עצי חיים על מועדים רמח

במשל בסוף שער הבחינה ועפי"ז פי' בסדש"ש ואיש את קדשיו היינו המעש"ט לו יהי' עכ"ד והנה בשבת דף ק"ג אמרי' התולש עולשין לאכילה, כגרוגרת אם ליפות את הקרקע כ"ש ופריך אטו לאכילה לאו ליפות את הקרקע הוא ומשני דלא מכוין אע"ג דפסיק רישא הוא ואינו מתכוין כמתכוין הוא לא צריכה דעביד בארעא דחברי' עיי"ש ומשמע דאף בדבר שהוא כמתכוין לעשות מלאכה עכ"ז בדבר של אחרים הוי כאינו מכוין ובזה יבואר שפיר דברי רש"י ז"ל דמלאכת חולין לאו מלאכה הוא כיון דזה אינו שלו דעניני עוה"ז ודברים גשמי הוויין כאלו הם של אחרים וע"כ לא אמרי' דאחשבה למלאכה לענין יו"ט דהא מה דעביד לא מהני לי' מאומה למהוי שלו וע"כ לא שייך בזה לומר דאחשבה למלאכה דהא בשל אחרים כגון בארעא דחברי' הא אמרי' דמתכוין הוי כאינו מכוין

ויתבאר דהנה הרשע הקשה לדבר מה העבודה הזאת לכם היינו שהיא שואל דכל מה שהאדם עושה בעוה"ז גם במומעש"ט אינו שלו ואינו לכם ר"ל משלכם וכמו שדרשו חז"ל ולקחתם לכם משלכם והרשע יחרוק את שיניו אשר המצות דומים לעניני עוה"ז ובשניהם אינו שלו ומה לו בזה או בזה וע"כ פער פיו לדבר סרה מה העבודה הזאת דאינו שום עבודה דהא אם אינו שלו גם עבודה לא מיקרי כנ"ל ולדעתו אכילת הפסח דבר ניקל הוא לקיימה ולשמרה דהא כל איש אוכל בשר חולין על השובע וע"כ אף אתה תשוב אמריו להקהות את שיניו בעבור זה עשה ה' לי וכמו שפירש"י בעבור זה שאקיים מצותיו עשה ה' אותם לי שיהא שלי ר"ל דהמצות אשר יעשה אותם המה לי משלי ואינם כעוסק בשל אחרים ובארעא דחברי' וע"כ אחשבי' רחמנא ג"כ למלאכה ועבודה מיקרי כיון דבדבר מצוה יחשב הכל למלאכה וזש"ה ושמרתם את העבודה הזאת דהיינו אכילת פסחים נקראת עבודה כיון שהוא מצוה נקרא עבודה ולאו דבר ניקל הוא וצריך ע"ז ביותר לזרז לשמור את המצוה והי' כי ישאלו בניכם מה העבודה הזאת ר"ל למה יקרא עבודת לאכול הפסח הלא אכילה בסתם קרוב הדבר לעשותה ולמה נקרא עבודה לכן ואמרתם זבח פסח הוא לה' משום שהוא לה' ומצוה קעביד על כן יקרא עבודה ואף דאכילת חולין לאו מלאכה כלל מ"מ מה שציותה התורה יקרא מלאכה ואחשבי' לטרחה ועבודה רבה והשתא ניחא דמה שכתוב בתורה ואמרתם זבח פסח וגו' עם מה שנאמר בהגדה בעבור זה עשה ה' וגו' שניהם יאמרו דבר אחד והכוונה בשניהם לומר דמה שעוסק בעניני שמים הוא כעוסק בשל עצמו וגם דאחשבי' רחמנא למלאכה ובא זה וגילה על זה להסביר הענין בהשאלה ומה יחווה דעת בתשובתו אליו ויתבאר המד"ר מאן בעי למיזבן סמא דחיי' היינו שיה' זביני' זביני' ר"ל קנין עצמיות למהוי שלו לעצמו ולא שתהי' כעוסק בשל אחרים והוציא להם ספר תהלים שכתב שם סור מרע ועשה טוב ולא כתיב שלא תעשה הרע ומשמע מזה דעשיית הרע לא מיקרי' עשיי' ומשו"ז לא כתיב שלא יעשה הרע משום דממילא לא הוי עשיי' אך באם עשה הטוב זה מיקרי עשיי' ומזה מוכח דאך בעוסק בצרכי גבוה מיקרי עשיי' וממילא דשלו הוא כאשר יתבאר וז"ש ג"כ הכתוב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שהחפצו אשר הטוב יהי' לו ולעצמו ע"ז נאמר סור מרע ועשה טוב ועי"ז יגיע לו חלקו לעוה"ב שיהא עמל בדברי תורה אבל בלא"ה לא מיקרי שלו ולא תתייחס אליו וכאלו כל עמלו אשר יעמול תחת השמש הוא כעוסק בשדי אחר אך בטח בה' ואז עשה טוב כנ"ל ולפיכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע וכמ"ש המפורשים דמי שמדבר לה"ר נוטלין ממנו כל המעשים טובים מה שעשה עיי"ש ונמצא דהמדבר לה"ר כל מה שטרח אפי' בעניני גבוה אינו שלו וכל מה דעביד לא מהני לי' וה"נ בעוסק בענינו גשמי אף שאסף וקבץ מלא חפנים מלא טיבותא הבל הוא ואין בם מועיל לעצמו וכאלו מה שאתה רואה של אחרים הוא וכאמור

יז) משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח ובמכילתא ובילקוט ריה"ג אומר משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצות ושחטו הפסח מצוה שישחטנו לשמו אבל אם שחטו שלא לשמו עבר על המצוה מכאן אמרו כל הזבחים