אתוון דאורייתא צג

מקום אחר נמי אינה תרומה משום דהוי כמן הפטור על החיוב ומוכרחת איפוא סברת הירושלמי הנ"ל מדברי התוס' הנ"ל: והנה אחרי אשר זכינו לדברי התוס' בכורות הנ"ל נלפענ"ד ליישב הקושי' אשר הערנו למעלה דראוי שלא תחול תרומה כ"א כשיש בה כזית ומשהו דאם אין בה רק כזית אזי ראוי לומר דכל שהימנה עלי' אינה תרומה כו' כיון דאם יפריש הימנה עלי' לא יהי' שיור כזית ולא חשיב שיריים ניכרים וכמהריט"א הנ"ל ונראה דלא שייך בזה כלל הא דכל שהימנה עלי' כו' וזה דזה שייך רק בגוונא דש"ס בכורות הנ"ל דהגמ' רוצה לומר דעיסת שביעית אם אכל ממנה קודם שתורם חלתה פטור שאינה טבולה לחלה כלל כיון דאי אפשר להפריש החלה מטעמא דלאכלה ולא לשריפה וע"כ שפיר אמרינן דלהפריש עלי' ממקום אחר ג"כ אי אפשר כיון דלפי עניינה של זאת העיסה שהיא עיסת שביעית הרי הוא עיסת פטור ואיננה טבל כלל והאוכל ממנה פטור וכנ"ל וא"כ הא ה"ל מן החיוב על הפטור מאי אמרת דאדרבה תחשב טבל מפאת שאפשר להפריש עלי' חלה ממקום, אחר ז"א דאנן בתר עצם זאת העיסה אזלינן וכיון דלפי עניינה העצמיי הרי אין הפרשת חלה אפשר בה ואיננה טבל ואילו הי' כל העיסות שבעולם עיסות שביעית כמוה הרי לא הי' אל הפרשת החלה מציאות כלל והי' כל העיסות איפוא עיסות של פטור וא"כ גם עתה שיש עיסות שאינן של שביעית עכ"ז המפריש מהם על עיסה של שביעית הוי שפיר מן החיוב על הפטור וע"כ שפיר שייך התם סברא דכל שממנה עלי' אינה תרומה ממק"א עלי' נמי אינה תרומה והטעם פשוט משום דהוי מן החיוב על הפטור ומה שכתבו התוס' בכורות הנ"ל דהוי כמו מן החיוב וכו' ולא כתבו דהוי מן החיוב וכו' היינו משום דלא דמי ממש לשאר מן החיוב על הפטור דשם הפטור היא פטור גמור משא"כ כאן אם נאמר דמהני הפרשה ממקום אחר הרי שוב תהי' מחויבת כיון דעיקר הפטור הוא רק משום דא"א להפריש ממנה חלה מטעמא דלאכלה ולא לשריפה וא"כ הרי אפשר להפריש עלי' מעיסה שאינה של שביעית ורק שאנו אומרים דכיון דלפי עניינה העצמי הוא פטור ע"כ גם ממק"א עלי' א"א להפריש דהוי כמו מן החיוב על הפטור וע"כ שפיר הוי רק כמו מן וכו' ולא דמי ממש לשאר מן החיוב על הפטור ואולם כ"ז היא רק בהך דבכורות דלפי עניינה העצמי הוא פטורה מחלה ואחרי שאנו אומרים דגם ממק"א עלי' לא מהני הרי הוא פטורה באמת מחלה והאוכל ממנה אינו חייב משום אכילת טבל וכגמ' בכורות הנ"ל וע"כ שפיר הוי מן החיוב על הפטור משא"כ בהפרשת תרומה בשיעור כזית דאע"ג שאי אפשר להפרש ממנה עלי' לפי שלא יהי' השירים נכרים עכ"ז הרי אין הכזית הזה פטור מתרומה והוא טבל שפיר והאוכל כזית טבל הרי חייב מיתה משום אכילת טבל וא"כ כיון שכזית היא טבל ויש עליו חיוב תרומה א"כ המפריש ממנו על מקום אחר אינו מפריש מן הפטור על החיוב רק מן החיוב על החיוב ושפיר ההפרשה מועלת אע"פ שאילו הפריש ממנו עליו לא הית' מועלת וכמובן

