אתוון דאורייתא עז

שתים משום מגלח ומשום מתגלח וי"ל דהמשנה איירי באמת בנזיר המתגלח מאחר דאז אין על הנזיר רק לאו אחד במה שמניח להיות תער עובר על ראשו וכדכתי' ותער לא יעבור וגו' ועי"ל דאיירי שפיר במגלח את עצמו והא דתני דאינו חייב אלא אחת הכוונה דאינו חייב אלא על תגלחת אחת ולא על כל תגלחת בפ"ע ועל התגלחת האחת הזאת לוקה שמונים באמת דבלא"ה צ"ל כן שהרי יש עוד לאו בנזיר שגילח את עצמו והוא לאו דלא יחל דברו וכמבואר בנזיר דל"ח ע"ב דנזיר השותה יין עובר על בל יחל דברו ע"ש ופשוט דה"ה בנזיר שגילח דעובר ג"כ על הלאו הזה ועיין רמב"ם ה' נזירות פ"ה הי"ג שכ' נזיר שגילח כל ראשו לוקה משום התגלחת אלא אחת עכ"ל ונראה דמ"ש הרמב"ם משום התגלחת בא לאפוקי שיש עוד מלקות אחת משום לא יחל דברו דהוא לאו כולל לכל איסורי נזיר תגלחת ושתי' וטומאה במה שמחלל דברו ועושה נגד קבלת הנזירות ואינו מפאת עצם התגלחת ומשום עצם התגלחת אין לוקה אלא אחת ואם זאת כוונת הרמב"ם ז"ל א"כ הדרא קושי' לדוכתה דהא משום עצם התגלחת ג"כ יש שתי מלקיות חדא משום מגלח וחדא משום מתגלח ודוחק לומר דהרמב"ם איירי דווקא במתגלח מאחר וצע"ק והנה יש להעיר עוד בזה מדברי הרמב"ם פ"ג מה' אבל הלכה ה' שכ' דהמטמא את הכהן לוקה (ומה שכתב שם דהיכא דהכהן המתטמא מזיד אין המטמאו לוקה ורק כשהמתטמא שוגג הוא דלוקה המטמא כבר תמה הלח"מ שם ע"ז דמנ"ל לחלק בין שוגג למזיד ואם אסרה תורה לטמא את הכהן ראוי דגם כשהכהן השתממא מזיד ג"כ יעבור המטמאו עש"ה) ולפי"ז כהן שטימא את עצמו ראוי שילקה שמונים משום מטמא ומשום מתטמא וקשה ע"ז מש"ס נזיר דף (מ"ז ע"א) דיש שם פלוגתא דתנאי בכ"ג ונזיר שפגעו במת מצוה מי מהם יטמא לו הכ"ג או הנזיר ע"ש ואמאי הא ראוי שיטמא הנזיר דאצלו הוא רק לאו אחד שהרי המטמא את הנזיר אין לוקה כמבואר בנזיר דמ"ד ע"א דלא עשו בנזיר מטמא כמיטמא ואילו הכהן הרי יש בו משום מטמא ומשום מיטמא והנה גם לפי דברי הרמב"ם בה' אבל הנ"ל דהיכא דהכהן המתטמא מזיד אין המטמאו עובר משום טומא' רק משום לפני עור וגו' ורק כשה מתטמא שוגג הוא דלוקה המטמא משום טומאה עש"ה ג"כ קשה במשנה דנזיר הנ"ל דנהי דאם נפסוק הדין דיטמא נזיר ואל יטמא כהן וא"כ אם יעבור הכהן ויטמא יהי' מזיד ושוב יהי' בטומאתו רק עביר' אחת משום מתטמא דאילו עבירת מטמא הרי לא תהי' כיון דכשהמטמא מזיד אין שם עבירת מטמא ודו"ק וא"כ כיון דאם יעבור הכהן ויטמא ג"כ יהי' רק עביר' אחת שוב לכאורה הרי נסתלקה הסברא הנ"ל דראוי שיטמא הנזיר ואל יטמא הכהן מפאת דבכהן יש שתי עבירות משא"כ בנזיר דהא בכהן ג"כ יש רק עביר' אחת וכנ"ל עכ"ז אחרי העיון זה אינו דסוף סוף אם אנו פוסקין הדין דיטמא כהן ואל יטמא נזיר א"כ הכהן המתטמא למת מצוה איננו מזיד רק עושה כדין ואולם עכ"ז איסור ועבירת הטומאה ג"כ לא נסתלקה לגמרי לדיעה הסוברת דטומאת מת מצוה הוא רק דחוי' לא הותרה (ע' תוס' ברכות כ' א' ד"ה שב) וכנודע דכל שהאיסור רק דחוי' ולא הותרה אזי גם בשעה שנדחה עדיין ישנו לאיסור אלא שנדחה וא"כ כיון שאין הכהן מזיד ואילו איסור הטומאה עדיין ישנו כאן א"כ שוב הרי יש כאן שני איסורים אחד משום מטמא ואחד משום מתטמא דהא כשה מתטמא איננו מזיד שוב יש איסור גם משום מטמא וכנ"ל וא"כ אם אנו פוסקין הדין דיטמא כהן הרי יודחו אצלו שתי עבירות של טומאה ואילו אם נפסוק הדין דיטמא