עצי חיים על מועדים קסב

אומרים עליו אי עניו עכ"ד ונמצא למדים מאברהם אם אמנם כי הוא הי' מרכבה לשכינה עכ"ז לא בטח בעצמי רק השכים להתפלל במקום קבוע לאשר השראת שכינתו הי' לו באותו מקום ובזה יש לפרש הכתוב וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף וכבר דרשו חז"ל קידושין ע"ב עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה זרחה שמשי של צדיק זה ואפשר יש לומר עוד דהנה מצינו שהצדיקים גם לאחר פטירתן מהעולם הם מתפללין להשי"ת כדאיתא בב"מ דף פ"ה דאמר אליה' אדאוקמינא לאברהם ומצלי וכן ליצחק וכן ליעקב עיי"ש וא"כ יש לומר דאחר פטירת הצדיק הוא בא להתפלל במקום שהתפלל שם בחיים חיותו בזה העולם כיון שהמקום כבר קנה קדושה להשראת שכינתי ומועיל במקום ההוא שכבר התפלל שם להתקבל תפלתו וזש"ה וזרח השמש ובא השמש היינו כי גם לאחר שבא השמש ר"ל לאחר פטירת הצדיק וזרח השמש הוא בא לאחר פטירתי לזה העולם ואמר הטעם ואל מקומו שואף היינו במקום שעמד שם להתפלל הוא בא ג"כ לאחר פטירתו להתפלל במקום שעמד שם בתחלה והנה איתא בפ' אין עומדין ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות וכו' אלא מתיך שמחה של מצוה ויתבאר דברי הזוה"ק קוב"ה אעקר להו מג"ע לנטלא חלק בשמחה של מצוה כיון דהצדיקים מתפללין לאחר פטירתן וע"כ הם נוטלין חלק בשמחה של מצוה אשר צדיקים ישמחו בזה העולם ומתוך כך הם עומדין להתפלל, עי' מ"ש בפ' תרומה

ל) נפשי חולת אהבתך וכו' אז תתחזק ותתרפא והיתה לה שמחת עולם יתבאר ע"פ מה שאמרו חז"ל סיכה מ"ח והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג לשמחה והקשו המפורשים הא בכל מקום אך משמע מיעוטא והאיך אמרי' לרבות ויש לומר דהנה בשמ"ע מתפללין על גשמי ברכה וכן ביום שמחת תורה הזמן גרמא שנשפע לנו ברכת שמים מעל ועיי' בבעל הטורים פ' ראה את הברכה אשר תשמעו ס"ת תורה וי"ל דמשי"ה רמזה התורה דבשביל התורה יבא לנו הברכה בס"ת דייקא ולא בראש כדי להראות כי ביום אשר אנו נוהגין ע"פ מאמר חז"ל להשלים התורה בזה הזמן מסוגל שיבא עלינו הברכה מעניני עוה"ז והנה כתב באפיקי יהודא [הובא בס' ייט"ל פ' חיי] לפרש מאמר הכתוב שמח נפש עבדך עפ"ד רוח חן שאומר שהטביע השי"ת באדם כח המתאוה שישתוקק ליותר ממה שיש לו ולא יסתפק למה שהשיג למען ע"י כח המתאוה יבקש לעלות בדרכי התורה והמצוה אולם לא כן בעניני עוה"ז גדר גדיל גדרו ואמרי איזה עשיר השמח בחלקו כלומר מסתפק במעט שלפניו ולא יתאוה יותר וזה מלאכה קשה להשתמש בשני הפכים לזה ביקש דהע"ה שמח נפש עבדך אתה ה' שימה נא מדת השמחה והסתפקות בנפש עבדך בעסקי הגוף כי אליך ה' הנוגע לעבודתך נפשי אשא בכח המתאוה יותר ממה שבידו עכ"ד, ויתבאר מה שאמר הכתוב והיית אך שמח לרבית בלילי יו"ט האחרון שמבקשים על עניני עוה"ז צריך להיות בשמחה ועכ"ז בא אך למעט בעניני עבודת השי"ת צריך שיהי' במדת השתוקקת ליותר ויותר וז"ש נפשי חולת אהבתך מפני שמשתוקק ליותר ממה שיש בידו בעניני אהבת השי"ת אנא א' נא לה היינו שיתרפא השתוקקתינו לאחר שנשיג אהבת ה' ואז יהי' לנו שמחת עולם ר"ל כמו דבעניני עוה"ז יש לנו שמחה ומדת הסתפקות כן לעולם יהי' לנו שמחה כאשר נשיג ונעלה במדרגה גבוה יותר ויותר ממה שיש לנו ושמחת עולם היינו לכל הענינים תהי' בחי' השמחה בין בעניני עוה"ז ובין בעניני עבודת השי"ת

לא) מי א' כמוך עושה גדולות אביר יעקב נורא תהלות תפארת ישראל שומע תפלות וכו' יתבאר עפ"ד הזוה"ק ויקרא ד' ה' ר' אבא פתח וגו' גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו אימת איקרי הקב"ה גדול בזימנא דכנסת ישראל אשכחת עמי' וכו' אשתמא דמלכא בלא מטרנותא לאו מלכא הוא ולאו הוא גדול ולא מהולל עכ"ל [ועיי' ביש"מ ח"ש לראש השנה אות י"ב] ויש לפרש בזה סיום התורה נעוץ סופו בתחלתו לכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל היינו המורא הגדול כדי שיקרא הקב"ה גדול עשה משה שהשרה הקב"ה בעבורו שכינתו לעיני כל ישראל שראה כל העולם