אתוון דאורייתא פ

דחולקים אסברא זאת וסבירא להו דאף אם המצוה מתקיימת בזמן ההוא בחלק מה עכ"ז אותו החלק הבלתי מתקיים מפאת הארי' דאיסורא שפיר מסולק ממנו השם זמן וע"כ נהי דקרבנות ציבור קריבים בשבת עכ"ז קרבנות איד דאין דוחים שבת שפיר מסולק מהם השם זמן ונחשב השבת לגבייהו שאינו זמן הקרבה כמו הלילה שאינה זמן הקרבה בעצם ודו"ק היטב ודע דעפי"ז יש לי להבין מחלוקת דב"ש וב"ה בענין מתוך שהותרה לצורך וכו' דב"ש לית להו סברא דמתוך וב"ה אית להו מתוך וי"ל לענ"ד דלטעמייהו אזלי עפ"י מחלקותם דכריתות הנ"ל וזה דלכאורה מדאצטריך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר וגו' דדרשינן בא הכתוב ליתן בוקר שני לשריפתו והיינו שאסרה תורה שריפת הנותר ביו"ט א"כ על כרחך דאמרי' מתוך דאל"כ מאי ה"א למישרי שריפת קדשים ביו"ט וא"ל דה"א דעדל"ת דז"א דיו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ואולם י"ל דאצטריך קרא ליתן בוקר שני וכו' דאלולי הכתוב אזי נהי דאין עדל"ת ועשה עכ"ז הרי זמן השריפה הוא ביו"ט אלא דארי' דאיסורא הוא דרביע עלי' וא"כ הוי מוצאי יו"ט אחר זמנו וה"א דיהי' נשרף בלילה כדין נותר אחר זמנו וכקושית התוס' יבמות הנ"ל וע"כ אצטריך קרא לגלות שמחויב להמתין בשריפתו עד הבוקר שני ולא ישרפנו בלילה וגזה"כ הוא ואולם הרי אריא דאיסורא ג"כ מסלק הש"ס זמן וכנ"ל וא"כ גם לולי קרא היינו מחויבין להמתין עד בוקר שני וכנ"ל ואמנם לב"ש דס"ל דאם משכחת קיום המצוה באיזה פעם אז גם במקום האיסור אין מסולק השם זמן וכנ"ל א"כ שפיר אצטריך קרא דהא מצות שריפת קדשים משכחת שפיר שתתקיים ביו"ט אם נתערב קודש פסיל משירי מנחות ולחמי תודה ברוב תרומה טמאה דאז שרי להסיק הכל תחת תבשילו והוי המלאכה לצורך אוכל נפש דאיסור הנאה דהקודש פסול הרי בטל ברוב התרומה דמותרת בהנאה ואילו המצות שריפה דהקודש פסול איננו בטל כיון דגם בהתרומה טמאה יש מצות שריפה (ויש לדון בזה הרבה ובחידושי במ"א הארכתי והוספתי שם יותר דאפי' אם יתערב ברוב חולין ג"כ איסורו הוא דבטל אבל מצות שריפתו דהוא מ"ע בקום ועשה אינה בטילה דמ"ע דקום ועשה אין לה ביטול מטעם שכתבתי שם והבאתיו בקצרה בקונטרס ע' פנים לתורה אות ד' ואכ"מ) והתינח ב"ש לטעמייהו אבל ב"ה לטעמייהו דאפי' אם משכחת קיום המצוה באיזה פעם עכ"ז באופן האסור מסולק השם זמן וא"כ ה"נ בשריפת קדשים סתמא דאסורה ביו"ט שפיר מסולק השם זמן וא"כ מסברא ג"כ היינו יודעין דצריך להמתין עד בוקר שני וא"כ מדאצטריך קרא דוהנותר ממנו עד בוקר וגו' על כרחך דאמרינן מתוך

והנה האחרונים הקשו על מה שכתבו התוס' בקידושין דף (כ"ט ע"א דהא דאצטריך אותו ולא אותה לפטור נשים ממילת הבן היינו משום דמשמונה ואילך אין לה הפסק וחשיבא מ"ע שלא הז"ג וע"ז הקשו דהא משמונה ואילך אין דוחה שבת ואכתי מ"ע שהז"ג היא ותירצו דכיון דרק ארי' דאיסור שבת הוא דרביע עלי' שפיר חשוב זמנו גם בשבת ע"כ דבריהם ואולם לפי המקומות הנ"ל אשר הבאתי דמוכחי דארי' דאיסורא ג"כ מסלק השם זמן הדק"ל ולכאורה יש להביא ראי' לסברת האחרונים הנ"ל מהא דחשוב בש"ס קידושין דף (ל"ה ע"א) פריה ורביה למ"ע שלא הז"ג ואמאי הא מצוה זאת אינה נוהגת ביוה"כ לדיעה הסוברת דכל חמש עינוים הם מה"ת ועל כרחך דכיון דרק ארי' דאיסור יוה"כ הוא דרביע עלי' שפיר חשוב זמנו גם ביוה"כ ושפיר חשיבא מ"ע שלא הז"ג אעפ"י שאין מתקיימת ביוה"כ וא"כ ה"ת