אתוון דאורייתא עו

שחסירה שאר הבגדים כיון שהעבודה בעצמותה הרי אינה נצרכת לבגדים כלל ויש בה פסול רק מפאת שעבדה כהן הדיוט והיא צריכה כ"ג וקדושת כ"ג לעבודה באה לו ע"י שלובש שמונה בגדים כמו שקדושת כהן הדיוט באה לו ע"י שלובש ד' בגדים וא"כ עכ"פ אין כאן רק עבירת עשה דאהרן ולא כהן הדיוט אבל אין כאן איסור מחוסר בגדים ודו"ק היטב ואולם אם נאמר דגם העבודה בעצמותה נצרכת לבגדים אזי ממילא כהן הדיוט העובד עבודת כ"ג שאז שוב העבודה בעצמותה נצרכת לשמונה בגדים וכמובן וא"כ ממ"נ הוא או מיותר בגדים מפאת עצמו או מחוסר בגדים מפאת העבודה ודו"ק ועיין מדרש רבה אחרי מות פרשה כ' וז"ל בשביל ד' דברים מתו בני וכו' ע"י שהיו שתויי יין וכו' וע"י שהיו מחוסרי בגדים וכתוב בו מיתה ומה הי' חסרון מעיל שכתוב בו מיתה שנא' והי' על אהרן לשרת וכו' עכ"ל ובמ"כ כ' וז"ל אע"ג שהיו הדיוטים והדיוט אינו משתמש במעיל כבר נשאל ע"ז הרא"ש והשיב בתשובותיו כלל כ' שלפי טעותם שהחזיקו את עצמם בכהנים גדולים ונכנסו לפני ולפנים עברו על ונשמע קולו בבואו אל הקודש עכ"ל ולענ"ד הדברים תמוהים שאיך נענשו בשביל טעותם אם לפי האמת לא היו מחוסרי בגדים הרי מה שהיו מחוסרי בגדים לפי טעותם הוי רק מחשבת עביר' שאין הקב"ה מצרפה למעשה ובבני אהרן גם מחשבת עבירה לא הי' כיון שוודאי לא עברו בזדון רק מחמת איזה טעות וא"כ הרי זה דומה לטועה על יום חול שהוא שבת ואעפ"כ עשה בו איזה מלאכה מפאת שסובר בטעות שמלאכה כזאת מותרת בשבת שאין שם לא מעשה עבירה כיון שבחול עשה ולא מחשבת עבירה כיון שסובר שמותר לעשות מלאכה זאת בשבת וא"כ גם כאן לא הי' עבירה כלל מפאת חסרון המעיל לא במעשה כיון שהם הי' כהנים הדיוטים שאין צריכים מעיל ולא במחשבה כיון שבשוגג עשו כל מה שעשו וכמובן ואולם אם נאמר דענין הבגדים נצרך אל עצמיות העבודה ניחא דכיון דקטורת לפני ולפנים לא ניתנה להעשות רק בכהן גדול המשמש במעיל וא"כ העבודה מפאת מקומה צריכה מעיל וע"כ חשיבי באמת מחוסרי מעיל מפאת העבודה אעפ"י שהם עצמם היו כהנים הדיוטים שאין משתמשים במעיל ואולם גם בזה עדן לא הונח שהרי ההקטרה לפני ולפנים ניתנה מדינא להעשות רק ע"י כ"ג ביוה"כ ובה הרי הי' הכ"ג משמש בבגדי לבן ולא לבש המעיל כלל וא"כ גם מפאת מקום העבודה אין כאן חסרון, מעיל ויש ליישב ואין להאריך ועיע בערכין די"א ע"ב אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה (פי' דהלוים שבמקדש היו נחלקים למשפחות מהם היו משוררים ומהם שוערים דהיינו מגיפי הדלתות והשערים ואם אחד ממשפחת משוררים שיער דהיינו שהגיף בדלתות חייב מיתה ביד"ש) שנא' והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הא כתי' חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה חנא הוא וכו' עכ"ל הגמ' הצריך לעניננו ומבואר בזה דס"ל לאביי דהך והזר הקרב יומת לא קאי אזר ממש כי אם אזר דאותה עבודה וא"כ נראה פשוט דה"ה לאביי אם כהן הדיוט יעבוד עבודת כ"ג ביוה"כ ותהי' עבודה תמה ג"כ יתחייב מיתה דנהי דאינו זר ממש עכ"ז הרי הוא זר לאותה עבודה כיון שעבודה ההוא הוא עבודת כ"ג לא עבודת כהן הדיוט וא"כ כיון, דהלכה כאביי וכמבואר ברמב"ם ה' כלי המקדש פ"ג הי"א א"כ נפשט הספק הזה אשר נסתפקנו אם כהן הדיוט חייב מיתה בעבדו עבודת כ"ג ביוה"כ והיא עבודה תמה ואולם לענין ספיקו של הפרשת דרכים הנ"ל אי משום קרא דבני אהרן ולא בנות אהרן נכנסו הכהנות לכלל זרות וחייבות מיתה נראה לדקדק מגמרא דערכין הנ"ל איפכא דהך לאו הבא מכ"ע דבני אהרן ולא בנות אהרן לא אהדרינהו לכלל זרות דהא משורר ששיער מבואר בגמ' הנ"ל דאעפ"י שהוא באזהרה אעפ"כ אין האזהרה מכניסתו ומחזירתו לכלל זרות ולא חשיב זר ולא הוי במיתה ואפי' לאביי דסובר דהוי במיתה היינו אך משום דיש מקרא מיותר ע"ז דהיינו קרא דוהזר הקרב יומת וכנ"ל אבל האזהרה בעצמותה אשר ישנו במשורר ששיער אין מכניסתו לכלל זרות וא"כ ה"ה דקרא דבני אהרן ולא בנות אהרן לא אהדרינהו ואכנסינהו לכלל זרות והוי רק פסול בעלמא ובאתי בכ"ז אך להעיר

