אתוון דאורייתא צו

החימוץ ועכ"ז איסור הטבל בפועל הרי נולד רק אחרי החימוץ דמעיקרא כשהיו ד' וד' הרי לא היו אסורים משום טבל ורק בדיעבד אילו הפריש מהם חלה הית' מועלת וכנ"ל וע"כ כיון שנתחמצו לפני העירוב וקדם איסור החמץ לאיסור הטבל בפועל שפיר אמרינן דאאחע"א וג"כ שפיר צריך להא דאאחע"א כיון דטבל לחלה שפיר הוי מפאת שהי' בו פעם ראויות הפרשה דהיינו בדיעבד ולפני החימוץ ודו"ק היטב כי הדברים מדוקדקים בס"ד

והנה עפ"י דברינו אלה תתיישב עוד פליאה עצומה שיש להפליא בדברי הירושלמי אלה וזה דבתר הך מימרא דארבע וארבע רביעים הנה מיד אחריו נאמר בירושלמי שם דין כזה בתבואה וז"ל עשה כרי והשתחוה לו (ונאסר משום עכו"ם) ומירחו (ונעשה טבל ע"י המירוח) ואח"כ אכלו התרו בו משום עכו"ם לוקה משום אוכל טבל אינו לוקה וכו' אין איסור קל (דטבל) חל על איסור חמור (דעכו"ם) עכ"ל הירושלמי הנה שהירושלמי אמר דין כזה עצמו בתבואה דאם נאסרה משום עכו"ם קודם המירוח אזי אין איסור טבל דאחרי המירוח חל על איסור עכו"ם וא"כ יש לתמוה טובא דמדוע בהך דחלה שביק הירושלמי להך גוונא דמייתי בתבואה והרי גם בחלה יש גלגול עיסה המחייב בחלה כמו מירוח בתבואה המחייב את התבואה בתרומה ומעשר וא"כ באותו אופן דנקיט הדין שלו בתבואה ה"נ הרי הי' יכול לנקוט גם בחלה שאם נתחמצו החיטין ונאסרו משום חמץ וטחנן אח"כ וגילגלן במים ועשאן עיסה אזי אין איסור טבל לחלה חל אחרי גלגול העיסה כיון שכבר קדם חלות איסור החמץ לפני זה וזה האופן הרי הוא גם בעצמיותו אופן פשוט הרבה יותר מאופן דנקט דעשה עיסה מד' רביעים וחימצה ועיסה מד' רביעים וחימצה ואח"כ עירב העיסות וכנ"ל ועכ"פ יותר הי' לו למינקט האופן שכתבתי כי היכי דליהוי חד גוונא בתבואה וחלה ומדוע איפוא בחלה שביק להך גוונא דנקט בתבואה וחתר גוונא אחרינא וזו פליאה עצומה לכאורה

