עצי חיים על מועדים רכה

ז"ל בעבור שאקיים מצותיו וכו' וצ"ב [ה] עשה ה' לי ופירש"י רמז תשובה לבן הרשע לומר עשה ה' לי ולא לך שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל ויש להבין מנ"ל דלשון לי משמע ולא לו הא יש לומר דלי קאי על הכלל כלו וגם הרשע אם הי' שם ג"כ הי' נגאל גם להבין הכתוב אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ופירש"י כדאי הוא ההוצאה שתהא משועבדים לי ויש להבין מאי שייכות זל"ז, וגם כאן קשה כפל הלשון מארץ מצרים ומבית עבדים ורש"י הרגיש שם בדבר עיי"ש גם להבין סמיכות הכתוב אנכי וגו' ולא יהי' לך א' אחרים וגו' גם לפרש דברי המד"ר [בא פ' ט"ו] כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך אמר הקב"ה לפרעה הרשע אי אתה יודע כמה חבבתי את הבכורה שכתבתי בתורתי לא תעבוד בבכור שורך וכל ווי שהוא עובד בו לוקה ואתה שלחת ידך בבכורי דין הוא שתלקה וכו' עיי"ש ויש להבין הדברים האיך שייך דין בכורה בכל ישראל אשר בעבור זה הכה ה' כל בכור בארץ מצרים וגו'

והנראה לע"ד עפי"מ שכתבו המפורשים הטעם שהקב"ה דלג על הקץ שאמר לאאע"ה ועבדים וענו אותם ארבע מאות שנים אבל לא הי' כי אם רד"ו שנה עפי"מ דקי"ל דהקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שיעבוד והקב"ה הקדיש את בנ"י לעצמו ולכבודו כדכתיב קדש ישראל לה' וע"כ ההקדש הזה מפקיע מידי שעבוד מצרים ועיין בשמחת הרגל [מהחיד"ה זלל"ה על ההגדה] שזהו הרמז בסימן קדש ורחץ כנ"ל כי ישראל קדושים הם והקדש מתיר אף מפקיע מידי שעבודם עיי"ש והנה בספר תורת משה מהחת"ס ז"ל פ' וארא כתב דלכאורה קשה על מה דאיתא בזוה"ק דשיעבוד ארבע מלכיות משלים הקץ מנין ארבע מאות שנה דזהו לכאורה נגד הגמ' שאמרו חז"ל דבעון שנאת חנם נחרב בית שני וגם בבית ראשון נתגלה עונם ועי"ז נחרב נוהו וכמבואר בגמ' ובמדרשי חז"ל והאיך אמרו דשעבוד מלכיות נצרך להשלמת מנין ת' מאות שנה שנגזר על אבותינו ולהנ"ל ניחא כיון דהטעם שיצאו אבותינו ממצרים קודם זמנו מכיון שהקדש מפקיע מידי שיעבוד ואך כל זה אם ישראל קדושים גדורים מעריות ופרושים מטומאות ממאכלות איסורות אז נקראים קדושים אבל לא אם חלילה מחללים עצמם מקדושתן חזרו בגולה כי אין מי ובמה שיפקיע עצמן משיעבודן ולזה שיעבוד מלכיות משלים גלות מצרים וז"ש [פ' שמיני] כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים [אבל בתנאי] והייתם לי קדושים עכ"ד [והרחבתי דבריו בביאור יותר משלי כפי הצורך לעניננו] ובזה נ"ל לפרש סמוכות הכתובים ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה וגו' ור"ל כי אם תהי' קדושים אז תשבו לבטח בארצכם ולא תקיא הארץ אתכם אף אם עוד לא נשלם הזמן שיעבוד משום דההקדש מפקיע אותו כי אם ח"ו תחללו קדושתכם אז שוב שנית חוב מוטל עליכם לפרוע שטר שיעבוד גזירה קדומה של הארבע מאות שנה כנ"ל

ויתבאר בזה היטב דברי הכתוב מה שאמר הקב"ה למשה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו ופירש"י עתה תראה העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי שבעה אומות כשאביאם לארץ ויש להבין מה שאמר ע"ז כי ביד חזקה ישלחם וגו' דמאי שייכות זל"ז דמשמע דזהו נתינת טעם על מה שלא יבא משה לארץ ולהנ"ל ניחא דהנה בישמח משה (פ' בא] מביא המדרש שאמר משה לפרעה אין אנו יוצאין מכאן עד שתאמר הרי אתם בני חורין ופירשו המפורשים משום שהי' באמצע הזמן של ארבע מאות שנה ולכך הי' צריכון לשחרורו וביש"מ הקשה ע"ז דאכתי לא הועילו כלום בשחרורו כיון שהי' מוכרח לשלחם ולשחררם ואונסא כמאן דלא עביד ותלוהו ויהיב לא מהני מידי ותי' עיי"ש והנה במדרש [הובא בפר"ד דרוש שמיני] אלמלא הי' משה רבינו נכנס לא"י לא הי' נחרב בית המקדש ולא הי' אומה ולשון שולטת בישראל והשתא ניחא שפיר דהא לפי מה שכתבנו לעיל טעם על יציאת מצרים קודם זמנו מכיון שהקדש מפקיע מידי שיעבוד וממילא דאם ח"ו יחללו מקדושתן הוצרך לשיעבוד מלכיות להשלים הזמן ת' שנה וע"כ לא הי' יכול משה לבא לא"י כי אז לא הי' יכולה להתקיים גזירה הקדומה של