אתוון דאורייתא צד

לחלות הטבל אבל היכא דנעשה טבל קודם החימק אזי פשוט דאע"פ שאחרי כן נתחמץ ואינו ראו' להפרשה מפאת שאין השירים נכרים עכ"ז אין זה מפקיע את השם טבל כיון שכבר חל וכבר ה' על התבואה זיקה תרומה וע"כ אין הטבל נפקע מפאת שקרה לה אחרי כן מקרה ומצב המונע הפרשת התרומה ואין זה דומה להך דבכורות דהא שם העיסה היא מתבואת שביעית ולא הית' מעולם ראוי' להפרשת חלה משא"כ כאן וע' (פסחים דל"ו ע"א דמבואר להדיא דלרבנן דאחע"א אזי אם קדם הטבל לחימוץ חייבין עלי' שתים משום טבל ומשום חמץ ע"ש: ואמנם לכאורה עדיין יש להקשות על דברינו מדברי הירושלמי דפסחים הנ"ל אשר כבר הבאתי קצתו ואחרי דבריו המובאים למעלה איתא שם וז"ל ארבעת רביעים בפני עצמן (עשה עיסה מד' ריבעי קב ואין חיוב חלה נוהג אלא בעיסה שיש בה חמשת רבעים) וחימצן וארבעת רביעים בפני עצמן (ארבעת רביעים עשה עוד בפני עצמן וחימצן ג"כ) ועירבן (אותן ח' רביעים עירב אח"כ ועשאן עיסה אחת נמצא דהשתא חייבין בחלה) אם התרו בו משום אוכל טבל אינו לוקה משום אוכל חמץ לוקה וכו' אין איסור קל חל על איסור חמור (ומש"ה אין טבל דבמיתה ביד"ש חל על חמץ שהוא בכרת) וכו' עכ"ל הירושלמי ומבואר בזה להדיא דאפי' היכא דהחימוץ, קדם אל אפשריות ההפרשה ג"כ היא טבל דהא בנחמץ קודם שהי' שיעור חלה פוטר רק מטעמא דאאחע"א ומוכח דלמ"ד דאחע"א שפיר חל איסור טבל אע"פ שלא הי' כאן אפשריות הפרשת חלה מעולם שהרי אין השירים ניכרין וכדאמר הירושלמי עצמו תחלה דבהפריש חמץ תרומה לא מהני לפי שאינה מתרת את השירים וכו'

ואולם י"ל ואדרבה יתיישב דיקדוק עצום שיש לדקדק בדברי הירושלמי דמדוע נקט הירושלמי הדין שלו בארבע רביעים וארבע רביעים הרי הי' די שיאמר ד' רביעים ורובע היינו שעשה ד' רביעים בפני עצמן וחימצן ורובע בפני עצמו וחימצו ואח"כ עירב כל החמש רביעים יחד דאיכא השתא שיעור חיוב חלה דחמש רביעים חייבים בחלה וא"כ הי' הירושלמי יכול לומר בזה אותו הדין עצמו שאמר בד' רביעים וד' רביעים ואם גם תרצה לומר דאיידי דפתח בארבע רביעים קאמר נמי וארבע רביעים ורצה לנקוט לשון שוה עכ"ז אכתי תיקשי דהל"ל שלשה רביעים ושלשה רביעים דאיכא יחד שש רביעים המחויבים בחלה ולמה לי' למינקט ד' וד' אם לדין שלו אין לו צורך רק בג' וג' וזה דיקדוק עצום לכאורה

