עצי חיים על מועדים רצג

ופי' הרי"ף שם הכוונה כי א' דעות ה' דמדת א' הוא דין כדכתיב וא' זועם וגו' וה' הוא מדת הרחמים והדעה נתנה בין שתי שמות שמתוך הדעת שידע את בוראו כדכתיב דע את א' אביך ועבדי' יגרום שמדת א' שהוא דין יהי' רחמים והוא מסכים למאמר חז"ל גדולים צדיקים שמהפכים הדין לרחמים וזהו ג"כ גדולה נקמה שניתנה בין שתי שמות שנאמר א' נקמות ה' שמתוך הנקמה שינקום הקב"ה מעכו"ם אותה הנקמה גורמת ישועה ורחמים לישראל וזה הוא א' נקמות לעכו"ם הוא גרמא לרחמים שנרמז בשם ה' שהי' רחמים לישראל עכ"ד ויש לפרש בזה דברי הכתובים ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וגו' וירא ישראל את מצרים מת מעל שפת הים וקשה אריכות הלשון בכפילא דמה שראו במעלת המצריים זהו עצמו היתה הישועה לישראל גם מה שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו' ויש לדקדק הלשון יד הגדולה מה הוא ולהנ"ל יש לומר דהא בזה שנדע שיש א' לעבדו הוא הגורם להפך ממה"ד שהוא על העכו"ם לרחמים וישועה על ישראל וזש"ה דראו ישראל שני דברים האחד ויושע ה' ביום ההוא וזה הוא רחמים לישראל והוא ממדה"ר והשנית שראו ג"כ במפלת השונאים המצריים והוא מדה"ד ואיך יהי' דבר זה שני הפכים בנושא אחד והלא הנקמה שהוא דין אינו רחמים ומזה ראו והבינו דע"י מה שנדע את ה:' לעבדו ולירא אותו עי"ז מהפכת הדין לרחמים וע"כ כשראו ישראל את היד הגדולה דייקא כמאחז"ל שם דנקמה במילתא היא גדולה הבינו שזה לא יוכל להיות רק ע"י מה שנראה ונאמין בה' ובתורתו בזה נוכל להפוך הדין שהוא על העכו"ם לרחמים וישועה על ישראל ועיי' מ"ש בדרוש לשבת הגדול וזש"ה זה א' ואנוהו ופירש"י שהי' מראין אותו באצבע וקיימו בזה דע את א' אביך וארוממנהו היינו מה שנאמר ועבדהו ה' איש מלחמה היינו שנלחם ונוקם מאויביו והנקמה הוא מורה לדין ובכל זה ה' שמו ר"ל ה' שהוא השם המורה לרחמים בזה המדה עצמו נוקם מאויביו כיון שזה הוא רחמים וישועה לישראל

י) אז ישיר משה וגו' ובמד"ר הה"ד ויאמינו בדברו ישירו תהלתו א"ר אבהו' אע"פ שכתוב כבר שהאמינו שנאמר ויאמן העם חזרו ולא האמינו כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה האיך עושה משפט ברשעים מיד והאמינו בה' וכו' ואמרו שירה הה"ד אז ישיר משה ובני ישראל הוי ויאמינו בדברו ישירו תהלתו וצ"ב ונראה עפי"מ דאיתא בגמ' מגילה דף יו"ד ובסנהדרין דרין אמר ר' יוחנן מ"ד ולא קרב זה אל זה כל הלילה באות' שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרין שירה לפני עיי"ש והנה קשה לי לפ"ז למה אמרו משה ובנ"י שירה בשמחה רבה לפני הקב"ה והא אין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים כמו דאיתא שם בגמ' ונראה מפימ"ש בקדושת לוי בכללות הניסים ותורף דבריו כי מאתו ית' לא תצא הרעות רק הכל טובות וכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים הוא טובה כפולה ומכופלת שעי"ז נתגדל ונתקדש שמו ית' בעולם וזהו תשוקת של הצדיקים שעל ידם יהי' קידוש ש"ש בעולם אפי' ע"י הכאות ויסורין וכדמצינו בר"ע שאמר מתי יבוא לידי ואקיימנו אך האומות ערלי לב ואטומים להבין התועלת הזה עיי"ש ועי' מ"ש בזה ביש"מ פ' בא ועפי"ז יתבאר דהמלאכים בדין הוא שלא יאמרו שירה כיון שמעשי ידיו של הקב"ה הם בצער וטובעין בים ואין הקב"ה שמח במפלתן לכן בדין הוא שלא יאמרו שירה אבל בעוה"ז אשר הכירו עי"ז גדולתו של הקב"ה ובאו להאמונה גדולה בה' הבינו בנ"י כי אין זה שום צער למצריים מה שנטבעו במצולות ים כי אדרבה טובה גדולה הוא להם מה שע"י נתקדש שמו ית' בעולם ולכן הם אמרו שירה וז"ש המדרש כיון שבאו על הים וראו גבורתו של הקב"ה היינו מה שנתקדש ש"ש ע"י המצריים מיד והאמינו בה' ר"ל שגם באו לאמונה הגדולה על ידם הבינו כי לא הי' צריך להיות להם שום צער ואדרבה טובה גדולה הוא להם וראוי לומר שירה והה"ד ויאמינו בדברו ר"ל משום שהאמינו בדברו ע"י הגבורות שעשה הקב"ה במצריים לכן וישירו תהלתו ראוי לומר שירה.