עצי חיים על מועדים רכד

בחצר חבירו כמ"ש בקצה"ח סי' רמ"ו אבל המצריים כיון שנהנו צריך לשלם ממון לישראל ונתחייבו בעונש גופם להקב"ה והיינו שאמר כל אוכליו יאשמו כיון שאכלו היינו שנהנו כמו שדרשו חז"ל בסנהדרין דף ק"ד אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו דקאי על שונאיהן של ישראל שהנאה להם כאכילה כשנוזלים את ישראל עיי"ש לכן יאשמו צריכון לשלם לישראל ורעה תבא עליהם בעונש גופם להקב"ה וזש"ה תהלים ע"ט שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו כי אכל את יעקב וגו' והקשו המפורשים כפל הטעמים אשר לא ידעוך וגם כי אכל את יעקב ולהנ"ל יתבאר דאע"ג דהגוים לא ידעו את ה' מ"מ כיון דהכל הוא מגזירות השי"ת כדכתיב הוי אשור שבט אפי' שהי' שלוחים של הקב"ה להזיק ח"ו א"כ בהכרח עשו ולמה יענשו ממרומים אך כיון דאכל את יעקב היינו שנהנו בזה כאכילה לפיכך נתחייבו בעונש ועיי' בתפלה למשה פ"ג

והשתא נבא לבאר דברי רש"י הנ"ל שפי' שנהפכו המצריים לרדוף אחר ישראל בשביל ממונם ובקרא כתיב שרדפו אחריהם להשתעבד בהם ויש לומר דהנה פרעה סבור שאינו מגיע לו עונש על שיעבוד בישראל כיון שנגזר עליהם כך מאת הקב"ה והגם שנהנו ממלאכתם במה שבני להם ישראל ערי מסכנות מ"מ הא מבואר בגמ' סוטה דף י"א מאי דכתיב את פיתום ואת רעמסס רב ושמואל חד אמר פיתום שמו ולמה נקרא רעמסס שראשון ראשון מסרוסס וחד אמר רעמסס שמה ולמה נקרא פיתום שראשון ראשון פי תהום בלעו עיי"ש א"כ דמה שעשו ישראל ובנו ערים מסכנות לפרעה מסרוסס ונבלע בתהום ולא נשאר להם שים הנאה וע"כ חשב פרעה דסוף סוף שלא הי' לו הנאה ולא משתרשי לי' מאומה וגם שעשה ברשות כיון דנגזר עליהם לכן אינו חייב לשלם עבור שנשתעבד בהם וגם אין מגיע לו עונש אך חשב פרעה כיון שהשאלו המצריים כספם וזהבם לישראל ופירש"י וישאלום וינצלו את מצרים אף מה שלא הי' שואלים נתנו להם אתה אומר אחד טול שנים עיי"ש והנה מבואר בסי' שס"ג סעיף ח' דהא דאמרי' דכשהחצר אינו עומד לשכור אין צריך להעלות לו שכר דוקא שלא גילה הדר בדעתו שהי' רצונו ליתן לו שכר אבל אם גילה בדעתו צריך להעלות שכר עיי"ש והנה הי' ירא פרעה לנפשו עבור זה כיון שהשאילום אף מה שלא הי' שואלים מהם ואם לא ירדפו אחר ממונם ליטול מהם בחזרה את ממונם פן עי"ז היא כאלו גילו בדעתם שרצונם לעלות להם שכר וא"כ אפי' אם לא נהנו מעבודתם כיון שמה שעשו ישראל שם מסרוסס ופי תהום בלעו מ"מ הם מחויבים לשלם בממון ועונש גופם וזה שפירש"י שנהפכו המצריים לרדוף אחר ממונם היינו שחשבו אולי אם ירדפו אחר ממונם להראות אשר רק בתורת שאלה בא לישראל ממונם עי"ז יוכלו שוב להשתעבד בהם ולא יתחייבו לשלם להם בממונם וגופם כיין שלא גילו שרצונם להעלות שכר וא"ש דמה שכתיב שרדפו אחריהם כדי להשתעבד בהם אחד הוא עם מה שפירש"י שנהפכו מצריים בשביל ממונם דהא אם יטלו ממונם שוב יוכלו להשתעבד כנ"ל אך כיון דפרעה השתעבד בהם להנאתו ומאת ה' היתה זאת שלא ישאר בידיהם ולא ירוויחו ממעשה ידי ישראל על כן לא אמרי' דהוי כאלו לא נהנו כיון שהם כוונו להנות מהם ולכן נתחייבו המצריים לדונם בממון ועונש ושלם ה' לעושי רע כרעתם ונפרע לנו מצרנו והושיע לנו

ג) קדש לי כל בכור וגו' ייאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' וגו' והגדת לבנך ביום ההיא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים והי' לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך וגו' כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים וגו' ויש לדקדק טובא במקראי קודש אלו [א] מה ענינו זכור את היום הזה למה שלפניו קדש לי כל בכור [ב] כפל הלשון אשר יצאתם ממצרים ומבית עבדים [ג] כי בחזק יד הוציא ה' ומשמע דמשו"ז צריך לזכור יותר וקשה מאי נפ"מ לן מזה אם יציאתנו ממצרים ברצון עצמו מאת פרעה ששמע בקול ה' או אם הי' בהכרח ואגב אונסא שלח את בנ"י מארצו סוף כל סוף עלינו לשבח לה' שהוציאנו ממצרים [ד] בעבור זה ופירש"י