עצי חיים על מועדים רע

דאימעוט שלכדה"נ דהא לא כתיב בי' אכילה דכל עיקרו הוא מדרבנן ולכן גם שלכדה"נ אסור, אבל י"ל כיון דמעילה שהוא דאו' מותר שלכדה"נ לא אחמירו במעילה דרבנן יותר מדאו' והרי זה דומה למאי דאמרי' בזבחים דף מ"ח ע"ב כלום מצינו טפל חמור מן העיקר ועי' בפסחים דף ל"ח ע"ב תוס' ד"ה ר"י דמשמע דגם במידי דרבנן לא מבינו טפל חמור מן העיקר ועי' במהרש"א שם, וכה"ג מצינו בחולין דף צ"ז ע"א בתוס' ד"ה שאני חלב בשם הר"ם דשומן הגיד אע"פ שמפעפע אינו אוסר כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן דגזרו בי' אטו הגיד כשאין הגיד אוסר גם בו לא החמירו ע"ש ה"נ י"ל כיון דבמעילה דאו' דכתיב בי' אכילה שלכדה"נ מותר גם במעילה דרבנן אע"פ דלא כתיב אכילה מ"מ כיון דגזרו אטו מעילה דאו' לא החמירו חכמים לאסור שלכדה"נ והנה בלב ארי' כתב דרבינא שם ע"ב דאסר הנהו אטמהתא דאי מלחו בגיד הנשה לית לי' הך סברת הר"מ דס"ל דגם באיסור דרבנן אם יש טעם לאסור ולהחמיר יותר מדאו' מנ"ל להקל ע"ש וי"ל דאביי דמותיב מהא דריב"ז ג"כ ידע דהיכל לתוכו עשוי אלא דס"ל כיון דהוא מחובר וליכא מעילה אלא מדרבנן וא"כ לא כתיב בי' אכילה לכך שלכדה"נ אסור אבל רבא ס"ל כיון דבמעילה דאו' מותר שלכדה"נ גם מעילה דרבנן מותר שלכדה"נ

סוגי' דתרומת חמץ

מ) מסכת פסחים דף ל"ב ע"א תנן האוכל תרומת חמץ בפסח ובפי' המשניות להרמב"ם וז"ל עוד אבאר לך במס' מכות שכל האוכל חמץ לוקה והעיקר אצלינו שאין אדם לוקה ומשלם לפיכך פטור מתשלומין ומדמי עצים וכו' לפי דאסור בהנאה ולפיכך אפי' ד"ע אינו משלם עכת"ד ורבים תמהו ע"ז דב' טעמים ל"ל הא בחדא סגי או משום דאינו לוקה ומשלם או משום דבמזיד לפי דמים משלם וחמץ אסור בהנאה ואין לו דמים ולמה נקט תרוויי' וביותר יש להפליא דהרמב"ם מפרש המשנה בטעם חדש מה שלא הזכיר בגמ' משום דאין לוקה ומשלם וקשה מנ"ל הא, עוד הקשה בתוס' רע"א לפמ"ש רבינו בפ"י מתרומות האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא חולין מתוקנים שהוציאו ממנו תרו"מ ומשמע מדבריו דגם במזיד לפי מדה משלם א"כ קשה מה קאמר בגמ' אי אמרת לפי מדה משלם שפיר פי' דבמזיד לפי דמים משלם ואין לו דמים והא להרמב"ם דגם במזיד לפי מדה משלם א"כ אמאי במזיד פטור מתשלומין דמה חילוק יש בין שוגג למזיד

ונלע"ד דהנה בב"מ דף ס"א בהא דא"ר יוחנן ריבית קציצה אינה יוצאה בדיינים וקאמר בגמ' מ"ט דר"י והקשה בפנ"י אמאי לא קאמר דטעמא דר"י דאזיל לשיטתו דס"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם ומשו"ה אינה יוצאה משום דאין לוקה ומשלם ותי' בפנ"י דהא דקאמר ר"י בעלמא אין לוקה ומשלם היינו דוקא היכא שהלאו אינו בא מחמת הפקעת ממון חבירו כגון מוציא שם רע ועדים זוממין משא"כ היכא שהלאו בא מחמת ממון חבירו לא שייך אין לוקה ומשלם דאטו משום מלקות של זה נפקיע ממונו של זה שכנגדו כיון דממון גמור אית לי' גבי' עכ"ד, ובזה יש ליישב קושי' הצל"ח שהקשה אף דמוקי למשנתינו דלא כהלכתא במה דמוקי לה כריה"ג מ"מ מי הכריחו לאוקמי גם בזה דלא כהלכתא כרנב"ה ואמאי לא מפרש טעם הפטור בסיפא משום מלקות דתרומה או דחמץ וכר' יוחנן דהלכה כמותו דאין לוקה ומשלם עיי"ש ולדברי הפנ"י ניחא דהכא כיון דע"י המלקות מפקינן ממון גמור מכהן לכן גם ר"י מודה הכא דע"י מלקות של זה לא מפקינן ממון חבירו ואמרי' דממונא משלם ולא לקי ואמאי פטור בסיפא, אמנם לפי"ז יתעורר להקשות על הרמב"ם דפירש משנתינו דבמזיד עטור משום דאין לוקה ומשלם הא כיון דאכל תרומותיו של כהן א"כ הזיק את הכהן ממון גמור ובכה"ג מודה ר"י דלא מפקינן ממונו של זה משום מלקות ואיך קאמר במשנה דבמזיד פטור משום דאין לוקה ומשלם לפ"ד הפנ"י ולכאורה הי' נ"ל כיון דחמץ בפסח לאו בר דמים א"כ לא הפסידו כלום אבל יש לדחות דהא מ"מ אם כבר אכלו וצריך