עצי חיים על מועדים רצד

יא) א"י על המדרש הנ"ל הים סוער דהנה איתא במדרש והמים להם חמה שטען שר של מצרים הלא עבדו ע"ז ונתמלא הים עליהם חמה להטביען והשיב הלא לא עבדו אלא מתוך שיעבוד הדעת ע"כ והנה אא"ז זצללה"ה ביש"מ פ' בא פירש הכתוב והי' לאות על ידך וגו' כי בחזק יד הוציאנו ה' וגו' ר"ל דזה הי' חוזק יד דאף שלא היינו כדאים להגאל מ"מ הוציאנו ה' ממצרים והתפילין שהוא לאות על ידינו הוא עדות על זה וזהו הפי' שמע ישראל מה שה' א' הוא אחד בלי השתנות בין זכאין ובין אינם זכאין עכ"ד ז"ל עיי"ש ועפ"ז פירשתי דברי ההגדה ויוציאנו ה"א משם ביד חזקה והיינו היד חזקה שלא הי' כדאי להגאל ולכן אלו לא הוציאנו הקב"ה ממצרים הרי אנו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים דהא כיון שלא הי' כדאי אלו התמהמנו שם עוד ח"ו נשתקעו לעולם בטומאת מצרים כמבואר ולכן אפי' כלנו חכמים וכו' וא"כ אנחנו כדאי ואפי' אם לא הי' נגאלים אז ג"כ לא הי' משועבדים לעולם במצרים עכ"ז מצוה עלינו לספר יציאת מצרים דהא לכאורה קשה מהיכי תיתי לומר דאם אנו חכמים ונבונים דנהי' פטורים ממצות סיפור יציאת מצרים ולהנ"ל יתבאר דהא י"ל אם כלנו חכמים וכדאי להגאל א"כ גם אם לא הי' נגאלים בעת ההוא היינו נגאל לאחר מכן ולכן מוכרח לומר דעכ"ז מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים ויתבאר דברי המדרש הנ"ל הים סוער היינו מה שנתמלא עליהם חמה מה נשתנו אלו מאלו וכיון שהקב"ה אמר למשה נטה ידך על הים ובקעהו באותו שעה אמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו לעולם ועד בלי השתנות בין זכאין ובין אין זכאין אך ברוב רחמיו הצילינו ה' מאויבינו לעולם ועד בלי שום השתנות

יב) כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים וקשה שהכתוב משנה הסדר דמתחלה בנ"י הלכו ביבשה ואח"כ בא סוס פרעה ורכבו בים ונראה עפימ"ש האלשי"ך עה"פ רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמיכם אתם כדאי רק ויבחר בזרעם בכם מכל העמים כלומר מה שמעריך אתכם נגד העמים וראה שבערכם אתם טובים מהם עכ"ד ועיי' ביש"מ פ' לך בהפטורה וזש"ה כי בא סוס פרעה וגו' וראה שבערכם אנו טובים מהם ולכן עשה ה' נפלאות וטובות לבנ"י והלכו ביבשה בתוך הים והקדים הכתוב מה שבא סוס פרעה בים ואח"כ ובנ"י הלכו ביבשה דהא עי"ז ניצולו בנ"י משום שהמצריים הי' שם בים ולכן השקיף ה' ממרום לטובה ליגער בי"ס והוליכנו בתוכו בחרבה ועיי' מ"ש בפ' וירא

יג) ויהפך לבב פרעה וגו' כי שלחנו את ישראל מעבדנו פירש"י בשביל ממונם שהשאילם וצריך להבין מדוע שינה מטעם הכתוב בשביל להחזיר את עצמן גם משאה"כ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכתבו בשם האר"י ז"ל שהוציא כל הניצוצות משם וזהו הרכוש גדול עיי"ש ויש להבין איך הדרש הזה יוצא מעומק הפשוט דמשמע שהלכו משם ברכוש גדול ממש היינו כלי כסף וזהב וכמו שאמרו חז"ל בפ"ק דבכורות שאין לך אדם מישראל שלא הי' לו תשעים חמורים טעונים מכספם וזהבם של מצרים ויש לומר עפי"מ דאיתא בזוה"ק תרומה קנ"ב ר"י פתח ואכלת ושבעת וגו' על הארץ בזמנא דהוי ישראל בארעא קדישא יהבי חולק תמצית לעכו"ם והשתא דישראל בגלותא אתהפיך בגוונא אחרא למלכא דאתקין סעודתא לב"ב דאינון עבדו רעותא אכלו סעודתא עם מלכא ויהבו לכלבא חולק גרמין למיגרר בשעתא דב"ב לא עבדו רעותי' מלכא יהיב סעודתא לאחרא וסליק לון גרמי וכו' עיי"ש וזש"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא משום שיצאו ישראל מתחת שיעבוד מצרים לחירות עולם ע"כ יהי' להם ג"כ רכוש גדול וינצלו את מצרים וכמו שהי' בעת שהי' ישראל שרוים על אדמתם בארעא קדישא שלא הי' לעכו"ם כי אם חלק תמצית כן בצאת ישראל ממצרים לא הי' למצריים כי אם חלק תמצית ולכן עשאו כמצולה שאין בה דגים וכל הרכוש שייך לישראל וא"כ הדרש האר"י ז"ל שהוציא כל הניצוצית יוצא מעומק הפשוט דמזה שיצאו ברכוש גדול