אתוון דאורייתא צה

לכ"ע טבל הוא עכ"פ ואם. נאמר כן אזי הדבר פשוט טפי דכל שהחימוץ הי' בתלוש אפי' הי' קודם מירוח דעכ"ז הרי מיחשיב שקדם הטבל להחימוץ כיון דקודם החימוץ כבר הית' התבואה טבל מפאת הדיעבד ואע"פ שלא הית' אסורה אז עדיין עכ"ז השם טבל שפיר הי' עלי' כבר וכנ"ל וע"כ אע"פ שנחמצה התבואה אח"כ וא"א להפריש עלי' תרומה מפאת שאין השירים נכרין מ"מ אין זה מפקיע השם טבל אלא שהוא טבל שא"א לתקנו אבל הוא שפיר טבל ואסור שפיר משום טבל למ"ד דאחע"א ודו"ק [ויתיישב בזה מה ששאלני תלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה בהא דאמרינן במכות י"ז א' דטבל חשוב ברי' ואמאי הא אינו אסור מתחלת ברייתו דהי' לו שעת היתר קודם מירוח ושוב מצא שהגאון רע"א ז"ל הקשה כן ולהנ"ל ניחא דגם קודם מירוח הרי שמו טבל וחשיב שפיר ברי' כיון דהי' לו שם טבל מתחלת ברייתו ואע"פ שלא הי' זה השם איסור מתחלת ברייתו ודו"ק ונהי דבמחובר איננו טבל כלל כיון דבמחובר אפי' בדיעבד אין תרומתו תרומה עכ"ז מחובר ותלוש הרי הם ב' מינים דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וקרקע ומטלטלין הם ב' מינים וע"כ שפיר חשוב ברי' כיון דמעשה שנעשה חמץ החדש של תלוש הרי הוא טבל מתחלת התהוותו המין הזה ודו"ק]

והנה נתבאר ממילא מדברינו אלה דה"ה לענין חלה כל שהי' אל העיסה פעם אפשריות הפרשת חלה אפי' רק בדיעבד אז אפי' אם נתחמצה אח"כ עכ"ז אין החימוץ מבטל השם טבל והיא שפיר טבולה לחלה ותלוי רק בפלוגתא דאחע"א אי איסור טבל חל על איסור חמץ ומעתה י"ל דמימרא דירושלמי הנ"ל אתיא כר"ע דס"ל בחלה פ"ד מ"ד דהנוטל חלה מן הקב בדיעבד ה"ז חלה וז"ל המשנה שם הנוטל חלה מן הקב ר' עקיבא אומר חלה וחכ"א אינה חלה והר"ש שם הקשה שהרי ר"ע עצמו ס"ל בפ"ב דחלה מ"ג דקב פטור מן החלה ותי' דהתם לכתחלה דלכתחלה אין חיוב לתת חלה רק מחמשת רבעים והכא איירי בדיעבד דבדיעבד אם עבר ונתן חלה מן הקב חלתו חלה ע"ש והנה צריך אני להציע דאין לוומר דלענין הדיעבד אין לר"ע שיעור כלל אל החלה ואפי' בפחות מקב מכל כמה דנתן חלה ה"ז חלה והא דנקט במתני' הנוטל חלה מן הקב ולא נקט ג' רבעי הקב או פחות מזה הוא לרבותא דרבנן דאפי' בקב נמי אינה חלה דז דכיון דלרבנן שיעור דחמשת רבעים הא הוי אפי' לדיעבד ואילו לר"ע אין אל הדיעבד שיעור כלל א"כ לא ה"ל למתני' למינקט שיעורא כלל בפלוגתא דר"ע ורבנן והכי הל"ל הנוטל חלה מפחות מחמשת רביעים רע"א חלה וחכ"א אינה חלה ולשון זה הי' כולל הכל בין קב ובין פחות מקב וא"כ מדלא תני כן רק תני הנוטל חלה מן הקב ואילו לרבנן הרי אין חילוק בין קב לפחות מקב דתרוייהו לא מהני בדיעבד א"כ על כרחך דהך שיעורא דקב אליבא דר"ע הוא דנקט' דגם לר"ע רק בנוטל חלה מן הקב הוי חלה בדיעבד אבל בפחות מקב גם לר"ע לא מהני אפי' בדיעבד וז"פ ויש עוד הכרח לזה מדברי הפי' המשניות להרמב"ם שם שכ' וז"ל ואמר מן הקב רוצה בו פחות משיעור חלה לדעת חכמים (האומרים דשיעור חלה הוא חמשת רבעי הקב) אבל שמאי אומר מקב חלה כמו שיתבאר בעדיות ונטה ר"ע לדעת שמאי מעט עכ"ל וכיוון בתיבת מעט דר"ע אית לי' שיעורא דקב כשמאי אבל לא לגמרי דשמאי ס"ל שיעור זה גם לכתחילה ור"ע ס"ל דשיעור קב הוא רק לדיעבד שאם עבר והפריש ה"ז חלה אבל לכתחלה אין חיוב חלה רק בשיעור חמשת רבעים כחכמים וא"כ עכ"פ מפורש בדברי הרמב"ם אלה דטעמא דר"ע בקב בדיעבד איננו מפאת שאינו מצריך שיעור כלל לדיעבד ורק משום דסובר שיעורא דשמאי דס"ל דקב הוא שיעור לחלה וסובר ר"ע את השיעור הזה בתורת שיעור לדיעבד וא"כ עכ"פ בפחות מקב הרי אין כאן שיעור אפי' לדיעבד ושפיר גם בדיעבד לא מהני וז"פ וא"כ נמצינו למידין איפוא דלר"ע בפחות מקב אפי' עבר והפריש אינו וחלה ובקב נהי דאין בו איסור טבל ומותר באכילה לכתחלה בלי חלה עכ"ז אם הפריש ממנו חלה בדיעבד ה"ז חלה ובחמשת רבעים הוא שיעור טבל לחלה גם לכתחלה

