אתוון דאורייתא פז

מרובה דאין סברא שיחלקו ר' אחא וסתמא דגמ' במחלוקת רחוקה כזאת דלסתמא דגמ' דקידושין הנ"ל אין נהנית כלל ואדרבה מצטערת כדאמר דבעינן זה נהנה וזה מצטער לענין חזקת עבדות וע"ז פריך דשלא כדרכה עכ"פ תקנה וא"כ ס"ל דבשלא כדרכה האיש נהנה והאשה מצטערת) ואילו לר' אחא יהי' הנאתה מרובה ועל כרחך דגם לר' אחא אין הנאתה מרובה וע"כ רש"י ז"ל שם בסנהדרין בעי למינקט אליבא דכ"ע וע"כ שפיר כ' דביאה שלא כדרכה לאו אורחה דאין הנאתה מרובה וז"פ ועיין עוד ברש"י סנהדרין דס"ו ע"ב ד"ה למעוטי שכ' אהא דדרשינן התם ומתו גם שניהם למעוטי מעשה חדודים וז"ל מחדד ומקשה איברו בבשרה מבחוץ דהוא נהנה והיא אינה נהנית להכי כתי' שניהם שיהי' שניהם שוין נהנין ומיהו שלא כדרכה אע"ג דהיא אינה נהנית ממשכבי אשה איתרבאי לחיובא עכ"ל ויש מדברי רש"י אלה ראי' למה שכתבנו למעלה דמהיקישא דמשכבי אשה האשה חייבת מלקות וחטאת אפי' אביאה שלא כדרכה דכמו דאהני היקישא הנ"ל לאפוקי ממיעוטא דומתו גם שניהם דבעינן שיהיו שניהם שוין ואמרינן מכח ההיקש דחייבת בשלא כדרכה אע"ג דאינן שוין דהוא נהנה והיא אינה נהנית ה"נ אהני שפיר הך היקישא לאפוקי ממיעוטא דלעשות דממעטינן מיני' לשאב"מ ע' מכות י"ג ב' (ואפי' למאי דמסיק התם דומיא דלאו דחסימה עכ"ז מלקות דשלא כדרכה אין צורך ללמוד כלל מחסימה כיון דאיתקש שלא כדרכה לכדרכה ובכדרכה הרי חייבת מלקות וא"כ שוב מלקות דשלא כדרכה נלמד מהיקש זה ושפיר לוקה אע"ג דאינו דומה לחסימה ואי דנימא דכיון דסמיך מלקות בתורה ללאו דחסימה חשוב זה כמו מיעוט בפירוש דכל שאין בו מעשה ואינו דומה לחסימה פטור ממלקות אפי' נאמר כן הרי היקישא דמשכבי אשה מפיק ממיעוטא וכמו דמפיק ממיעוטא דומתו גם שניהם וכנ"ל) וכן נמי מפיק שפיר ממיעוטא דלעושה בשגגה ע' כריתות ב' א' דממעטינן מיני' לפטור מחטאת בדבר שאין בו מעשה ודו"ק

והנה דברי רש"י סנהדרין ס"ו ב' הנ"ל שכ' דבשלא כדרכה אין האשה נהנית לכאורה סותרים לדבריו שם נ"ה א' הנ"ל שכ' דאין הנאתה מרובה ומוכח דעכ"פ היא נהנית אלא שאין הנאתה מרובה וי"ל דבדבריו ס"ו ב' הנ"ל כוונתו ג"כ דאין נהנית הנאה מרובה כמו האיש ולא הוי שניהם שוין דהאיש הנאתו מרובה והאשה אין הנאתה מרובה ועי"ל דבשני המקומות הנ"ל נקט בתרוייהו אליבא דכ"ע דבהך דסנהדרין נ"ה א' דקאמר בגמ' דשלא כדרכה לאו אורחה דאשה ע"כ פי' דזהו אליבא דכ"ע דאפי' לר' אחא דקידושין הנ"ל דקאמר מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרוייהו עכ"ז מודה דעכ"פ אין הנאתה מרובה ושפיר לאו אורחה אלא בביאה כדרכה כיון דבשלא כדרכה אין הנאתה מרובה ובהך דסנהדרין ס"ו ב' פי' ג"כ אליבא דכ"ע דלא מיבעי' לר' אחא דמסתפק לומר שגם האשה נהנית א"כ י"ל דחשיב שפיר שניהם שוין כיון שגם היא נהנית כמוהו אע"ג דאין הנאתה מרובה כמוהו עכ"ז כיון שנהנית עכ"פ שפיר חשיב שוין כיון שבעצם ענין ההנאה שניהם שוין ואעפ"י שאין ערך הנאתן שוה אלא דאפי' לסתמא דגמ' דקידושין הנ"ל דהוא נהנה והיא אינה נהנית וא"כ הרי אינן שוין (וה"ה דהוי מצי רש"י למינקט דהוא נהנה והיא מצטערת דהכי סבירא ליה לגמ' קדושין הנ"ל וכנ"ל אלא דלגבי הא דשניהם שוין אין נפקותא בזה אם היא גם מצטערת דבמה שאינה נהנית לבד הרי ג"כ אין שניהם שוין כיון דהוא נהנה והיא אינה נהנית) אעפ"כ שפיר חייבת מהיקישא דמשכבי אשה ודו"ק וע"ע ברש"י סנהדרין דנ"ח ע"ב דאהא דאמר התם דב"נ שבא על אשתו שלא כדרכה חייב שנאמר ודבק ולא שלא כדרכה כ' ז"ל שלא כדרכה אין כאן דבק שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו עכ"ל וי"ל ג"כ דכוונתו דאין הנאתה כל כך מרובה כדי שתידבק עמו מפאת ההנאה כמו שנחשבת ביאה כדרכה דבוק מפאת ההנאה דשאני ביאה כדרכה דהנאתה מרובה וע"ע ברש"י יומא דע"ז ע"ב דאהא דדרשינן התם וישכב אותה ויענה שעינה מביאות אחרות פירש"י ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא עלי' שלא כדרכה עכ"ל וזהו ג"כ כסתמא דגמ' דקידושין הנ"ל דהאשה מצטערת בביאה שלא כדרכה והוי עינוי לגבה ובאתי בכ"ז רק להעיר

