עצי חיים על מועדים רכו

ת' מאות שנה והנה אם השחרור של פרעה לא היתה ע"י כפי' רק ברצון הטוב לא הוצרך לשיעבוד מלכיות אף אם ח"ו נתחללו מקדושתן כי אז בלא"ה הי' פטורין מהשיעבוד כי כבר נשתחררו ויצאו חירות עולם ע"י שחרור רק כיון שהי' ע"י כפיי' והשחרור לא הועיל דאונסא כמאן דלא עביד והוצרך לטעם שההקדש מפקיע מידי שיעבוד וממילא דהוצרך לשיעבוד מלכיות וזש"ה עתה תראה אשר אעשה לפרעה אבל בכיבוש שבעה אומות אי אתה רואה שלא יכנס משה רבינו לא"י והטעם לזה כי ביד חזקה ישלחם ר"ל שישלח פרעה את בניי ביד חזקה ע"י כפיי' ובאונס וע"כ לא מהני מעשיו והוצרך לסוף להשלמת הזמן ע"י שיעבוד מלכיות ומשו"ז לא נכנס משרע"ה לא"י והבן

ובזה יש לומר טעם לשבח מדוע קרא לבנ"י בני בכורי כיון דכל הטעם דיצאו קודם זמנם דהקדש מפקיע מידי שיעבוד והנה שיטת רש"י בגיטין דף מ' דרק קדושת הגוף יכול להפקיע מידי שיעבוד אבל לא קדושת דמים וע"כ משום זה קרא הקב"ה לבניו בני בכורי ישראל ר"ל כי קדושת בכור יש להם היינו קדושת הגוף ומפקיע מידי שיעבוד וכבר ידוע מדברי הפר"ד כי טענת פרעה בזה הי' כי עוד משועבד להם בנ"י עד תשלום ארבע מאות שנה וא"כ אח"כ כשקרא להם הקב"ה בני בכורי ישראל והם קדושים בקדושת הגוף שמפקיע מידי שיעבוד א"כ אין לפרעה שום טענה עליהם ואסור לו להשתעבד בבנ"י וז"ש המדרש שאמר הקב"ה לפרעה אתה ידעת כמה חבבתי הבכורים ר"ל בקדושת הגוף וא"כ מה לך ולהם כיון שכבר נפקעו שיעבודם וחירות דרור יקרא להם עבור כן שנתקדשו ודין הוא שתלקה מדה כנגד מדה על שזלזל בישראל דקדושים הם בקדוה"ג כבכור וע"כ אף הקב"ה עשה כן בבכוריהם וזש"ה אנכי ה' א' אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ופירש"י כדאי הוא ההוצאה שתהי' משעובדים לי ור"ל בשביל הוצאה ממצרים שהי' תוך זמנו ורק כיון שנתקדשו בנ"י יצאו קודם זמנו ע"כ הם מחויבים לקבל עליהם עול מלכות שמים כי בלא"ה לא סגי להם לצאת ידי חובתם משעבודם הקדום עליהם ומדויק הלשון מבית עבדים דייקא ר"ל שהי' עוד עבדים כיון שהוא תוך זמנו והבן

ויתבאר היטב התכת הפסוקים הנ"ל בפ' קדש כי השי"ת אמר למשה קדש לי כל בכור ויאמר משה הטעם למה הקדיש השי"ת לו כל בכור ואמר כי הלא זכור את היום הזה שהי' תוך זמנו אשר יצאתם ממצרים עוד מבית עבדים דייקא וקשה האיך נשלם הארבע מאות שנגזר על אאע"ה לשיעבוד בניו ואין לומר כי כבר נשתחררו מאת פרעה במה שאמר להם הרי אתם בן חורין הלא זה אינו מועיל מאומה כי בחזק יד הוציא ד' וגו' ר"ל בהכרח ולא אהני מידי וע"כ לומר כיון שהקדיש ה' את ישראל בקדוה"ג עי"ז יצאו לחירות מאת פרעה בתוך זמנו וע"י כפיי' וע"כ דין הוא שתלקה פרעה בגופו על שזלזל בקדושתו של ישראל ולזה הטעם תקדש לי כל בכור לזכר עשה לנפלאותיו שהרג את בכוריהם ועשה בהם שפטים מדה כנגד מדה והגדת לבנך לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ופירש"י בעבור זה שאקיים מצותיו שבאם נעשת רצונו אז דין הוא מה שגאלנו וגאל את אבותינו אף תוך זמנו כיון שהקדש מפקיע מידי שיעבוד ארבע מאות שנה ונקראים אנחנו קדושים דוקא בעושים רצונו של מקום ועפי"ז פירש"י עשה ה' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל ר"ל כיון דהוא רשע ואינו חפץ במצותיו של הקב"ה ואינו נקרא קדוש ובמה איפוא הי' יוכל לצאת ממצרים קודם זמנו וע"כ לא הי' נגאל עוד עד תשלום הזמן

ד) ובאופן אחר קצת יש לפרש הפסוקים הנ"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' וגו' דקשה למאי נפק"מ אם צאתנו ממצרים הי' ברצון פרעה או אם בהכרח וע"י כפיי' [ב] והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים ופירש"י בעבור זה בעבור שאקיים מצותיו עשה ה' לי רמז תשובה לבן הרשע לומר עשה ה' לי ולא לך שאלו היית שם לא היית נגאל וצ"ב מנ"ל לפרש כן [ג] לבאר דברי המדרש ילק"ש בפ' בשלח ויסב