אתוון דאורייתא צב

חולין בתערובתו כיון שאינו מתיר את הטבל ג"כ בפחות שואוכ שפיר הוצרך לטעמא דדשיל"מ כדי שגם משהו שא בחולין לא יובטל ודו"ק ותתיישב ג"כ עפ"י ההנחה השאת דלר"ש לא חשיב ח"ש שיריים ניכרים קושיית התוס' בלולב הגזול הנ"ל שהקשו דל"ל קרא בפרק כל שעה לפסול מצה של טבל תיפוק לי' דה"ל מהב"ע ולפמ"ש ניחא דלכאורה בלא"ה לק"מ דלא הוי מהב"ע דאדרבה מדל"ת אולם לא שייך כאן עדל"ת דאפשר לקיים שניהם ע"י הפרשה אמנם עדיין צריך קרא להיכא שאין לו רק פזיח מצומצם דאז א"א לקיים שניהם ע"י ההפרשה דאם יפריש תהי' המצה פחותה מכזית ואין יוצאין בה אלא דז"א דאכתי חשיב אפשר לקיים שניהם מתרי טעמי חדא דעכ"פ יהי' האיסור קיל משהוא עכשיו דעתה כל הכזית אסור ואז יהי' בו איסור רק התרומה הנפרשת ותו דאפשר לבטל אח"כ התרומה בתוכו לדיעות האומרים דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחלה וכנ"ל אמנם כ"ז לרבנן אבל ברייתא הנ"ל דיליף בה מצה של טבל מקרא הא מוקמינן לה שם בפסחים כר"ש כנ"ל ולר"ש ל"ה אפשר לקיים שניהם בכזית מצומצם כיון שאם יפריש יהי' החולין פחותים מכזית ול"ה שיריים ניכרים ואין תרומתו תרומה כלל וא"כ שוב עדל"ת ול"ה מהב"ע ושפיר צריך קרא ולפי"ז ניחא מה שהרמב"ם ז"ל כ' בהלכותיו לפסול מצה של טבל מטעם מהב"ע ולפמ"ש ניחא דלדידן דלא קיי"ל כר"ש בהא דכ"ש למכות שפיר מספיק הטעם דמהב"ע וא"צ קרא

והנה לכאורה יש להקשות עוד קושי' עצומה לפי הנחת המריט"א הנ"ל דלר"ל בעי' שיור כזית מטעם שיריים ניכרים ולפי דברינו בעי' ממילא מכח סברא זאת בכל תרומה כזית ומשהו דאל"כ הואיל והימנה עלי' אינה תרומה גם למק"א אינה תרומה וכדברי הירושלמי הנ"ל וא"כ כיון דאין תרומה פוטרת טבל כ"א כשיש בה כזית ומשהו שוב גם כזית ומשהו ראוי שלא יפטור שהרי אילו יפריש הימנה עלי' ההי' התרומה אך משהו והחולין כזית והרי תרומה כשהיא רק משהו אנו אומרים שאינה תרומה ורק צריך שתהי' כזית ומשהו וא"כ לא תועיל התרומה הזאת להתיר החולין כזית וא"כ כיון דגם אם התרומה כזית ומשהו אם יפריש הימנה עלי' לא תהי' תרומתו תרומה שוב כל שהימנה עלי' לא מהני גם למק"א לא מהני וא"כ איך יצוייר תרומה לעולם הרי כל שיעור שתצריך בה לא יועיל כיון שהשיעור שאתה מצריך בה אם יפריש ממנה עלי' שוב תהי' התרומה פחותה משיעור הזה ולא יועיל ושוב הדרינן לכללא דכל שממנה עלי' לא מהני ה"ה למק"א וצריך לומר דהא דבעינן שיועיל כשיפריש ממנה עלי' היינו רק לענין פסול עצמיי אם יהי' כשיפריש ממנה. עלי' כגון תרומת חמץ שאם מפריש ממנה עלי' יהי' הפסול מכח שיריים ניכרים וכן מה שכתבנו דבעינן בתרומה שתהי' כזית ומשהו שפיר ניחא כיון דבכזית אם יפריש ממנה עלי' יהי' הטבל הניתר פחות מכזית ולא הוי שירים נכרים וזהו פסול עצמיי משא"כ כשהתרומה כזית ומשהו דאז אם יפריש ממנה עלי' ותהי' התרומה משהו והחולין כזית שפיר הוי שיריים ניכרים ואין שם פסול רק שהתרומה הוי משהו ותרומה משהו אינה מועלת מטעם דכל שממנה עלי' ל"ה תרומה ה"ה למק"א וע"כ הא דכל שואתלה עלי' כו' אין יכול לעשות עוד פסול מכח כל שממנה עלי' כו' ושפיר מהני כשהתרומה כזית ומשהו כיון שאם יפריש ממנה עלי' לא יהי' הפסול ג"כ רק מכא כל שממנה עלי' ודו"ק ובחידושי בסוגי' דדיחוי כתבתי כעין זה דרק פסול עצמיי יכול לעשות דיחוי אבל שתחול דדיחוי חירו יכול לווחוה ררוד דוחדי והדאתי החיו לזה (מתוס' יבמות כ"ז א' ד"ה שעוא ועוד עכנה דוכתי ואכ"מ

