עצי חיים על מועדים רמו

כדרך שתלד בחי' הקדושה בשלוחי מצוה לטובה ולזה הגם שהי' צדיקים בהתחלתם נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ששלחו אותם מכח מיעוט האמונה ולזה יעצו להדיח עכ"ד ונמצא מדבריו ז"ל דמשו"ה שליחו של אדם כמותו מצד שנולד תכונה של המשלח בהשליח ותפעול אצלו להיות כמותו ולפי"ז י"ל הטעם דמשו"ה אין שוחטין את הפסח עה"י כיון דאם שוחטין הרבה ביחד ואין שוחט אלא אחד בשביל כולן בשליחותם וממילא דאם המשלחים כוונתם כראוי וכנכון כדת מה לעשות בהכשרון הנעלה תפעול לטובה אות אל השליח שיהא נולד בו תכונה לטובה והיינו שקרא משה להזקנים זה שקנו חכמה ואמר להם משכו וקחו לכם ביחד היינו שיהי' שוחטין ביחד הזקנים וגם שאר העם וכיון דאין שוחטין עה"י נולד בהם תכונה לטובה מאת הזקנים כיון שהם שלוחים לשחוט מאת הזקנים וששא"כ וזהו הטעם דאין שוחטין את הפסח עה"י כדי לשחוט עם הזקנים ביחד היודעים לכוון ולעשות את הפסח בכוונה הראוי' וכח ההוא תפעול גם ביתר העם אשר הם שלוחים של הזקנים שקנו חכמה ודעת וזש"ה וילכו ויעשו בנ"י כאשר צוה ה' את משה כן עשו היינו דמשה ואהרן כן עשו כיון שהם המדברים אל בנ"י ותם הי' הצינורים המשפיעום על ידם הקדושה לישראל משו"ה כן עשו משה ואהרן כיון שבתכונתם נעשה הפסח והוא כאלו הם עשו

והנה פירשו המפורשים במה שאמרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו דלכאורה קשה אם לא נתן לנו את התורה מה נפ"מ אם קרבנו לפני הר סיני וכתבו משום דבעת שעמדו אבותינו על ה"ס פסקה זוהמתן והשיגו את כל דברי התורה הזאת קודם שלא נתנה ועכ"ז השי"ת בחסדו הודיענו דרכיו אף שידענו מעצמינו והיינו משום דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ולכן טוב לנו יותר בזה שנתן לנו התורה עכ"ד והנה המפו' חקרו הטעם אמאי גדול מצווה ועושה דלכאורה הסברה להיפוך דאף שאיני מחויב בדבר ויוכל לפטור עמו שלא לעשות ואפי"ה משתדל לעשות וא"כ איני מצווה גדול ולמ"ש באוה"ח הנ"ל י"ל דמצווה ועושה הוא יעשה דבר זה על פי שליחותו של השי"ת כביכול וע"כ נולד בו תכונה קדושה מצד המצווה והוא המשלח הבוב"ה אבל כשאיני מצווה ורק יעשה ע"פ דעתו מאין יולד בו בחי' הקדושה וע"כ גדול המצווה ועושה מכח קדושת המצווה ועי' מ"ש בפ' בשלח והשתא יתבאר דמשה אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' היינו שאיני ראוי להוציא את ישראל על ידו ואמר לו השי"ת כי אהי' עמך כיון שהוא שליחא דרחמנא ע"כ אהי' עמך ר"ל שנולד בו תכונה קדושה מצד המשלח כדרק שאמרו ששא"כ ואמר וזה לך האות דהא אנכי שלחתיך וכן הוא בכל שליח להיותו נפעל מאת המשלח והוא האות מהא דתעבדון את הא' על ההר הזה היינו שמוכנים בנ"י לקבל התורה מפי הגבורה על ההר לאחר כן שמעצמם הבינו וידעו והשיגו כל דברי התורה ועכ"ז נתן לו הקב"ה את תורתו כדי שנהי' מצווים ועושים ולמה גדול המצווה ועושה וכו' משום דבהשליח נולד בו תכונה קדושה מהמצוה והכי נמי זה האות כי אנכי שלחתיך ונולד בו תכונה קדושה מאת הקב"ה והיינו כי אהי' עמך להיות נולד במשה תכונה קדושה

ויתבאר בזה משה"כ בפ' שמיני ויקחו בני אהרן וגו'. נדב ואבי' ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם הי נו שהי' אש זרה מאת ה' שלא הי' בהם תכונה קדושה בעבודה זה ממעל וע"כ היא זרה ואמר אשר לא צוה אותם דאם הי' השי"ת מצוה אותם להקריב אז הי' נולד בהם תכונה קדושה מהמצווה אבל משום שלא צוה אותם לכן נקרא אש זרה וזש"ה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' ע"ד שכתב הטו"ז סימן תקפ"ה הריעו לפני המלך ה' שהריעו קודם שירוע המלך ה' ע"ש והיינו שאמר שהקריבו קודם שהקריב ה' ר"ל קודם שנולד בהם תכונה קדושה מאת המשלח וכיון שלא הי' שלוחי דרחמנא לכן לא הי' להם להקריב אבל לא כן במשה שלא רצה לילך בשליחות אל פרעה עד שהבטיח לו השי"ת כי אהי' עמך ובזה נתן בו נטע נאמן תכונה קדושה מכח המצוה וע"כ מביא הכא המד"ר מענין גאולת מצרים ה' אורי בים וכו' בזאת אני בוטח במה שהבטחתנו