אתוון דאורייתא צ

הנ"ל נימא דלדידן דלא קיי"ל כר"ש בהא דכ"ש למכות שוב שפיר נכון הטעם דמתב"ע:

ואולם יש להסתפק אי נימא דבעינן שיורצשיש עליו עונש אם די בעונש מלקות או בעינן דווקא שיהי' ניתר עונש מיתה ביד"ש דכמו דאמרינן דאע"ג דלר"י ח"ש אסור מה"ת עכ"ז כיון שטבל איננו איסור גרידא רק יש בו עונש ג"כ ע"כ לא חשיב שיור שהותר ע"י היתר האיסור גרידא כיון שלא הותר גם עונש וא"כ ה"נ בעונש גופי' כיון דיש בטבל עונש מיתה ביד"ש שהוא חמור מעונש מלקות ע"כ לא חשיב שיור שהותר ע"י התרת עונש מלקות גרידא אם לא הותר גם עונש דמיתה ביד"ש ואם נאמר דבעינן שיהי' ניתר גם עונש מיתה ביד"ש א"כ גם לר' שמעון י"ל דבעינן שיור כזית דנהי דכ"ש למלקות לר"ש עכ"ז י"ל דמיתה ביד"ש גם לר"ש איננו רק בכזית והארכתי בזה במ"א ואכ"מ ואמנם גם אם נאמר כן עדיין יש ליישב קושית התוס' דלולב הגזול הנ"ל עפ"י הספק הראשון דמהרי"ט אלגאזי הנ"ל שנסתפק אם די בשיור במציאות או בעינן דווקא שיור שהותר מכלל איסור ותמהתי עליו למעלה מש"ס פסחים דל"ג ע"א) דמפורש דבעינן שיור שהותר וכו' והנה יש לי לומר דסוגיא דפסחים הזאת היא רק לדידן אבל ר' שמעון יחלוק בזה ולדידי' הא דבעינן שירים נכרים היינו רק שיהי' שיור במציאות לא שיור שהותר וכו' וזה דלכאורה הרי יש לעיין דהא כשמפריש התרומה עדיין השירים טבולים למעשר ואסורים מכח טבל למעשר עכ"פ וא"כ איך משכחת כלל שיור שהותר וכו' וצריך לומר דכיון דגם לענין מעשרות בעינן שירים נכרים א"כ דין אחד אמרה תורה שכל ההפרשות יחד צריכים להתיר השירים וכולם כהפרשה אחת הם לענין זה ושפיר חשיב שירים נכרים במה שניתרים השירים אחרי כל ההפרשות יחד וכמובן ודו"ק ולפי"ז נראה לפמ"ש הר"ש בתרומות פ"ג מ"ה וז"ל אבל מ"מ קשה מהך דמעשר שני שבחפץ זה דמועיל לר' שמעון בברייתא דמע"ש דדוחק גדול לומר שבחפץ זה משמע באמצעיתו וי"ל דלא בעי שירים נכרין אלא בתרומה דכתי' ראשית הילכך מהני גבי מע"ש כי אמר בחפץ זה עכ"ל ומפורש בזה (דר"ש ס"ל דרק בתרומה בעינן שירים נכרים אבל לא במעשרות ואנן לא סבירא לן כר' שמעון בזה דהא לדידן מצרכינן גם במעשרות קביעות מקום וכמו שכתבו התוס' קידושין דכ"ו ע"ב ד"ה מעשה) ועוד בכמה דוכתי וחיוב קביעות מקום הרי הוא רק מפאת דבעינן שיהי' השירים נכרים וכמבואר להדיא בדברי הר"ש הנ"ל וא"כ בעינן גם במעשרות שירים נכרים לדידן ועכ"פ לר' שמעון דלא בעי במעשרות שירים נכרין א"כ לדידי' הא שוב הדק"ל דאיך הוי בתרומה שירים נכרים הא עדיין השירים אסורים מפאת שהם טבל למעשרות וכנ"ל וא"כ על כרחך לומר דלר"ש לא בעינן באמת שיור שהותר מכלל איסור כ"א בעינן רק שיור במציאות דהא לא משכחת כלל שיור שהותר לדידי' וא"כ מה שאמרה תורה ראשית שתהא שירי' נכרין בהכרח הכוונה רק שיהי' ניכר שיור במציאות לא שיור שהותר וא"כ שוב גם כל שהוא אזק שפיר שירים נכרים לר"ש כיון דיש שיור במציאות ואעפ"י שאין בכ"ש עונש מיתה ביד"ש דהא לא בעינן לר"ש שיור שהותר מכלל איסור כלל וא"כ שוב שפיר נכון כל מה שכתבנו דלר"ש לטעמי' שפיר צריך קרא למצה של טבל משא"כ לדידן דבעינן שיור שהותר וכו' וא"כ לא סגי בשיור משהו רק צריך שיור כזית ע"כ שפיר נכון. הטעם דמהב"ע וככל הנ"ל