ומעתה י"ל דמימרא דירושלמי הנ"ל אתיא כר"ע הנ"ל וע"כ הנך ארבע רבעים דהן קב א"כ שפיר גם קודם החימוץ כבר באו לכלל טבל מפאת הדיעבד שאילו עבר והפריש חלתו חלה וכנ"ל ונהי שלא היו אסורים אז עדיין עכ"ז השם טבל הרי כבר יש להם ואין השם הזה נפקע מפאת החימוץ דאח"כ וכנ"ל ושפיר הם נאסרים משום טבל כאשר עירב כל השמונה רביעים יחד דכיון דכל ארבעה מהן כבר היו ראוים להפרשה בדיעבד קודם החימוץ והיו אז כל ארבעה מהן טבל א"כ שפיר הם נאסרים משום טבל בהגיעם אח"כ לכלל שיעור ע"י העירוב וכנ"ל ותלוי שפיר רק בדין אחע"א ושפיר הוצרך הירושלמי לומר דאין איסור טבל חל מטעמא דאאחע"א בקל על חמור אבל לולי זה שפיר הם נחשבים טבל אעפ"י שאין בם ראויות הפרשה עכשיו מפאת שאין השירים ניכרים כיון דכבר קודם החימוץ הי' בם ראויות הפרשה בדיעבד וכנ"ל אבל היכא דהי' החימוץ במחובר ולא הית' בתבואה ראויות הפרשה מעולם אפי' בדיעבד שפיר י"ל דאינה טבל כלל וכמו שכתבנו

ועפ"י הכוונה הזאת בדברי הירושלמי הנה נתיישב כמין חומר הדיקדוק הקדום דמדוע נקיט הדין בד' רביעים וד' רביעים דה"ל למינקט בג' וג' או בד' ורובע וכנ"ל ולפמ"ש ניחא דבג' וג' הרי גם בדיעבד אילו הפריש מכל ג' בפני עצמו חלה אינו חלה וא"כ שוב כיון שנתחמצו קודם שנתערבו יחד הרי לא הי' בם ראויות הפרשה מעולם אפי' בדיעבד וא"כ שוב הרי אינם נעשים איננו טבל כלל ולא הי' הירושלמי יכול להשמיענו בכה"ג דאין איסור טבל הקל חל על איסור חמץ דחמור כיון דבכה"ג איננו טבל כלל ואפי' למ"ד אחע"א נמי הרי פטור משום טבל כיון שאיננו טבל כלל כיון שלא הי' בר הפרשה מעולם מפאת שאין השירים נכרין וכנ"ל וכן בג' ורובע ג"כ לא הי' אפשר לנקוט דינו וכמובן כיון דהרובע הנעשה בפ"ע אין בו שיעור הפרשה אפי' לדיעבד וא"כ כיון שנתחמץ קודם שנתערב עם הארבע רביעים א"כ הרי לא הי' בו מעולם ראויות הפרשה ואיננו טבל כלל וא"כ שוב אינו מצטרף כלל אל הארבע רביעים לחייבם בחלה וחשיב כאילו היו עדיין הארבע רביעים לבד דאין בם חיוב חלה וא"כ אכתי אין כאן איסור טבל וא"כ שפיר הוכרח הירושלמי למינקט הדין שלו רק בד' וד' ונמצא איפוא מספר הרביעים של הירושלמי הנ"ל בדקדוק גדול שלא הי' יכול לנקוט לא מספר פחות מזה ולא מספר יותר מזה דבחמש וחמש הרי לא משכחת דינו כיון דחמש רביעים הוא שיעור חיוב חלה והוי טבל בפועל א"כ הרי קדם האיסור טבל לאיסור חמץ ובשלש ושלש נמי לא משכחת לדינו כיון דשלש איננו שיעור אפי' לדיעבד וא"כ כיון דנתחמצו טרם שנתערבו שוב הרי לא הי' בם ראויות הפרשה מעולם ואינם טבל כלל אפי' אחרי העירוב וא"צ להא דאאחע"א דבלא"ה הרי אינם טבל כלל ולא משכחת לדין הירושלמי רק בד' וד' דחשיבי טבל מפאת דהי' בם ראויות הפרשה בדיעבד לפני