עצי חיים על מועדים שיז

שרי ומשום בל תוסיף ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש דעלמא

והקשה בתוי"ט על הרמב"ם דפסק בפי"ט מה' שבת כת"ק דמכניסן זוג זוג וא"כ סבירא לן דשבת זית ובמשנה ג' פ"ג דברכות פסק הרב וכן הרמב"ם בפ"ד מה' תפילין דשבת לז"ת ונמצאו שתי ההלכות דסתרן אהדדי יע"ש וכן הקשה בטו"ז סי' ליד. והנה במג"א סי' ש"א ס"ק נ"ד כתב דלפ"ד המהרש"א לקמן דף צ"ו דאפי' למ"ד שבת לז"ת אסור ללבוש יותר מזוג אחד דלא שרי לי' יותר ממלבושו בחול וכ"כ הר' יהונתן בעירובין על הרי"ף שם והקשה ע"ז במג"א א"כ הא דאוקימנא בגמ' דפליגו ת"ק ור"ג דת"ק סבר שבת ז"ת הומ"ל דגם הת"ק ס"ל לז"ת ואפ"ה דוקא זוג אחד כסבר' המהרש"א ורבינו יהונתן הנ"ל עוד הקשה בישועות יעקב סי' ל"ד בהא דס"ל לר"ג דמכניסן שנים שנים משום דשבת לז"ת וליכא ב"ת מ"מ הא בחיל אסור להניח שנים שנים משום ב"ת וכיון דבחול איכא ב"ת לכך אף בשבת לא חשוב דרך מלבוש ואמאי בשבת מכניסן שנים שנים ואע"ג דלאו ז"ת הוא וליכא בית בשבת מ"מ הא בחול איכא בית וא"כ אמאי לא חשוב משאוי דלא הוי דרך מלבוש בחול

ונלע"ד דהנה בטורי אבן ר"ה דף כ"ט הקשה בהא דס"ל לר"ל בפסחים דף קי"ד ע"ב במרור דמצות צריכות כוונה להא דנזיר דף כ"ג א"ר יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לב' שצלאו פסחיהם א' אכלו לשם מצה וא' אכלו לשם אכילה גסה וכו' א"ל ר"ל האי רשע קרית לי' נהי דלא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהו עביד והשתא איך אר"ל פסח מיהו עביד הא מדאמר א' אכלו לשם מצוה מכלל דהשני שאכלו לשם אכילה גסה לא אכלו לשם מצוה א"כ לר"ל דס"ל מצות צ"כ הא ודאי רשע ופושע מיקרי דלא עביד הפסח ולא יצא בו ותי' בטו"א דאפי' למ"ד מצ"כ ה"מ בדבר שכל המין ראוי למצותו כגון מצה ושופר ולולב דאין חתיכת מצה ושופר אלו מיוחדין למצותו דאפשר למצוה זו לקיים ע"י דברים אחרים כמו באלו ואין אלו עומדין סתמא למצותן ודמי למאי דאמרי' ברפ"ק דזבחים דקי"ל כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן אלא סתמא כשרין דסתמא לשמה אבל גט שנכתב שלא לשם אשה אלא סתמא פסול משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת וכתבו התוס' ואפי' זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת דהא אפשר להתגרש בגט אחר וה"נ בדבר העומד למצותו כגון בפסח וקדשים דמצית אכילתן א"א לקיים אלא בגופן דמי לשחיטת קדשים דסתמא לשמן עומדין משא"כ בשאר מצות כגון שופר ולולב אין סתמן עומדות לשמן והלכך ס"ל לר"ל בהו דמצות צ"כ עכ"ד ע"ש

ולפ"ז אפשר לומר דלמ"ד מצ"כ וא"כ במניח תפילין בחול שנים שנים אם מכוין שלא לשם מצות תפילין דאינו עובר בב"ת דהא אם ס"ל מצ"כ כש"כ לעבור דבעי כוונה אבל אם מוצא תפילין דרך בזיון דחייב להכניסן התפילין אלו דייקא כדי להציל כתבי קודש שלא יניחו בבזיון א"כ זה דומה להא דפסח וקדשים שמיוחדין למצותן דאמרי' סתמא לשמן ואין בזה משום מצ"כ כנ"ל ואף בסתמן קיים המצוה וה"נ י"ל דבכה"ג אם לא מכוין ג"כ עובר בב"ת כיון דבכה"ג מאצ"כ וא"כ לעבור בב"ת נמי אצ"כ

ומיושב קושי' הישוע"י שהקשה דלר"ג אמאי מכניסן שנים הא בחול אסור משים בית והוי שלא כדרך מלבושו בחיל ולהנ"ל י"ל דהא לפי השתא דפליגו בשבת ז"ת ולכ"ע ס"ל דמצות צ"כ א"כ בחול במניח שתים בלא מצאום דרך בזיון ולא מכוין למצוה לא עבר על ב"ת וא"כ לא הוי שלא כדרך מלבושו בחול ורק בשבת אם מצאום דרך בזיון ואי ס"ל שבת ז"ת הוי כמוסיף ולכן לר"ג דס"ל שבת לז"ת מותר להניח שתים דמשום ב"ת ליכא כיון דלאו ז"ת הוא וגם משום שלא הוי דרך מלבישו בחול ג"כ ליכא כיון דבחול ליכא ב"ת דמצות צריכות כיונה אבל לת"ק דשבת ז"ת א"כ אע"ג דאינו מכוון למצוה ובחול ליכא כה"ג משום ב"ת כיון דאינו מכוין למצוה מ"מ הכא כיון דמוצאם דרך בזיון איכא ב"ת ואע"ג דלא מכוין משום דמחיוב ללבשם דוקא זה התפילין שמצא א"כ בזה הוי כסתמן לשמה דאינו צ"כ וממילא גם ב"ת עובר אפי' בלא כוונת

והשתא י"ל הא דכתב המהרש"א דאפי' למ"ד