ואולם לפמ"ש הרי הדברים מדוקדקים מאוד בס"ד וזה דבאמת הרי כשקדם החימוץ לחלות איסור הטבל הרי א"ל לבוא לטעמא דאאחע"א כלל כיון דאינו טבל כלל מפאת שלא הי' ראוי להפרשה מעולם כיון דנחמץ מקודם ואין ראוי להיות השירים ניכרין אלא דהיכא דהי' ראויות הפרשה בדיעבד לפני החימוץ אזי שפיר נעשה טבל אח"כ וצריכין לבוא להא דאאחע"א וכנ"ל וע"כ בהך דכרי שפיר נקט הירושלמי הך גוונא דתשתחוה לו ואח"כ מירחו כיון דבתבואה גם קודם מירוח אילו עבר ותרם תרומתו תרומה בדיעבד כמבואר בתרומות פ"א מ"י) וכנ"ל וע"כ שפיר הי' כאן ראויות הפרשה קודם שנעשה עכו"ם וע"כ אעפ"י שנעשה עכו"ם אח"כ ואח"כ מירחו עכ"ז שפיר צריכין לבוא לטעמא דאאחע"א דטבל מיהא הוי וכנ"ל משא"כ בחלה דקודם גלגול בחלה הרי איננו כמו קודם מירוח בתרומה דבחלה קודם גלגול הרי אפי' בדיעבד אין חלתו חלה כמבואר בחלה ב מ"ה) דהמפריש חלתו קמח אינה חלה וע' בר"ש תרומות פ"א מ"י שכ' טעם החילוק הזה שבין חלה לתרומה ע"ש וא"כ בחלה שוב שפיר לא הי' הירושלמי יכול לנקוט הך גוונא כלל כיון דאילו הי' החימוץ לפני הגלגול הרי שוב לא הי' בו מעולם ראויות הפרשה אפי' לדיעבד ושוב הרי איננו טבל כלל וא"צ לטעמא דאאחע"א ודו"ק היטב כי זה נכון מאוד בס"ד ונמצאו איפוא דברי הירושלמי מדוקדקים תכלית הדקדוק דכיון דהיכא דקדם חלות איסור טבל אל החימוץ הרי לא שייך הא דאין איסור טבל חל על איסור חמץ דאדרבה הרי איסור טבל קדם ואילו היכא דקדם החימוץ לחלות איסור הטבל הרי שוב לא הי' בר הפרשה מעולם מפאת שאין השירים נכרין וא"כ הרי איננו טבל כלל וא"צ שוב לטעמא דאאחע"א דבלא"ה הרי איננו טבל כלל וא"כ הירושלמי שרצה להשמיענו דין זה דאין איסור טבל חל על איסור חמץ א"כ דין זה הרי אין לו שום מציאות כ"א כאשר נמצא אופן שהי' בעיסה ראויות הפרשה בדיעבד אילו עבר והפריש ממנה חלה ואעפ"כ לכתחלה עדיין לא הי' בה איסור טבל ואח"כ נתחמצה העיסה וחל עלי' איסור חמץ ואח"כ באה לחלות איסור טבל בפועל דאז ישנה שפיר טבל מפאת שהי' בה פעם ראויות הפרשה בדיעבד עכ"פ ורק מטעמא דאאחע"א הוא דפטור מפאת שאין איסור טבל חל על איסור חמץ וא"כ כיון דהוכרח הירושלמי להמציא אופן כזה והרי לא נמצא שום אופן כזה דאנה מצינו עיסה המותרת באכילה משום טבל ואעפ"כ אילו הפריש ממנה חלה הי' חל עלי' שם חלה וקודם גילגול הרי אפי' בדיעבד אין חלתו חלה וכנ"ל ולא נמצא איפוא שום אופן כזה זולת אליבא דר"ע דס"ל דקב פטור מחלה ועכ"ז בדיעבד חלתו חלה וכנ"ל וא"כ שפיר רק אליבא דר"ע הוא דמשכחת אופן כזה שעשה עיסות שהי' בכל אחת מהם קב (דהוא ארבע רביעים דירושלמי) והי' בהם אפשריות חלה בדיעבד ועכ"ז לכתחלה היו מותרים באכילה ונתחמצו אלו העיסות וחל עליהם איפוא האיסור חמץ ואח"כ נתערבו אלו העיסות ויש בהם עתה שיעור חיוב חלה הטובל בפועל ואוסר באכילה ושפיר הם טבל עתה מפאת שהי' בם ראויות הפרשה בדיעבד לפני החימוץ ועכ"ז שפיר אומרים דאאחע"א כיון דאיסור הטבל הרי נולד אחרי איסור החמץ וא"כ שפיר נקט הירושלמי בדקדוק גדול ועצום ארבע רביעים וארבע רביעים וכו' והדברים נכונים מאוד בעזה"י [ואין להקשות דאי מימרא דירושלמי הנ"ל אתיא רק אליבא דר"ע א"כ מדוע נאמרה סתמא והל"ל בהדי' דלדברי ר"ע הדברים נאמרים דז"א דרכוותה מצינו בכולי' הש"ס דקאמר אבריתא הנשנית סתמא הא מני ר' פלוני היא וא"כ יוכל להיות דגם הירושלמי הנ"ל היא איזה בריתא מהברייתות שאינן בידינו ושפיר אתי' כיחידאה אעפ"י שנשנית סתם ומה גם אחרי דאתי' כר"ע וודאי אין קושי' מדוע נשנית סתמא דבסנהדרין פ"ו א' מבואר דכלהו סתמי דמתני' ודתוספתא ודספרא וסיפרי הם אליבא דר"ע (וע' (מכות י"ז א' דר"ע נקרא משום זה ר"ע סתימתאה (ע"ש) ותו דהא דנשנה סתם הי' קושי' רק אם לפי החכמים לא הי' הדין כן אבל כאן דגוף הדין דהתרו בו משום טבל אינו לוקה הרי הוא אמת גם אליבא דרבנן אלא דלרבנן א"צ לטעמא דאאחע"א דבלא"ה אינו טבל כלל וכנ"ל וא"כ שפיר שנה דבריו סתם וה"ק התרו בו משום טבל אינו לוקה לא מיבעי' למ"ד דאינו טבל כלל אלא אפי' למ"ד דהוא טבל עכ"ז אין איסור קל חל על איסור חמור ודו"ק ועוד נראה בפשיטות טפי דבעל מאמר דירושלמי הנ"ל סובר להלכה כר"ע הנ"ל וע"כ שפיר נקט דבריו סתם לפי ההלכה ואע"ג דחכמים פליגי על ר"ע במשנה דחלה הנ"ל עכ"ז י"ל דס"ל דהלכה כר"ע מחבירו ואפי' מחביריו דיש מקום לומר כן כמבואר בהל"ע שער ה' פ"א ביבין שמועה ויש ליישב עוד בכמה גווני ואין להאריך]

ודע דלפי דברינו אלה הדרא לכאורה לדוכתא קושית הגרע"א ז"ל בסוגי' דבבלי פסחים הנ"ל דמאי כללא כייל הפריש חמץ תרומה אינה קדושה הא משכחת דתועיל בהפריש חמץ על מצה דהוי שירים נכרין דא"ל דהואיל והימנה עלי' וכו' דהא למאן דמוקי טעמא דברייתא בסוגי' דפסחים הנ"ל משום שירים נכרים ס"ל דברייתא איירי אפי' בהחמיץ בתלוש כמבואר ברש"י שם עש"ה