מילה דכוותה ואולם שאני דכיון דנוהגת כל ימי השנה וחסר רק יום אחד דיות"כ ע"ב חסרון של יום אחד לא חשוב חסרון וחשיבא שפיר מצוה הנותנת כל השנה ודכוותה מוכח בתוס' יבמות דף ה' ע"א) שהקשו אהא דאמרי התם ד"כ ע"א בשלמא אלמנה מן הנשואין (שפיר לא מתייבמת) דאין עדל"ת ועשה וע"ז הקשו דאמאי הרי עדל"ת ועשה שאין שוין בכל כמו שהוכיחו שם עש"ה עכת"ק ולכאורה מאי קושי' הרי הא דעדל"ת ועשה שאין ש"ב שייך רק אם שעשה היא שוה בכל משא"כ עשה דייבום דיבמות כ' א' הנ"ל הרי גם היא אינה ש"ב שהרי אינה נוהגת במלך ומבואר בסנהדרין (די"ח ע"א) וא"כ אין לה מעלה על הל"ת ועשה הנידחים מפאת היותם אינם ש"ב ושפיר אמרינן דאין עדל"ת ועשה ועל כרחך דסבירא להו להתוס' ז"ל דכיון דמצות ייבום נוהגת בכל ישראל וחסר רק איש אחד ע"כ חשיבא שוה בכל כמו שהעיר בזה בספר ערוך לנר ביבמות שם כ' א') וא"כ ה"נ דכוותה לענין זמן גרמא שפיר חשיבא מצות פ"ו מצוה הנוהגת כל השנה כיון שחסר רק יום אחד דיוה"כ ויש עוד דמיון לזה בפרה אדומה דכתי' בה פרה אדומה תמימה ודרשי' שתהי' תמימה באדמימות ועכ"ז רק שתי שערות שחורות פוסלות בה אבל שערה אחת בחורה אין מסלק השם תמימה ודו"ק [וע"ע בב"מ דע"ז ע"ב ההוא גברא דזבין לי' חמרא לחברי' ופש לי' חד זוזא (הלוקח נתן כל מעותיו מלבד זוז אחד) יתיב ר' אשי וקמציין בה כי האי גוונא מאי קני או לא קני (משום חד זוזא מי אמרי' דמצי למיהדר או לא, רש"י) א"ל ר' מרדכי זוזא כזוזי דמי ולא קני עכ"ל הגמ'. הרי דר' אשי נסתפק לומר דזוז אחד לא חשיב חסרון ונהי דצריך לתת לו גם זה הזוז עכ"ז כיון שהוא רק זוז אחד אינו נחשב חסרון בכלל הדבר לומר שלא נגמר הקנין מפאת שלא הי' נתינת מעות ורק שפיר נגמר הקנין דאין הזוז עושה חסרון וחייב הוא לו את הזוז כתיב דעלמא אבל בהקנין אין עושה חסרון. וראיתי בפתחי תשובה לאה"ע סי' ל"ח ס"ק י"ב הביא בשם הברכי יוסף לענין המקדש את האשה בתנאי על מנת שאראך ענה שיש לי דכ' שם וז"ל עוד יש להסתפק אם הי' לו בשעת קידושין מנה חסר פרוטה מי נימא דוודאי לא קפדה אפרוטה דחסורי מחסרא כי אין דרך העולם להקפיד בכך ומקודשת או דילמא כל שחסר המנה אפי' פרוטה אינה מקודשת ולכאורה נראה דכיון דלענין גוזל ונודר צדקה לחוב אף שאין בני אדם מקפידים חיובא רמ"א עליו לשלם המנה אם גזל או נדר או חייב עד סוף פרוטה אחרונה ה"ה הכא דאינה מקודשת וצריך להתיישב בדבר עכ"ל הברכי יוסף המובא בפ"ת שם וגוף ספר הברכי יוסף איננו בידי לעיין בו והנה ספיקו זה דומה לכאורה לנידון דש"ס ב"מ הנ"ל וא"כ מוכח לכאורה דכמו דמסקינן התם דזוזא כזוזי דמי ולא קני ה"נ פרוטה כפרוטות דמי ולא חשיב קיום התנאי ובאתי רק להעיר), והנה י"ל עוד דפ"ו שאני דקיי"ל ביבמות (דס"ב ע"א) דאם הי' לו בנים ומתו לא קיים פ"ו וא"כ עיקר המצוה דפ"ו הרי הוא רק הוויות הבנים והתורה הטילה על האדם רק את ההכשר שיעשה מעשה ההכשר לשיהיו הבנים הווים אבל גוף המצוה הרי הוא רק הוויות הבנים שהרי אם מתו לא קיים פ"ו וצריך להוליד מחדש וא"כ כיון ששווית הבנים הוא המצוה א"כ הרי המצוה מתקיימת גם ביוה"כ שהרי הבנים שמוליד הווים גם ביוה"כ רק שהיוה"כ איננו זמן של מעשה ההכשר להתהוות הבנים אבל גוף המצוה הרי מתקיימת גם ביוה"כ ואולם אם נאמר כן אזי גם מילה י"ל דחשיב מ"ע שלא הז"ג אפי' נימא דארי' דאיסור שבת מסלק השם זמן שהרי גם במילה מעשה האדם הוא רק הכשר לשיהי'