נזיר יודחה אצלו רק עביר' אחת דטומאה וא"כ סוף סוף עדיין ראוי לנו לומר דיטמא נזיר ואל יטמא כהן כי היכי דיורחה רק איסור אחד ולא שני איסורים ודו"ק ונראה ביישוב זה דבכהן ג"כ ליכא תרתי משום מטמא ומשום מתטמא כ"א גם בכהן תמיד הלאו הוא רק משום עטיא לבד וזה דמה שאסרה תורה לטמא את הכהן וכן מה שאסרה תורה לכהן להתטמא בשניהם ענין האיסור רק אחד הוא דהתורה אסרה והזהירה מלחלל ולפגום קדושת כהונה ע"י הטומאה וכהן המניח להתטמא מאחר ג"כ עובר רק משום מטמא את עצמו במה שמניח עצמו להתטמאות ומחלל ע"י זה קדושת כהונה שלו והאחר המטמאו ג"כ עובר רק משום זה כמוהו במה שמטמא אותו ומחלל ע"י כן קדושת כהונתו ואיסור של שניהם איסור אחד הוא שאסור לטמא ולחלל קדושת כהונה וע"כ גם בכהן שטימא את עצמו אין כאן ג"כ רק לאו אחד משום מטמא ומחלל קדושת כהונה ואין חייב דבר כלל משום מתטמא ודו"ק היטב. וע"ע בתוספתא מכות פ"ג דאחד הסך ואחד הניסך משמן המשחה חייב עש"ה ולפי"ז הסך את עצמו משמן המשחה לכאורה לוקה שמונים משום סך ומשום ניסך וכמובן ולא מצאתי דין זה ברמב"ם ה' כלי המקדש פ"א ששם נתבארו דיני סיכת שמן המשחה וגם לא הביא הרמב"ם שם כלל גוף דין התוספתא הנ"ל שגם הניסך חייב וצ"ע למה השמיטו ואדרבה מלשון הרמב"ם שם בהלכה ו' שכ' אחד הסך את עצמו ואחד הסך את אחרים שנאמר ואשר יתן ממנו על זר עכ"ל מוכח דשוין הן עבירת הסך את עצמו ועבירת הסך את אחרים וזה שלא כדברינו דלפי דברינו הסך את עצמו עובר שתים והסך את אחרים עובר רק אחת ואולם י"ל דכמו שכתבנו למעלה לענין טומאת כהן דתמיד העביר' רק אחת הוא במה שמטמא ומחלל קדושת כהונה ה"נ תמיד העביר' רק אחת הוא במה שמחלל קדושת השמן ע"י הסיכה על זר וע"כ ג"כ הסך את עצמו אינו עובר רק עביר' אחת שמחלל את קדושת השמן ע"י שסך עצמו בו וז"פ וע"ע בתוספתא דמכות שם דמבואר שם דהמלביש את חבירו כלאים לוקה והכ"מ בס' כלאים פ"י הל"א כ' הטעם משום דכתי' לא תלבש שעטנז קרי בי' לא תלביש ע"ש והרמב"ם כ' שם שאין המלביש לוקה כ"א כשהלובש שוגג וכמו שכתב בהך דטומאת כהן דאין המטמא לוקה כ"א כשהמתטמא שוגג וכנ"ל והכ"מ שם בה' כלאים תמה עליו דמנ"ל הא ומפשט התוספתא מוכח דאין חילוק רק דאפי' כשהלובש מזיד איכא עביר' בפ"ע למלביש ולפי"ז יומצא ג"כ דהלובש כלאים לעצמו לוקה שמונים משום מלביש ומשום לובש וכמובן ולפי"ז קשה לכאורה על דעת הר"ש מקינון בספר הכריתות שכ' דאין עשה אחת דוחה שני לאוין ואמאי הרי כל עיקר דין עדל"ת מכלאים בציצית הוא דילפינן ושם הא הוי ב' לאוין משום מלביש ומשום לובש וכזה קשה ג"כ על דברי התוס' יבמות ד"ג ע"ב ד"ה לא שכתבו להוכיח דילפינן חדא איסורא מתרי איסורי לענין דחי' וז"ל הא לא מפלגינן בשום מקום וילפינן מכלאים בציצית אפי' תרי איסורי וכו' עכ"ל הנה שהם חולקים על הכריתות הנ"ל וסבירא להו דעשה דוחה שני לאוין מפאת דילפינן תרי איסורי מחדא איסורא אבל בזה עכ"פ מודים דכלאים בציצית הוי רק חדא איסורא וא"כ קשה הא בכלאים בציצית עצמו הוי תרי איסורי וכנ"ל והנה בדעת הכריתות הנ"ל י"ל דכוונתו רק דאין עשה דוחה שני לאוין שהם משמות שונים אבל שני לאוין ושהם משם אחד כמו בכלאים בציצית דשני הלאוין משם אחד הם משום כלאים שפיר דוחה אבל מדברי התוס' הנ"ל אכתי קשה שהרי הם ז"ל רצו להוכיח שם דילפינן תרי איסורי מחדא איסורא ממש עש"ה וא"כ