עצי חיים על מועדים קצז

לאהדורי אטהרה ותי' דעיקר הנס הי' להראות חבת המקום על ישראל עיי"ש וכבר קדמו בקושי' זו הרא"ם בביאורו על הסמ"ג ובחכם צבי סי' פ"ז תי' כדברי הפנ"י והנה יש לומר דזה אשר חבה יתירה נודעת לנו מאת הקב"ה הי' מדה כנגד מדה ושלם לנו כמעשינו אשר אנחנו בעת ההוא היינו ג"כ עובדים את השי"ת באהבה וחבה כרת לעשות דהנה דקדקו המפורשים מה שאומרים בנוסח הודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה וכו' להשכיחם תורתיך וכו' האיך יכלו להשכיח ח"ו הא שכחה הוא בלתי ידוע דבר הנעשה ממילא בלי עשי' ויש לומר עפימ"ש א"ז זללה"ה ביש"מ פ' תרומה דהנה איתא במס' מגילה דף כ"א דאף דתרי קלא לא משתמע מ"מ בהלל ומגילה אפי' עשרה קורין כאחד דכיון דחביבי יהבי דעתי' ושמעו עיי"ש ומזה יש ללמוד על הכלל כילו דבדבר חשוב מאוד אין שום טרדה מבטלו וכן כך מי שהתורה אינו חביבה עליו ח"ו לא יכול לכוון דעתי' בשעה שעוסק בענינים אחרים אבל מי שהתורה חביבה עליו יהיב דעתי' אפי' בשעה שעוסק בעניני עוה"ז עכ"ד ז"ל והנה כשעמדו הרשעים האלה על ישראל ורצו להעבירם מעל חוקי רצונו ית"ש היינו לבטל אותם מלעבוד את השי"ת באהבה דהא מצות שבת הוא מצות של אהבה דשבת מורה על אהבה כידוע וז"ש להשכיחם תורתך דאם ח"ו אינו עובד מאהבה ממילא בא לידי שכחה ע"י טרדות ומניעות שיש לכל איש המבטלים אותו ורק בעובד את השי"ת באהבה גמורה אין שום טרדה יוכל לבטל ואינו בא לידי שכחה ונמצא דישראל בימים ההם מסרו נפשם לעבוד את השי"ת באהבה גמורה וע"כ עשה ה' להם הנס במנורה כדי להראות חבת המקום עלינו כשם שאנחנו היינו במדה זו לעבדו באהבה כן מאת ה' היתה זאת לשלם כפעולתינו להראות לנו אותות אהבה ויתבאר לתרץ קושי' הטו"ז דלכן קבעו בחנוכה להודות ולהלל היינו לומר הלל כיון דהלל הוא חביב על האדם כמאמר הגמ' הנ"ל דהלל ומגילה חביבי והיינו להראות בזה שעיקר הנס הי' להראות חבת המקום לנו וגם אשר אנחנו היינו במדרגה זו לעובדו באהבה אשר היונים רצו לבטל אותנו מזה והקב"ה הצילנו מידם

נ) כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל וכו' דקדקו על תיבת עמך ל"ל דהו"ל על ישראל ולהלן ג"כ נאמר ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ובודאי בכוונה מיוחדת נאמר כאן לעמך ישראל גם לבאר מ"ש ולך עשית שם גדול. וכו' מהו גדול ויש לומר עפי"מ שהובא ביש"מ פ' פנחס במה שאמר אלי' קנא קנאתי לה' א' צבאות וגו' כי האנשיך פי' הכתוב למה ה' תעמוד ברחוק דבהגלות אין שמו שלם דהיינו שיש פירוד בין י"ק לו"ק וכעין זה כתב הגלאנטי בפי' הפ' כי ראתה גוים באו מקדשה ס"ת י"ק ו"ק וגוים ביניהם וגם מסלקין שכינתו ואז ח"ו לא נקרא א' ישראל רק א' צבאות עליונים ונוח לו ית"ש שיקרא א' ישראל והיינו קנא קנאתי ר"ל שתי קנאות א' לה' כביכול שאינו שלם ועומד ברחוק, ב' א' צבאות ר"ל מה שנקרא א' צבאות עכ"ד ז"ל ויש לבאר בזה הגמ' כשנכנסו יונים להיכל טמא כל השמנים שבהיכל וכו' ויל"ד דהו"ל ונטמאו ומשמע דבכוונה טמאו כל השמנים, ולמה ויש לומר שנכנסו להיכל היינו ע"ד משאה"כ א' באו גוים בנחלתיך והיינו שנכנסו היונים בנחלת ה' ועשו עי"ז הפירוד בין הדביקים בשמו הגדול כביכול ולכן טמאו כל השמנים שלא יהא במה להדליק המנורה דהא המנורה עדות שהשכינה שורה בישראל וע"י הפירוד ח"ו מרחקין שכינתו ואין נקרא א' ישראל וכשגברה מלכות בית חשמונאים ונצחום נעשה נס במנורה דייקא להורות אשר החזיר שכינתו לישראל ובזה יש לתרץ קושי' הפנ"י מכיון שטמאו כל השמנים ולא נשאר אלא פך אחד מהיכן הי' להם שמן למנחות בכל אותן הימים עיי"ש ולהנ"ל יש לומר דהעיקר הי' מה שצריך לנס רק במנורה דזה מורה על השכינה שהוא שורה בישראל והגוים עשו ח"ו התרחקות ולכן נעשה הנס במנורה אח"כ כאשר החזיר הקב"ה שכינתו בתוכינו וז"ש כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל וכו' היינו שלא לקרות ח"ו א' ישראל ע"י התרחקות השכינה וכשמסרם הקב"ה