ואולם לכאורה ז"א דהא בהפריש חמץ על מצה ג"כ אמר הירושלמי סברא דכל שהימנה עלי' וכו' והרי חמץ נראה לכאורה לפי המושכל ראשון דהוא טבל שפיר והאוכלו חייב עליו משום טבל ג"כ היכא שהאיסורין באין כאחת או קדים איסור טבל ולמ"ד דאחע"א אפי' היכא דאיסור חמץ קדים וא"כ הא הוי שפיר מן החיוב על החיוב ואמנם באמת אין זה מוכרח די"ל שפיר דהיכא דנחמצה התבואה קודם שבאה לכלל טבל שפיר איננה טבל כלל כיון דלאו בת הפרשה היא מעולם מפאת שאין שירי' נכרין והרי זה דוגמת הך דש"ס בכורות דפטרינן עיסת שביעית מחלה ואומרים שאינה טבל לחלה כלל מפאת שלא הי' לה אפשריות הפרשת חלה מעולם מטעמא דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה וא"כ ה"ה בתבואה שלא הי' לה אפשריות הפרשת תרומה מעולם מפאת שאין שירי' נכרין ג"כ שפיר פטורה מהפרשת תרומה ואיננה טבל כלל והאוכל תבואה כזאת לא יתחייב באמת משום טבל אפי' למ"ד אחע"א דתבואה פטורה היא ואיננה טבל כלל וכמו דפטרינן בהך דבכורות לאוכל מעיסת שביעית קודם שהורם חלתה ואדרבה ק"ו הדברים דמה בהך דבכורות דאין שם חסרון בעצמות הטבל וההפרשה כלל ורק מפאת שהעיסה יש בה קדושת שביעית ג"כ ובקדושת שביעית אמרה תורה לאכלה ולא לשריפה וע"כ אנו אומרים שאין העיסה טבולה לחלה כלל מפאת שיש בטבל זה חסרון מחמת דבר אחר האוסר את ההפרשה דהיינו קדושת שביעית שבו וא"כ כל שכן בתבואה חמוצה דמניעת ההפרשה הוא דין עצמיי של הפרשה דהתורה הצריכה בכל הפרשה שיהי' שירים נכרים וזו אינה ראוי' לכך ואין כאן איסור זר ומבחוץ האוסר את ההפרשה רק שההפרשה עצמה א"א שתתקיים כפי מה שחייבתה התורה וא"כ כל שכן שראוי לומר שאין תבואה זאת טבולה לתרומה כלל וכמובן וא"כ הירושלמי הנ"ל דאמר דהפריש חמץ על מצה לא ומהני וכו' שפיר י"ל דאיירי בחמץ דכה"ג דהיינו שנחמצה התבואה קודם שבאה לכלל טבל דבזה שפיר שייך סברא דכל שהימנה עלי' וכו' משום דתבואה פטורה היא והוי מן הפטור על החיוב וכנ"ל והא דלא אמר הירושלמי בפשיטות דהוי מן הפטור על החיוב היינו משום דאי נימא דמהני הפרשה למקום אחר הרי שוב לא תהי' פטורה דכיון דראוי לחול עלי' שם תרומה למקום אחר ע"כ היא טבל שפיר ולא דמי לשאר מן הפטור על החיוב דהפטור הוא פטור גמור וא"א שיחול עליו שם תרומה כלל משא"כ כאן דהחסרון רק מפאת שאין השירים נכרים וע"כ כיון דראוי' להיות תרומה על מצה ויהי' השירים נכרין א"כ שוב י"ל דחשיבא טבל שפיר לפני הפרשת התרומה כיון דראוי' היא לחלות שם תרומה למקום אחר עכ"פ אלא דאנו אומרים דכיון דלפי עניינה העצמיי של זאת התבואה הרי הוא פטורה ע"כ גם הימנה למקום אחר אינו מועיל דהוי כמו מן הפטור על החיוב וכיון דהימנה למק"א ג"כ לא מהני שוב היא פטורה באמת דוגמת הך דבכורות הנ"ל וכנ"ל וע"כ עכ"פ שפיר קאמר הירושלמי לישנא דכל שהימנה עלי' וכו' ולא קאמר דהוי מן הפטור על החיוב דהא אינו ממש מן הפטור על החיוב ורק אחרי שאנו אומרים הא דכל שהימנה עלי' וכו' אז הוא ממש מן הפטור על החיוב וכנ"ל והא דנקט הירושלמי חמץ סתם אע"ג דאיירי רק בהחמיץ קודם שבא לכלל טבל וכנ"ל אין זה תימה דהא ה"נ בברייתא המובאה בבבלי שם בפסחים ל"ג א' תני' סתמא דהפריש חמץ תרומה אינה קדושה ואעפ"כ מוקי לי' התם רק בהחמיץ במחובר אבל לא בהחמיץ בתלוש כאשר אביא כל הסוגי' דשם להלן אי"ה ואין להקשות דמדוע באמת כזית טבל חייבין עליו משום טבל ואפי' לא מירח רק כזית דלא הי' מעולם ראוי להפרשה מפאת שאין השירים נכרין וכנ"ל ואילו בתבואה חמוצה מקודם שבאה לכלל טבל אנו אומרים מכח זה דאינה טבל כלל דז"א דהחילוק הוא בפשיטות בכזית הרי הוא חזי לאצטרופי ויש בו ראויות הפרשה אם יצורף לו טבל עוד וע"כ מיקרי שפיר ראוי להפרשה ושפיר הוא טבל משא"כ בחמץ דלא חזי לאצטרופי ע"כ שפיר איננו טבל כלל וז"פ) ואולם כ"ז הוא רק אם קדם החימוץ