ונראה בזה ואציע דלכאורה צריך להבין בהא דקאמר בש"ס דידן (בפסחים ל"ג א') שם דלא הי' לו שעת הכושר לתרומה משכחת רק בהחעיץ במחובר וז"ל הגמ' שם אמר מר הפריש חמץ תרומה דברי הכל אינה קדושה מה"מ א"ר נחמן בר יצחק תתן לו ולא לאורו מתיב ר"ה ברי' דר"י אין תורמין מן הטמאה על הטהורה ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ואמאי לימא תתן לו ולא לאורו א"ל התם הית' לו שעת הכושר (לתרומה ראי' לאכילה טרם שנטמא) הכא לא הית' לו שעת הכושר ודלא הית' לו שעת הכושר היכי דמי כגון דאחמיץ במחובר (דאין תרומה במחובר לקרקע ונמצא שלא הי' לתבואה זו מעולם שעת הכושר להפריש ממנה תרומה ראוי' לאכילה) אבל אחמיץ בתלוש ה"נ דקדשה (שאילה היא) א"ל אין עכ"ל הגמ'] ואמאי הרי גם בהחמיץ בתלוש משכחת לי' דהיינו כשהחמיץ קודם מירוח דאכתי ליכא חיוב תרומה וצ"ל דכיון דקודם עירות אם עבר ותרם בדיעבד תרומתו תרומה וכמבואר בתרומות פ"א מ"י' ע"כ מיקרי שפיר שעת הכושר כתרומה ואע"ג דלכתחלה אין לו לתרום קודם מירות ומותר באכילה את עכ"ז כיון דבדיעבד תרומתו תרומה תשיב יש בו אפשריות הפרשה ומיקרי שפיר שעת הכושר לתרומה ורק במחובר דלא מהני בי' תרומה אפ' בדיעבד במבואר שה היא מ"ה (וע' (תוס' קידושין דס"ב ע"א ד"ה אין ע"כ שפיר מיקרי אין לו שעת הכושר ויש סמוכין לזה בתוס' בתוס' זבחים דס"ט ע"א ד"ה ואין דאהא (דאמרינן סתם בגמ' דאין לדון מליקת עוף קדשים בחוץ שלא תטמא משום נבילה ממליקה עוף קדשים בפנים שאין בה טומאת נבילה משום דאין דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שהוא בהכשירו וע"ז הקשו הם ז"ל שם דנילף ממליקת שמאל ולילה בפנים דהוי נמי שלא בהכשירו ואעפ"כ אין בה טומאת נבילה ותירצו וז"ל וי"ל דכיון דאם עלה (מליקת שמאל ולילה) לא ירד הכשירו קרינא בי' עכ"ל ז"ל הרי דאם עלה לא ירד מיקרי כשרות וא"כ ה"נ קודם מירוח כיון דבדיעבד תרומתו תרומה מיקרי שפיר שעת הכושר. ולפי"ז יש לנו לומר גם לענין נידון דידן דאם החמיץ בתלוש אפי' קודם מירוח עכ"ז אם מירחו אח"כ שפיר יש בו איסור טבל ולא אמרינן דכיון דלא הית' התבואה ראוי' מעולם לשיהי' שירי' ניכרין ותועיל בה הפרשה לפיכך אינה טבל כלל דז"א דכיון דקודם החימוץ אילו הי' תורם אז הרי הית' התרומה מועלת שפיר נחשב זה שהית' ראוי' פעם להפרשה וחל עלי' שפיר שם טבל כשמירחה אחרי החימוץ ויותר מזה יש לי לומר דיש על כל תבואה שם טבל גם קודם מירוח מפאת הדיעבד שאילו עבר ותרם תרומתו תרומה וכדמות ראי' לזה מדברי הר"ש במס' (מעשר שני פ"ה מ"ק וז"ל המשנה שם א"ר יהודה בראשונה הי' שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא הגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות (היינו קודם מירוח בתבואה וכל אחד קודם הגמר שלו כמפורש בפ"ק דמעשרות) פטורים מן הביעור עכ"ל המשנה ובר"ש כ' וז"ל ובירושלמי פריך ולאו טבל הוא כלומר אפי' הגיע לעונת המעשרות אמאי חייב בביעור כל זמן שלא הפריש המעשרות ומשני יאות הוא אומר שטבל קרוי קודש (וע"כ הוא בכלל חיוב ביעור דכתי' ביערתי הקודש מן הבית) ובראשונה (קודם שבא ר"ע ולימד) היו סבורין דאפי' קודם מירוח קרוי קודש עכ"ל הר"ש והנה זה פשוט דקדושת הטבל הוא רק מפאת שיש בו עניין תרומה שיש בה קדושה וע"כ נראה שבזה נחלקו קודם שבא ר"ע עם ר"ע דקודם שבא ר"ע היו סבורין דגם טבל קודם מירוח כיון דאילו עבר ותרם תרומתו תרומה ע"כ כבר יש בו ענין תרומה ויש בו קדושה שפיר וקרוי קודש וחייב בביעור ור"ע בא ולימד דכיון דקודם מירוח אין לתרום ממנו תרומה לכתחלה ע"כ אין לו קדושה מפאת הדיעבד שאילו עבר ותרם וכו' כיון דלכתחלה (אסור לו לתרום וא"כ נראה דעד כאן לא פליגי אלא אם הטבל קודם מירוח קרוי קודש אבל שם טבל לכ"ע יש לו גם קודם מירוח כיון שהוא ראוי להפרשה בדיעבד ור"ע ס"ל רק דאין קדושה עדיין לטבל הזה ושאיננו קרוי קודש מפאת הדיעבד דכיון דלכתחלה אסור לו לעשות כן ע"כ א"א שיהי' לו קדושה מכח דבר שהוא איסור אבל עכ"פ השם טבל עצמו בלתי השם קודש נראה שפיר דלכ"ע אית לי' גם קודם מירוח מפאת אפשריות ההפרשה בדיעבד ובמקום אחר בחידושי הבאתי מקומות רבות דמוכחי דדיעבד מיקרי ראוי ואכ"מ וא"כ ה"נ נקראה התבואה קודם מירוח ראוי' להפרשה וחשיבא שפיר טבל מכח זה ופליגי רק במשנה הנ"ל אם הטבל הזה הוא קודש או אינו קודם אבל