו במס"נ וזהו כמו הקרבנות אשר הקרבנו לפניו ית"ש ובשעת הקרבה, יחשב כל איש אשר יקריב ממנו עצמו קרבן לה' כי יקבל עליו למסור נפשו לה' וכמו שאמר אאע"ה בעת הקרבת האיל יה"ר כאלו בני שחוט וכאלו בני דמו מיזרק על גבי המזבח ולכן אמרו בגמ' כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם שהתפלל א"א אשר האמירה בסדר הקרבנות יהי' חשוב כאלו הקריבו הקרבן ממש וכאלו הם בעצמם מסרו נפשם וא"כ ה"נ זה הענין שייך ג"כ בתק"ש כיון שמקבלים עליהם למסור נפשם ע"י התק"ש הוא כאלו עקדתם עצמיכם לפניו וזשה"מ בשעה שהוא יושב ועולה בדין הוא עולה היינו כאשר מבואר במדרש דמדה"ד אומר דלא מהני כל עיקר הקרבן אמנם מה דמועיל הקרבן הוא רק מחסדי ית"ש והתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר דהוא תורת חסד ועי' בגמ' סוף מס' סוטה לכן אמר המדרש בשעה שישראל נוטלין שופריהן וכו' והקב"ה זוכר לנו עקידת יצחק דהאמירת הקרבנות והקבלת מס"נ הוא במקום הקרבן ומשם נצמח לנו החסד זה שהקב"ה מקבל הקרבנות וגם אשר גם הקבלה בלב והאמירה יהא חשוב כאלו הקריב הקרבן לכן יושב על כסא רחמים דזהו הוא מרחמנות וחסדו לקבל הקרבנות וממילא גם האמירה בסדר הקרבנות וכן התק"ש ע"י שופר של איל דהוא במקום סדר הקרבנות ומרחם עלינו אימתי בחדש השביעי באחד לחדש.