עצי חיים על מועדים רעא

לשלם מן החולין לפי מדה א"כ ממון גמור הוא ושוב שייך לומר דמשום מלקות לא יוכל לפקוע ממון חבירו ולא דמי למוציא שם רע שהלאו אינו בא כלל מחמת הפקעת ממון חבירו אבל הכא ממון חבירו הוא אע"ג שהוא חמץ דהא צריך לשלם לו המדה אם אכלו אם לאו משום שאין לוקה ומשלם

ויש ליישב דהנה בחידושי הרי"ם הקשה למאי דמוקי בש"ס דאף דחמץ לאו בר דמים הוא מ"מ לפי מדה משלם א"כ הא קי"ל חילופי איסורי הנאה אסיר ופירש"י ז"ל ריש חולין משום דזה נקרא נהנה מאיסורי הנאה כיון דאי לאו דיהיב לי' האיסור הנאה לא הוי יהיב לי' החליפין וא"כ למה יהי' הכהן מותר לקבל התשלומין אף דלפי מדה משלם מ"מ הכהן נהנה מא"ה דזה התשלומין הוי חליפי א"ה עיי"ש ונראה לתרץ דהנה במג"א סי' ת"מ הקשה על הא דקי"ל אומרים באיסורי הנאה הרי שלך לפניך הא הוי פורע חובו מאיסורי הנאה ותי' העטרת זקנים בשם מהרי"ץ ז"ל דכיון דהבעלים הם ג"כ ישראלים א"כ גם להיפך יש קפידא דאם ישלם להבעלים ממון תמורת חפץ האסור בהנאה ולא יאמר הרי שלך לפניך א"כ הבעלים של החפץ יהי' להם הנאה מאיסורי הנאה דהא מקבל תשלומין עבור הא"ה להכי אוקמי' אדינא דאומרים הש"ל עכ"ד עיי"ש ומיושב קושי' הרי"ם שהקשה דהכהן לא יוכל לקבל התשלומין משום דהוי חליפי א"ה ולהנ"ל ניחא דהא אם הכהן לא יקבל התשלומין משום דחמץ אסור בהנאה א"כ יהנה האוכל חמץ לגד מה שיהנה מגוף האכילה עוד יהנה מחמץ שהוא פטור אם אכלן מתשלומין וא"כ כיין דעכ"פ אחד יהנה מא"ה או האוכל החמץ או הכהן וע"כ אוקמא אדינא דצריך לשלם ומותר הכהן לקבל התשלומין

ולפ"ז מיושב דשפיר קאמר הרמב"ם הטעם משום דאין לוקה ומשלם ולא אמרי' כאן כסבר' הפנ"י דמשום המלקות לא נוכל להפקיע ממוני של זה דהא הכא אדרבה הכהן אין יכיל לקבל התשלומין דהוי חליפי איה רק דכל עיקר שמותר לו לקבל משום דמחויב האוכל החמץ לשלם כדי שלא יהנה הוא מא"ה וכיון דהוא לעצמו בלא"ה פטור לשלם כמו בעלמא דאמרי' אין לוקה ומשלם ורק אתה בא לחייבו משום דהמלקות לא יוכל להפקיע ממון חבירו וא"כ אדרבה י"ל דאוקמא אדינא והכהן אין יכול לקבל התשלומין משים דהוא א"ה דהא האוכל מצד עצמו בלא"ה פטור דאין לוקה ומשלם

ועפ"ז י"ל דבגמ' הכי קאמר אי אמרת לפי מדה משלם שפיר ובשוגג חייב בתשלומין משום דלפי מדה משלם ובמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם ואע"ג דמשום מלקות לא מפקינן ממון חבירו מ"מ כיון דהוא א"ה והכהן אין יכול לקבלם ע"כ אמרי' כיון דהאוכל בלא"ה פטור משום דאין לוקה ומשלם לכן אין הכהן רשאי לקבל התשלומין דמי א"ה והיינו אע"ג דלפי הרמב"ם גם במזיד לפי מדה משלם מ"מ פטור משום דבמזיד חייב מלקות אבל בשוגג דליכא מלקות משלם אע"ג דהוא איה משום דלפ"מ משלם וממילא דלא קשה על הרמב"ם קושי' תוס' רע"א דאין הפשט בגמ' דבמזיד לפי דמים משלם אלא אע"ג דלפ"מ משלם מ"מ פטור מתשלומין משום דבמזיד חייב מלקות ואמרי' דאין לוקה ומשלם לכן אין רשאי הכהן לקבל חליפי א"ה

ומעתה מיושב פיהמ"ש להרמב"ם דמפרש המשנה הטעם דבמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם אלא משום דאכתי תיקשה להנ"ל דמשום מלקות לא מפקינן ממונו של זה א"כ בכה"ג אמאי פטור לכן קאמר הרמב"ם משום דאסור בהנאה וע"כ בלא"ה מדינא אין הכהן יכול לקבל התשלומין והנה משום דאסור בהנאה לחוד לא מהני לפטור במזיד מתשלומין דהא להרמב"ם לפי מדה משלם גם במזיד וא"כ הכהן יכול לקבל הממון דהא גם האוכל יהנה מא"ה אם לא יקבל הכהן התשלומין וכסבר' העט"ז על כן קאמר הרמב"ם תרווייהו משום דאין לוקה ומשלם וממילא דהאוכל פטור מדינא מצד עצמו וא"כ שיב אין הכהן יכול לקבל דמי א"ה וא"ש מה שהקשו דהרמב"ם העלה טעם חדש דאין לוקה ומשלם מה שלא הזכיר בגמ' זה הדבר ולהנ"ל מבואר כן להדי' בגמ' במה דקאמר אי אמרת לפי מדה משלם שפיר והיינו משום דאין לוקה ומשלם ומשו"ה פטור בסיפא.