עצי חיים על מועדים רמז

ה' ילחם לכם בעצמו ובכבודו ע"י תכונה קדושה מהמצווה וע"כ נקרא ה' בעצמו ילחם לנו ומשו"ה הזהר לאהרן ובניו ואל יבא בכל עת אל הקודש אם לא צוה אותם כי אם בעת אשר צוה ה' ויולד בו אז תכונה קדושה ומשו"ז כהני ה' נקראים שלוחי דרחמנא כמבואר בקידושין דף כ"ג

טז) זאת תהי' תורת המצורע וגו' ובמד"ר הה"ד מי האיש החפץ חיים מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות של ציפורי והי' מכריז מאן בעי למיזבן סמא דחיי' אוריקו לי כ"ע הוציא להם ספר תהלים הראה לו מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב מה כתיב בתרי' נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל זאת תהי' תורת המצורע עכ"ל המדרש וצריך להבין מה חידש לן רוכל הזה ומה שאטיי' הכא לזו הפרשה גם בלשון הקרא יש לדקדק דהו"ל שלא תעשה הרע כמו שכתוב ועשה טוב אגב זה יש לבאר הכתובים בפ' בא ושמרתם את העבודה הזאת והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל וגו' ויש לדקדק מדוע קרא ה' אל זביחות ואכילת הפסח בשם עבודה וגם משמע דביותר צריך לזרז על זה דהלשון ושמרתם מורה שצריך שמירה יתירה עוד יל"ד מדוע כאן הבן שואל מה העבודה וגו' יותר משאר החוקים אשר צונו ה' עוד נבאר בזה מה שהקשו המפורשים מה בין בן רשע המסיח לפי טומאו מה העבודה הזאת לכם ובין בן חכם השואל כענין מה העדות וכו' אשר צוה ה"א אתכם דמשמע ג"כ אתכם ולא לו כמו בלשון לכם עוד יל"ד דבתורה כתוב על השאלה מה העבודה וגו' תשובתו בצדו זבח פסח הוא וגו' ואלו אנן הכא אמרינן בעבור זה עשה ה' לי וגו'

וכל אלו באחת יבוארו עפימ"ש רש"י ז"ל בריש פ"ק דביצה דמשו"ה ביצה שנולדה בא' בשבת מותרת לאכלה בו ביום אע"ג דמאתמול בשבת גמרה לה ואין שבת מכין ליו"ט כ"ש דאין מכין לחול משום דסעודת חול לא בעי זימון ולא אחשבי' רחמנא רק לסעודת שבת ויו"ט שיזמיננה מבעוד יום וכעין זה כתב רש"י ז"ל שם דף כ"ז גבי חלה או תרומה שנטמאת שאסור לשורפה או לתתה לפני כלבו ביו"ט אף דהבערה לצורך הוא משום דרחמנה אחשבי' להבערתו דכתיב באש תשרף הילכך מלאכה הוא עיי"ש מ"ש בזה כ"ק אאמו"ר זללה"ה בס' קדושת יו"ט בפרשת ויקהל דכאשר נשובה ונחקורה אז נראה בעליל בכל תהלוכותינו שהוא כן ונחזי אנן כי טרחה גדולה הוא לאיש שיהא ניעור כל הלילה ללמוד בתוה"ק או אפי' לומר איזה פסוקי תהלים וכן כל מלאכה קטנה כגון לילך אפי' דרך קצר בשביל איזה מצוה וכדומה קשה מאוד בעיני כל איש ואיש אמנם בעניני עוה"ז קרוב מאוד לעשותה ויה' ניעור כמה וכמה לילות ולא יעף ולא יגע בשביל איזה דבר קטן לצורך פרנסתו ולא יהי' לו לטרחה כלל והענין שזה שלא צותה התורה אינו שום מלאכה ועשי' אבל בדבר מצוה אפי' מלאכה קטנה כיון שזהו מציווי הבוב"ה אחשבה בזה למלאכה וטירחה ועבודה רבה הוא עכדה"ק ויש לבאר בזה דברי הגמ' פסחים דף ע"ג ע"א מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבהמ"ד מצאו ר"ג אמר לי' מפני מה לא באת לבהמ"ד אמר לי' עבודה עבדתי א"ל וכי עבודה בזמן הזה מניין א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת ביהמ"ק עיי"ש וי"ל מה אמר לי' עבודה עבדתי דהו"ל למימר עסקתי במצוה באכילת תרומה דהא אכילת תרומה אף דמצוה הוא עכ"ז בניקל הוא לקיימה ולאו עבודה הוא ולהנ"ל י"ל כיון דאכילת תרומה מצוה הוא וכעבודת ביהמ"ק יחשב על כן הוא טרחה ועשיי' ואחשבה לעבודה ויגיעה רבה וגם הכתוב קראו משו"ז עבודת מתנה כיון שהוא מצוה ע"כ הוא עבודה

והנה נ"ל לפרש דברי רש"י מ"ט מלאכת חולין אף מה שהוא מלאכה לא מיקרי הכנה ולא נחשבת למלאכה ודבר מצוה אף מה שאינו מלאכה אעפי"כ חיבת הקדש אחשבה למלאכה ויש לומר עפ"י האמור בחוה"ל דמה שאדם עוסק במצות ומעש"ט ה"ה עוסק בשל עצמו אבל מה שעוסק בענין גשמיות ה"ה כאלו עושה בשל אחרים עי'