כלל כה בענין שיריים נכרין ובענין הנאה של כילוי: המהרי"ט אלגאזי בה' חלה סי' ח' כ' וז"ל ויש לחקור בעיקר דין זה דבעינן בתרומה וחלה שישייר מקצת אי בעינן שישייר שיעור כזית לחולין מטעם דמסתמא היינו טעמא דקרא דבעינן שיור להורות שההפרשה התירה השירים באכילה לזרים שעד עכשיו היו אסורים לזרים ולכהנים משום טבל ועכשיו הותרו לכל דכל שאינו משייר כלל נמצא דההפרשה לא הועילה אלא להתיר לכהנים אבל לזרים לא הותר כלל וא"כ אם שייר פחות מכזית ולר"ל דח"ש מותר מה"ת נמצא דלא הותר לזרים כלל דבלא"ה טבל פחות מכזית מותר לכל ואפשר דאפי' לר' יוחנן דס"ל ח"ש אסור מה"ת מ"מ אפשר דכל שההפרשה לא התירה דבר שהיו מחויבים עונש עליו לא חשוב שיור או דילמא דגזה"כ הוא דבעינן שיור ולא דרשינן טעמא דקרא מהאי טעמא דבעינן שיתיר כל מה שהי' אסור לזרים וא"כ אפי' לר"ל כל דמשייר כ"ש הוי תרומה וחלה וכל שכן לר' יוחנן ולא בעינן שישייר כזית דלא קפיד קרא אלא שישייר וכיון דשייר יהי' מה שיהי' חשוב שיור וכעת לא מצאתי גילוי לזה עכ"ל הנה נסתפק ז"ל פה ב' ספיקות א' אם הא דבעינן שירים נכרים היינו רק שיהי' שיור במציאות לא שיור שהותר מכלל איסור ב' את"ל דבעינן שיור שהותר מכלל איסור אם גם ח"ש לר"י חשיב שיור שהותר מכלל איסור הואיל וח"ש אסור מה"ת א"ד אין ח"ש חשוב שיור שהותר מכלל איסור כיון שאין עונש בח"ש

והנה תרי תמיהי קחזינא הכא בב' הספיקות אלו כי הספק הראשון אם בעינן שיור שהותר מכלל איסור ואין די בשיור במציאות הנה הוא ש"ס ערוך בפסחים דל"ג ע"א דקאמר דמפריש תרומת חמץ לא הוי שירים נכרין וברש"י שם כ' וז"ל מאי היתר יש בשירי' שתהא ראשיתם עושה שירים כי הוי מעיקרא טבל הוי שרי בהנאה ואסורין באכילה השתא נמי שרי בהנאה (דקאי התם למ"ד דחמץ בפסח מותר בהנאה) ואסורין באכילה משום חמץ ולענין מה הוי שירים עכ"ל הרי להדיא דבעינן שההפרשה מתיר השירים מכלל איסורם מעיקרא ואין די בשיור בעלמא והספק השני אם בעינן שיהי' ניתר איסור שיש בו עונש הנה הוא מפורש בתוס' שם ע"ב ד"ה אמר שכתבו וז"ל וא"ת הא שירי' נכרין דמעיקרא הוי אסורה בהנאה של כילוי כגון הדלקה וכו' ומשעת הרמה ואילך מדליקין בו עכ"ל הרי דאפי' היתר הנאה של כילוי חשוב שירים נכרים אעפ"י שאין בו עונש שהרי הוא רק לאו הבא מכלל עשה דדרשינן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה (היתר שבה דהיינו אכילה) אלא משעת הרמה ואיליך אף תרומה טמאה