עצי חיים על מועדים קצח

מלכות הרשעה בידינו נאמר אח"כ ולך עשית שם גדול ע"ד שפירש במחזור ויטרי הובא בתוס' ברכות דף ג' ע"א מה שאומרים יהא שמי' רבה שזו תפלה שימלא שמו כדכתיב כי יד על כס י"ק שלא יהא שמו שלם וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק עיי"ש וז"ש ולך עשית שם גדול כ' קודם לזה הי' התרחקות ופירוד בין השם וע"כ לא הי' השם גדול ואח"כ נעשה השם גדול בלי פירוד וגם לעמך ישראל נעשה תשועה גדולה כיון שאנו נקראים עם ה' אלה כמו שנקרא א' ישראל

נא) ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה ודקדקו מהו שם גדול וגם הלשון כהיום הזה צ"ב אטו השתא ג"כ היינו משעובדים להיונים וגם דצריך לומר עד היום הזה ונכתב בכף הדמיון ויש לומר עפ"ד הגמ' בפסחים דף נ' במאי דכתיב ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו שמו אחד היא אמר רב נחמן בר יצחק לא כעוה"ז העוה"ב העוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת אבל העוה"ב כולו אחד נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א ופירש הצל"ח שם דף נ"ו כי שם אל"ף דל"ת מורה כי הוא אדון והכל עבדיו וזה מורה מדה"ד משא"כ שם ה' מורה על עצם הרחמים ולכן בעוה"ז שהאדם אינו מבין הדבר לאשורו ונדמה בעיניו כא לו הוא רע ח"ו לכן נקרא בא' דלי"ת אמנם לעוה"ב שרואה ומבין הטוב האמיתי ואשר מקור הטובה רוצה אך להטיב והכל הוא טובות ע"כ נקרא ג"כ ביו"ד ה"א שיבינו אשר הכל הוא טוב ורחמים רבים עכ"ד עיי"ש ויתבאר בזה מה שמברכים שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה היינו כיון דהכל מה שהקב"ה עושה עמנו הוא ניסים ולטובותינו אך שאין הבעל הנס מכיר בניסו ואינו רואה הטובות ואנו מבקשים אשר בעינינו נחזה הטובות אשר יעשה ה' עמנו לטובה אות והיינו שעשה ניסים לאבותינו בזמן הזה גם מה שנקרא נס בזמן הזה שאנו רואים הטובות גם בעוה"ז וז"ש ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם היינו שם הוי' שמורה על רחמים הוא עמד לנו וראינו החסדים אשר ממקור הרחמים נמצאו לנו וע"כ אומרים ולך עשית שם גדול כיון ששם הוי' ב"ה נקרא שם גדול ע"ד שכתבו המפורשים במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו היינו אשר ה' שהוא הגדול משמותיו של הקב"ה מספרו קטן יותר מכל השמות והכנוים, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה ר"ל דהתשועה הוא לפי היום הזה היינו בעוה"ז שכל אחד רואה והבין הטוב אשר עשה ה' עמנו וז"ש בגמ' כשנכנסו יונים להיכל עפימ"ש המפורשים וה' בהיכל קדשו שהיכל של הוי' ב"ה הוא א"ד כי היכל בגימטריא א"ד עכ"ד והיינו שנכנסו להיכל להגביר שם א"ד והוא מדה"ד אבל ואתה ברחמיך הרבים ר"ל התנהג עמנו בשם הוי' שהוא רחמים

נב) יום השמיני של חנוכה נקרא זאת חנוכה וכתבו המפור' טעמים על זה ולע"ד נראה לומר בהקדם ליישב מה שמדקדק ביש"מ פ' וישב בלשון הגמ' בכ"ה בכסליו יומא דחנוכה תמני' אינון וכו' לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה דלמה המתינו על שנה אחרת הוזל לתקן תיכף אחר הנס שיהי' בכל שנה יו"ט כשיגיע זמן זה עיי"ש ונראה עפמ"ש בבינה לעתים דרוש י"ז ההפרש שיש בין שמחת התענוגים הגופנים ושמחת המעלה הנפשות והוא שהשמחה הגשמיות אינה אלא בעוד התענוג מושג אצלו כגון בעת האכילה והשתיי' או בעת הטיול וכיוצא אמנם אחרי כן לא תשאר אצלו שום שמחה ממה שכבר עבר לו מהתענגות אדרבה יוליד לו עצב משא"כ בשמחה של מצוה אחרי עבור סבות השמחה עוד ישוב לשמוח ולשוש על מה שהי' מהתענוג והשמחה כי ישמח בעבור שמחתו הקודמות וזה הטעם בחג שמיני עצרת שהוא חג בפני עצמו להורות על שמחתינו באלו הימים של הרגל לא הי' כשמחת הרקים בעבור הבלי העולם כי אם שמחה לשם שמים ובא האות והמופת כי אחרי כן אנו עושים חג מחדש שאנו ששים ושמחים מאשר שמחנו לעבודתו ית' עכ"ד עיי"ש והנה מבואר בטו"ז דבחנוכה לא הי' הצלת גופים כי אם הכנעה