עצי חיים על מועדים רס

ומיושב ג"כ קושי' הפנ"י על התוס' דהכא א"צ לברר הספק אע"ג דאפשר לברר משום דגם לאחר הבדיקה אי אפשר לברר כל הספק שמא גיררה חולדה והלכך א"צ לברר כלל אפי' מה שאפשר לברר

סוגי' דארבעה עשר שחל להיות בשבת

כה) מסכת פסחים דף י"ג ע"א ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות ומשיירין מן הטהורות מזון שתי סעודות כדי לאכול עד ארבעה שעות דברי ר' אליעזר איש ברתותא שאמר מן ר' יהושע אמרו לו טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין אמר להם כבר בקשו ולא מצאו אמרו לו שמא חוץ לחומה לנו אמר להם לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויטהרם אמרו לו כבר מובטח להם לישראל שאין אלי' בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח אמרו לו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר"א א"ב שאמר משום ר"י והקשה בתוס' בהא דקאמר ושורפין תרומות טהורות הא אסור לשרוף טהורות כמו שאסור לטמאם משום שנאמר את משמרת תרומותי דהא מדאו' בביטול בעלמא סגי ואין צריך לשורפה ותי' כיון דסופה לילך לאיבוד שרי לשורפה כמו לטמאותה דשרי ר' מאיר בסוף פירקין לשרוף טמאה עם טהורה ולע"ד קשה להבין תי' התוס' דאם ביטל החמץ קודם זמן איסורו א"כ הוי הפקר ולא נאסר כלל דהא איני שלו והוא מותר לאחר הפסח א"כ אינה סופה לילך לאיבוד רק שהוא אינו עוד של הבעלים משום שביטלו וא"כ אמאי מותר לשורפה לאבד בידים תרומה טהורה ועי' בנובי"ק סי' כ' גם להבין טעם פלוגתתן דר"א א"ב עם החכמים דהא שפיר אמרו לי' שמא חוץ לחומה לנו כמו בעלמא דאמרי' הואיל ואי מיקלעי אורחים

ונראה דהנה בהא דאמרו לו טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין פירש"י שמא ימצא כהנים אורחים שיאכילום ואם לא ימצא יאכילום למחר לכלבי כהנים עכ"ל וקשה לפ"ז קושי' הפנ"י לעיל דף ה' על פירש"י שם בהא דקאמר רבא ש"מ מדר"ע דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי השבתתו בכל דבר לוקמי ביו"ט ויאכילנו לכלבים והקשה הפנ"י לפ"ד רש"י ביצה דף כ"ז בחלה שנטמאת ביו"ט דלא מבערין אותה בשאר דברים משום דרחמנא אחשבי' לביעור ואסיר ביו"ט כמו שריפה וא"כ קשה מנ"ל דסבר ר"ע אין ביעור חמץ אלא שריפה דילמא השבתתו בכל דבר ואסור ביו"ט משום אחשבי' ע"ש וא"כ גם הכא קשה על פירש"י דקאמר הכא ואם לא ימצא יאכילום למחר לכלבי כהנים ומשמע דראוי לחוש שמא לא ימצא אוכלים ואם לא ימצא יכול ליתנם לכלבים וקשה כנ"ל האיך יאכילום לכלבים הא אסיר משום אחשבי', ולע"ד נראה ליישב קושי' הפנ"י עפ"מ דאמרי' בשבת דף קמ"ג ר' יהודא אמר מעלין את המדומע בשבת ופריך בגמ' והא מתקן מנא ומשני משום דאפשר להיות נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר לא הוי מתקן בהעלתו ומבואר מזה דבמעלין את המדומע דבעצמותו לא תיקון הוא ומ"מ הוי מתקן במה דמקיים בזה מימרא דרחמנא ועכ"ז לר"י כיון דאפשר במחשבה להיות נותן עיניו בצד זה משו"ה לא הוי מלאכה אפי' אם הוא מעלה אותו ע"י מעשה ולא במחשבה אפ"ה כיון דאפשר לתקנו במחשבה לכן גם אם מתקנו ע"י המעשה לא הוי מלאכה ולפ"ז י"ל דה"נ לענין ביעור חמץ דאם נתנו לכלבו אע"ג דאחשבי' למלאכה דמקיים בזה המצוה דביעור מ"מ כיון דמדאו' בביטול בעלמא סגי משו"ה אע"ג דביערו ע"י מעשה לא אמרי' דאחשבי' למלאכה כיון דאפשר לבערו ע"י מחשבה לבטלו ומקיים גם במחשבה המ"ע דתשביתו כמבואר בפירש"י לעיל דף ד' ע"ב לכן לא שייך בזה אחשבי' אבל בחלה טמאה דפירש"י דאחשבי' התם שאני משום דאי אפשר לבער חלה טמאה במחשבה רק ע"י מעשה וע"כ אם מבערו בשאר דברים הוי מלאכה משום אחשבי'

אמנם י"ל לפי מה דאמרי' בשבת דף כ"ה ע"א אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת