אתוון דאורייתא צח

מה דחשיבי סירים שלה הוא מפאת השיור בטביאות בוא ואעפ"י שלא עשהה בם פעולת ההיתר ודו"ק היטב ועי"ל רחאט חשוב שפיר שירים נכרים כיון שמתחלה, פי' אסור לאכול הח"ש הזה בצירוף ח"ש אחר מטבל דת"ל כזית ועתה שנעשה הח"ש הזה חולין מתוקנים הרי מותר לאכלו עם ח"ש טבל אחר מה"ת א"כ שפיר חשוב שירים נכרים כיון שהותר לענין זה וכעין זה מצינו דצ"ד ע"ב התולש סימני טומאה וכו' עובר בל"ת איתמר וכו' אחת משלש (תלש אחת מג' שערות ושתי שערות הם סימן טומאה) ר' נחמן אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזדא לה טומאה וכו' וא"כ בנידון דידן נמי י"ל כן דהא בהא דשירים נכרים בעינן רק שההפרשה תעשה איזה פעולת היתר בהשירים ושתהי' מהני בהיתר השירים לענין מה דאל"כ לא הוי שירים וכרש"י פסחים הנ"ל וא"כ שפיר אמרי' דמהני ההפרשה מפאת דאי טפי לי' ח"ש יהי' רשאי לאכול כל השיעור משא"כ בתחלה לפני ההפרשה שהי' אסור בזה וכמו דאמרי' התם דאהני מעשיו לענין דאי משתקלא לה חדא וכו' ה"נ אהני מעשיו לענין דאי טפי לי' ח"ש וכמובן ונהי דר' ששת בשבת שם פליג על סברא דר' נחמן הנ"ל עכ"ז שפיר י"ל דר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת ס"ל כר' נחמן הנ"ל ושפיר חשוב גם ח"ש שירים נכרים ויש לפלפל בזה הרבה ופה באתי רק להעיר וי"ל עוד דחשוב שירים נכרים מפאת שמותר לו לאכול הח"ש עתה בדיעה להשלים משא"כ מתחלה שהי' אסור בזה גם לר"ל כמבואר בירושלמי תרומות דמודה ר"ל כשדעתו להשלים וכנודע ואין להאריך יותר בזה

והנה מה שהקשתי למעלה דאיך משכחת שירים נכרים בהיתר שלהם וכש"ס פסחים הנ"ל הרי תמיד אחרי הפרשת התרומה עדיין השירים אסורים מפאת שהם טבל למעשרות י"ל דמה שהתרומה מתרת את השירים על אחרי זמן הפרשת שאר המעשרות חשוב שפיר שירים נכרים ולפי"ז יופשט מה שנסתפקתי כבר אם המפריש תרומה ביוה"כ התרומה מועלת מי אמרי' דכיון דהשירים אסורים היום באכילה לא חשוב שירים נכרים א"ד כיון דיותרו למחר הוי שירים נכרים ולפמ"ש מוכח דגם היתר דאחר זמן מיקרי שירים נכרים ויש לחלק דשם הוא מחוסר מעשה שהיא בידו דהיינו מעשה שאר ההפרשות ויכול לעשות המעשה הזאת עוד בו ביום וכאן הוא מחוסר זמן שאינו בידו ויש ספק הי מינייהו נחסרונות אלה גרע כמו שכתבנו לעיל בכלל א' [ואולם אם נאמר דהיתר דלאחר זמן לא חשוב שירים נכרים וכל תרומה שאני דאע"ג דעדיין השירים טבולים למעשרות עכ"ז הלא הפרשת המעשרות בידו וכנ"ל א"כ יומצא דאחרי שאסרו חכמים הגבהת תרומות ומעשרות בשבת ויו"ט מעתה התורם בשבת ויו"ט לא תועיל תרומתו אפי' מה"ת לפי מאי דמוכח בכמה דוכתי דגם איסור דרבנן מיקרי אינו בידו וא"כ אחרי שתרם התרומה הרי אין בידו להפריש שאר המעשרות מפאת האיסור דרבנן ורק למחר הוא דיהי' בידו לעשות כן, וא"כ שוב הרי אין השירים נכרים עתה רק לאחר זמן ולא חשיב שירים נכרים וכאן גרע עוד ממחוסר זמן דעלמא דהא כאן הוי מחוסר זמן ומחוסר מעשה גם יחד וע' שבת דף מ"ג ע"א דטבל מוכן הוא אצל שבת משום דעבר ותיקנו מתוקן ע"ש ויש לפלפל בזה הרבה ואין להאריך] ולכאורה מוכח מסוגי' דפסחים הנ"ל דהיתר דלאחר זמן לא חשיב שירים נכרים דהא תרומה חמץ לא חשיב שירים נכרים אע"ג דיהי' החמץ מותר לאחר הפסח אולם י"ל דכיון דאסור להשתותו עד אחר הפסח לא חשוב שירים נכרים מכח היתר דאחר הפסח. ועוד דהא אחר הפסח אסור מדרבנן עדיין דר"ש קנסא קניס וא"כ י"ל דכל שיש על השירים אפי' איסור דרבנן לא חשיב שירים נכרין תה. תלוי לכאורה אי איסור דרבנן הוי דאורייתא מלא אסור ואי איסורים דרבנן חשיבי איסורי חפצא וכמובן וא' להאריך ואולם יש להביא ראי' ממצה של חדש שהביאו התוס' קידושין ל"ח א' ד"ה אקרוב ירושלמי שהקשה דניתי עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ע"ש והשתא מאי קושי' והרי כל מצה של חדש הוא ג"כ מצה של טבל שהרי א"א לתרום עליו כלל כיון שאין השירים נכרים ועצה של טבל הרי אין יוצאין בה כמבואר בפסחים דף ל"ה ע"ב (ועל כרחך דכיון דיהי' מותרים בעתיד בט"ו או בט"ז בניסן חשיבי שירים נכרים ויש לדחות דהא הא דבעינן שירים נכרים אינו מוסכם אליבא דכ"ע דהא בסוגי' (דפסחים ל"ג א') הנ"ל ס"ל לר' נחמן בר יצחק דתרומת חמץ קדושה בהחמיץ בתלוש וכן עורן בבי מדרשא כוותי' ולא חיישי לשירים נכרין עש"ה וכן בעירובין דף (ל"ז ע"ב)( ס"ל רק לרבא דבעינן שירים נכרין ואביי פליג עלי' וגם לרבא עצמו בעי' שירים נכרין רק לתנאי דפליגי התם אר' מאיר אבל ר"מ לא חייש לשירים נכרים ע"ש [והני תנאי ואמוראי דלא חיישי לשירים נכרים ס"ל דהא דכתי' ראשית היינו רק לענין שצריך שישארו שירים דא"א לעשות כל גרנו תרומה אבל א"ל שיהיו השירים נכרים] וא"ה י"ל דגם קושית הירושלמי הנ"ל קאי למ"ד דלא בעינן שירים נכרים אבל למ"ד דבעינן שירים וכו' אכתי יש להסתפק שפיר אם היתר דלאחר זמן חשיב שירים נכרים וע' נדה ד"ס ע"א ת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה (השאילה חלוקה לשומרת יום בשני שלה ואח"כ לבשתה ומצאה בו כתם תולה בה ואע"ג דמקלקלא לה לשומרת יום דצריכה לשמור עוד יום המחרת משום כתם זה מכל מקום כיון דהשתא מיהא בלא"ה טמאה היא לא חשיב קלקול ע"ש ברש"י) לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת (השומרת יום מקולקלת דצריכה לשמור עוד יום שלישי עבור כתם זה והיא מתוקנת) דברי רשב"ג רבי אומר אינה תולה (בשומרת יום הואיל ומקלקלא לה ומאי חזית דמקלקלת להאי טפי מהך) לפיכך שתיהן מקולקלות וכו' עכ"ל הגמ' הרי שנחלקו פה רבי ורשב"ג אם קילקול אלאחר זמן חשיב קלקול דשומרת יום בשני שלה היום בלא"ה טמאה היא וע"כ ס"ל לרשב"ג דמה שיומשך טומאתה עוד יום אחד לא חשיב קילקול כי היכא דנימא מאי חזית דמקלקלת להאי טפי מהך וכיון דהשתא טמאה היא בלא"ה ע"כ שפיר תולה בה ורבי ס"ל דאע"ג דהשתא בלא"ה טמאה היא מכל מקום כיון דעקלקלה לה אלאחר זמן חשיב קלקול ואמרינן מאי חזית וכו' וכנ"ל וא"כ י"ל דספק שלנו אי היתר דלאחר זמן חשוב היתר (כי היכי דתוחשב התרומה ביוה"כ למחרת את השירים במה שמתירתם אלמחר) או לא תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג הנ"ל אי קלקול אלאחר זמן חשיב קלקול ודו"ק כי הוא דומה בדומה ממש ובאתי רק להעיר

והנה י"ל עוד דתורם ביוה"כ חשוב שירים נכרין מפאת שמתיר לחולה שיש בו סכנה דאם יש טבל וחולין מאכילין אותו חולין ולא טבל ואולם אם נאמר כן יוקשה ג"כ בהך דתרומת חמץ דפסחים ל"ג ב' דקאמר דאין השירים נכרין ואמאי הרי התרומה מתרת לחולה שיש בו סכנה דמאכילין אותו הקל תחלה וא"כ לפני ההפרשה הרי הי' על הטבל שני איסורים דחמץ ודטבל וא"כ אילו הי' שם חמץ אחר שאינו טבל הי' אסור להאכיל לחולה שיש בו סכנה את החמץ הזה שהוא ג"כ טבל משא"כ עכשיו איסור טבל שבו ע"י ההפרשה ונשאר איסור חמץ לבד א"כ שרי להאכילו להמסוכן כמו החמץ האחר וא"כ