והנה כתבתי כ"ז לפלפולא בעלמא אבל באמת נראה דחשיב שפיר מהב"ע במצה של טבל אע"ג דאפשר למצוה בלא עביר' ע"י הפרשה וביטול וכנ"ל דסוף סוף הרי לא הפריש וביטל רק אכל טבל וא"כ כיון שיוצא רק מכח באכילה והאכילה הרי הית' עביר' א"כ חשוב שפיר מהב"ע והתוס' דלולב הגזול כתבו רק דלולב של אשיר' לא חשוב מהב"ע כיון דאינו יוצא ע"י מה שעבדו אל האילן שהלולב הוא ממנו ואין המצוה באה מכח העביר' משא"כ כאן דיוצא ע"י האכילה והאכילה הרי הוא עביר' א"כ חשוב שפיר מצוה הבאה מכח דבר שהוא עביר' ותדע דאל"כ הא לא הוי בשום טבל מהב"ע שהרי אפשר להפריש עליו ממקום אחר וא"כ הרי אפשר למצוה בלא עביר' ואין לומר דחשיב מהב"ע היכא דאין לו טבל אחר להפריש ממנו על זה דז"א דא"כ אכתי מאי הקשו התוס' דל"ל קרא למצה של טבל ת"ל דהוי מהב"ע ואמאי הא צריך קרא עכ"פ להיכא שיש לו טבל אחר להפריש על זה ואפשר אז למצוה להעשות בלי עביר' ולא הוי מהב"ע ותו דאפי' באין לו טבל אחר להפריש עליו עכ"ז זהו רק דבר מקריי אצל האוכל שאין לו טבל אחר להפריש על זה אבל עצם האכילה הרי אפשר להיותה בהיתר ע"י הפרשה ושפיר ראוי שלא יוחשב מהב"ע ועל כרחך דאין הדבר תלוי באפשריות ההפרשה כלל רק כיון דסוף סוף לא הפריש ואכילתו עביר' ע"כ אי אפשר שתהי' האכילה מצוה והוי שפיר מהב"ע וכמובן וז"פ

והנה עפ"י חקירת המהרי"ט אלגאזי הנ"ל דבעינן שיור כזית כי היכי דליהוי שיור שהותר מכלל איסור וכנ"ל הנה יש לי לחקור עוד חקירה אחת וגדולה היא אלי וזה עפ"י המבואר בירושלמי פסחים פ"ב ה"ג הפריש מצה על חמץ א"ר זעירא כל תרומה שאינה מתרת את השירים לאכילה אינה תרומה אפי' הפריש חמץ על מצה (איבעי' הוא דבעי אם בהפריש חמץ על מצה ג"כ אינה תרומה) א"ר זעירא מאחר שאילו מינה עלי' אינה תרומה ואפי' הימנה למקום אחר אינו תרומה (כיון שאילו הפריש מן החמץ על החמץ עצמו לא הית' התרומה מועלת כיון שאין השירים ניתרים באכילה על כן מן החמץ למקום אחר ג"כ לא הוי תרומה דכל שמיני' ובי' אינו תרומה ה"ה דממנו למקום אחר לא הוי תרומה) עכ"ל הירושלמי ודברי הירושלמי אלה אישתמיטו לפי שעה מהגרע"א ז"ל שכ' בגליון הש"ס פסחים ל"ג ב' שם אהא דאמרינן דמפריש חמץ תרומה אינה תרומה מטעמא דבעינן שירים נכרין וז"ל תמיהא לי דא"כ לא תליא כלל בתרומה אם היא חמץ או לא ותלי הכל בשירים דמשכחת דמפריש תרומת חמץ ביש לו סאה חמץ וט' שאינו חמץ דיכול לקרות להסאה חמץ תרומה על הט' סאין כיון ששירי' נכרין וכו' עכ"ל ובמחכ"ת הרמה אישתמיטו לי' לפי שעה דברי הירושלמי הנ"ל שהירושלמי עצמו שאל זה דבהפריש חמץ על מצה ראוי שיועיל והשיב דכל שממנו עלי' לא הוי תרומה וכו' וכנ"ל וא"כ עכ"פ לפי הנחת הירושלמי הנ"ל דכל תרומה שאילו הפריש מינה ובה לא הוי תרומה אינה מתרת את השירים ג"כ ואין תרומתו תרומה כלל א"כ איפוא ראוי לומר לפי סברת המהרי"ט אלגאזי הנ"ל דבעינן שיור כזית שיוחשב שירים נכרין ואם אין שיור כזית לא הוי תרומה וא"כ ראוי לומר לפי"ז דהתרומה עצמה צריכה שתהי' תמיד כזית ומשהו שהרי אם אין בה רק כזית מצומצם א"כ אילו הפריש ממנה עלי' אזי הרי היו החולין הניתרים פחות מכזית ולא הי' אז שירים נכרין ולא הית' התרומה מועלת וא"כ כל שאילו מינה ובה לא הוי תרומה הרי הימנו למקום אחר נמי אינו תרומה ואי אפשר איפוא שתחול תרומה לעולם כ"א אכזית ומשהו דאז אילו הפריש ממנה עלי' הי' נשאר חולין כזית והוי שירים נכרים וע"כ גם הימנה למק"א הוי תרומה :