עוד נלענ"ד דנתי דבעינן שיור כזית לענין שירים נכרים עכ"ז י"ל דלא בעינן שתהא התרומה כזית ומשהו ולא שייך לומר כל שממנה עלי' וכו' דז"א דזה שייך רק בתרומץ חמץ דא"א בשום אופן להפריש מענה עלי' ואפי' בצירוף לדבר אחר שהרי אפי' כשיפריש עלי' ועל מקום אחר ביחד דהיינו שיפריש ממקצת חמץ הזה על שאריתו ועל מצה יחד עכ"ז הרי רק המצה הניתרת תהי' שירים נכרין אבל לא החמץ הניתר דהחמץ הנותר הרי עדיין באיסור חמץ עומד משא"כ אם התרומה היא כזית הרי שפיר משכחת שיפריש ממנה עלי' ועל מקום אחר יחד דהיינו שיפריש מכזית זה חצי זית תרומה להתיר חציו השני עם חצי זית אחר דטבל דב' חצאי זיתים הניתרים יחד הרי הם ניכרים שפיר שתיהם יחד וע"כ כיון דמשכחת שיפריש הימנה עלי' ועל מקום אחר ויועיל ע"כ שפיר מועיל גם הימנה למקום אחר ודו"ק היטב ולפי"ז אין צ"ל עוד מה שכתבנו למעלה דפסול דכל שממנה עלי' וכו' אין יכול לעשות עוד פסול דכל שממנה עלי' וכו' רק שפיר י"ל דאין חילוק בזה וכל שממנה עלי' ל"ה תרומה הימנה למק"א ל"ה תרומה ואפי' אם הפסול דהימנה עלי' היא ג"כ רק מטעמא דכל שהימנה עלי' וכו' אלא דהכא שאני דאין כאן אפי' פסול ראשון דכל שממנה עלי' כו' כיון שמהני בצירוף דהיינו ממנה עלי' ועל מקום אחר וכנ"ל והרווחנו בזה ליישב קושית התוס' שהקשו בכמה דוכתי דמדוע חטה אחת פוטרת את הכרי הא כתי' ונתן וסתם נתינה היינו פרוטה ולפי הנ"ל ניחא דבתרומה יש ראי' דלא הי' כוונת הכתוב לנתינה בשיעור פרוטה דאי נימא דאין התרומה מועלת כ"א כשהיא שוה פרוטה א"כ הא שוב לא תשכחת תרומה לעולם שהרי אפי' אם היא שוה פרוטה עכ"ז אם יפריש ממנה עלי' הרי החלק הנפרש לתרומה שוב יהי' שויו פחות מפרוטה וא"כ גם אילו הי' מפריש את החלק תרומה ההוא גם על שאריתו ועל מקום אחר יחד ג"כ לא הי' מועיל כיון דסוף סוף אין התרומה שוה פרוטה וא"כ הרי לא תשכח תרומה לעולם דכל שיעור שיווי שחצריך בה הרי אם יפריש ממנה עלי' לא יהי' לחלק הנפרש לתרומה אותו השיווי אשר לכל השיעור ולא תועיל התרומה וא"כ על כרחך דלא הית' כוונת התורה כאן לנתינה דפרוטה רק לנתינה כל דהוא ושפיר דייק שמואל דחטה אחת פוטרת את הכרי דגוף מצות התרומה שפיר מורה ע"ז ודו"ק

שוב נזכרתי דכסברת הירושלמי הנ"ל דכל שהימנה עלי' אינה תרומה הימנה על מקום אחר נמי אינה תרומה נמצא ג"כ בתוס' בכורות דף י"ב ע"ב אהא דאמרינן התם בגמ' א"ר חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה כו' לאכלה אמר רחמנא (בפירות שביעית כתיב לאכלה) ולא לשריפה (ואי מיחייבא בבכורה האימורים נשרפין ע"ג המזבח) כו' מיתיבי האוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי (אמאי מחייבא עיסת שביעית בחלה נימא) כיון דאילו מטמיא בת שריפה היא לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה וכו' עכ"ל הגמ' וע"ז (כתבו התוס' ד"ה כיון דאילו מטמיא כו' וז"ל ואע"ג דיכול להפריש מעיסה אחרת שאינה של שביעית על זאת מ"מ הך לאו בת (חלה היא ולא מצי לאפרושי מגופה והוי כמו מן החיוב על הפטור עכ"ל והנה מבואר בדברי התוס' אלה דכל שהימנה עלי' אינה תרומה ממקום אחר עלי' נמי אינה תרומה משום דהוי כבן החיוב על הפטור וא"כ מובן וימילא דה"ה להיפוך ניב אארפרו הרח אתיארת אוני אירה אונאת מינורת מנע