עצי חיים על מועדים רנט

לסמוך על הרוב א"צ לברר כלל דהוי אין יכול לברר כיון דע"כ צריכין אנו לסמוך על הרוב ע"ש, והגאונים לא ביארו דבריהם הטעם לסברה הנ"ל ועיי' באבני צדק יו"ד סי' ז' שהקשה שם השואל על תשו' הסיב משה אטו מי שאכל שום יחזור ויאכל שום ולע"ד נראה דהנה י"ל במה שכתב הרשב"א דאע"ג דאיכא ס"ס צריך לברר אם אפשר היינו טעמא כמו דבר איסור שנפל לתוך רוב היתר ויש לו מתירין דאינו בטל ה"נ לא מהני ס"ס היכא דאפשר לברר דהא ס"ס לא עדיף מרוב לענין דשיל"מ ועיין בתשו' הרשב"א סי' ת"א ומביאו בד"מ סי' נ"ז דס"ס עדיף כרוב ואפשר דעדיף מרוב היינו לענין ס"ס במקום חזקת איסור אבל לענין דשיל"מ לא עדיף מרוב והלכך אם איכא ס"ס היכא דאיכא לברורי הוי כדשיל"מ וכן לענין דהיכא דאיכא לברורי לא סמכינין ארוב היא ג"כ מטעם דשיל"מ דלא בטיל ברוב וע"כ במקום דאפשר צריך לברר מטעם דשיל"מ כמו שכ' הטו"ז ביו"ד ס' ט"ו ס"ק ד' לענין ספק נפל ומה שהקשה בנה"כ שם דהא אין המתיר עתיד לבוא בודאי עיין מה שמביא בערך ש"י על ו"ד סי' הנ"ל בשם האחרונים דלא שייך זאת בספק איסור שלא נתבטל

והנה בהר"ן בפ"ק דפסחים כתב דחמץ לא מיקרי דשיל"מ כיון דגם לאחר פסח אסור אף דע"י תערובות מותר דלא קניס ר"ש ע"י תערובות מ"מ י"ל דלא החמירו רבנן אלא כשהמין עצמו עתיד להיות ניתר אבל כאן שהחמץ עצמו אסור אף דתערובות מותר לא מיקרי דשיל"מ ע"ש וא"כ מבואר דבעינן שיש לו היתר כשהוא בעין ולא ע"י תערובות ולפ"ז י"ל דאע"ג דס"ס דאפשר לברר הוא כמו תערובות ברוב שיל"מ דל"ב מ"מ אם ישאר עוד ספק אחד שלא אפשר לברר א"כ הוי לאחר שיבורר ספק הראשון כמו תערובות חמץ לאחה"פ דמותר ובכה"ג לא מיקרי דשיל"מ כיון דבעינא אסור רק ע"י תערובות הוא מותר וכמו חמץ בפסח דלא מיקרי דשיל"מ מטעם זה וא"כ לפי הנ"ל דס"ס שיוכל להתברר הוא מטעם דהוי כמו דשיל"מ וא"כ עכ"פ לא חמיר מדשיל"מ דהא דלא בטיל רק אם יהא מותר בעינא וה"נ אינו מותר רק בספק וא"ש הטעם במ"ש הנוב"י דס"ס שא"א לברר סני הספיקות א"צ לברר אפי' ספק אחד דהא אם אי אפשר לברר ספק השני לא הוי כדשיל"מ וא"ש ג"כ דברי ההשיב משה דברוב כה"ג שא"א לברר הכל א"צ לברר כלל וסמכינן ארוב משום דלא הוי דשיל"מ ומעתה לדברי הנוב"י י"ל דמשו"ה ממקום למקום לא חיישינן שמא גיררה חולדה אע"ג דאפשר בבדיקה ע"י שיבדקו כמה בני אדם בשעה אחת מ"מ כיון דבלא"ה י"ל דאין חוששין שמא גיררה חולדה דהוי ס"ס ספק אם גיררה ואת"ל גררה שמא אכלתי' אך דלא מהני בזה ס"ס כיון דאפשר לברר בבדיקה וכהנ"ל משום דהוי דשיל"מ וא"כ י"ל כיון דמחצר לחצר ומעיר לעיר דלא אפשר בבדיקה כיון דאין לדבר סוף א"כ גם אחר הבדיקה אין אנו מתירין רק משום דבכה"ג לא גזרו רבנן משום דאלד"ס וא"כ הוי כמו שהוא ההיתר רק ע"י תערובות ובכה"ג לא אמרי' דהוי דשיל"מ דדבר המותר רק ע"י תערובות לא מיקרי דשיל"מ

ומיושב קושי' הפנ"י שהקשה דהא צריך לבטל משום שמא גיררה חולדה ולזה יש לדבר סוף ולהנ"ל י"ל דטעם דאין לדבר סוף אינו אומר במתני' כדי שלא יהא צריך לבדוק דהא גם ממקום למקום דיש לד"ס ג"כ א"צ לבדוק אלא עיקר הטעם משום דאין לד"ס וא"כ מוכרח לסמוך אס"ס ולא מקרי דשיל"מ אפי' במקום שיש תקנה לבדוק וע"כ שפיר צריך לאהדורו מ"ט הבודק צריך שיבטל דהא ל"ל משום חששא דחולדה דמשו"ז א"צ לבטל משום דיש ס"ס דבכה"ג א"צ לברר אפי' היכא דאפשר כנ"ל ומיושב קושי' הטו"ז על הטור דממתני' לא מוכח דלא סמכינן אס"ס בבדיקה ובמתני' דקאמר משום דאין לד"ס ולא משום ס"ס רק כדי ליישב בזה הא איכא לברורי ולא סמכינן אס"ס וע"כ קאמר במתני' משום דגם אחר הבדיקה ג"כ יש ספק והוי כמו דבר שאינו מותר רק בתערובות וא"כ שפיר קאמר הטור דאם ספק דאכלו העכבר סמכינן אס"ס אע"ג דאפשר בבדיקה כיון דאי אפשר לברר כל הספיקות כולם דהא גם אחר הבדיקה יש לחוש שמא גיררה חולדה מעיר לעיר ואין לד"ס וא"כ אדרבה מוכח ממתני' דסמכינן אס"ס דהא ממקום למקום ילד"ס ואפ"ה א"צ לבדוק משום ס"ס וא"כ גם בכל ס"ס מוכח דא"צ לבדוק וכדברי הטור