כלל כ בו יבואר דכל מקום שאסרה תורה לפעול דבר בזולתו ואסרה ג"כ מלקבל הפעולה ההיא מזולתו אזי אם האדם עושה הדבר ההוא בו בעצמו עובר שתים משום פועל ומשום מתפעל

בש"ס מכות ד"כ ע"ב מבואר דמקיף לעצמו לוקה שמונים משום מקיף ומשום ניקף עש"ה ויוצא מזה כלל הנ"ל דכשחייבה תורה אפועל ואנפעל אזי גם כשהפעולה יוצאת אל האדם בעצמו עכ"ז נקרא הוא עצמו פועל וגם נפעל ומתחייב תרתי ומתבארת עוד סברא זאת מהא דאמרינן (בסנהדרין דנ"ה ע"א) בענין משכב זכר דחייבה תורה את השוכב ואת הנשכב ומבואר שם דהמערה בעצמו מתחייב תרתי משום שוכב ומשום נשכב עש"ה ותמצא עוד סברא זאת ברמב"ם ה' עכו"ם פ"ג ה"ט) וז"ל העושה עכו"ם לעצמו אעפ"י שלא עשאה בידו (כ"א אחרים עשאוה לו) לוקה שנאמר לא תעשה לך פסל וכו' וכן העושה עכו"ם בידו לאחרים וכו' לוקה שנאמר ואלקי מסכה לא תעשו לכם לפיכך העושה עכו"ם בידו לעצמו לוקה שתים עכ"ל והנה יש להעיר בזה מהא דאמרינן בסנהדרין דקי"ב ע"א איבעי' להו הודחו מאיליהן אנחי עיר הנדחת שהודחו מאיליהן) מהו וידיחו אמר רחמנא ( יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם) ולא שהודחו מאיליהן או דילמא אפי' הודחו מאיליהן עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דהיכא דדיברה התורה מפעולה שאדם פועל בזולתו היינו המדיח את אחרים איבעי לי' לגמ' אם הדין ההוא נוהג ג"כ כאשר הית' ההפעלה מהאדם בעצמו אל עצמו ונשאר שם בסנהדרין בזה באיבעי' דלא איפשטא עש"ה וא"כ קשה דמדוע לא פשיט האיבעי' מהך דמכות וסנהדרין דאמרי' דהיכא דחייבה תורה על הפעולה בזולתו אזי החיוב ההוא נוהג ג"כ כאשר הית' ההפעלה מהאדם בעצמו אל עצמו וכנ"ל וצריך לחלק בין פעולה מעשיית כשוכב ונשכב דק"א וניקף לבין הסתה והדחה שהוא פעולה מחשביית ועיוניית ויותר שייך לומר בפעולה מעשיית שהאדם בעצמו פועל וגם נפעל משנאמר אצל האדם שהוא מסית ומדיח את עצמו וכמובן ודו"ק ועי"ל דכשהאדם נידח ומפותה מאחר אין החטא שלו גדול כל כך כאשר הוא עובד ע"ז בזדון עצמו וע"כ ששיר איבעי לי' לגמ' דאולי כשהודחו מעצמם עבירתם חמורה טפי ואין מתכפרים בסייף כמו שמתכפרת עיר הנדחת שהודחה מאחר וז"פ וע"ע בנזיר דמ"ב ע"א במסכת נזיר שגילח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח וגילח לוקה על כל אחת ואחת עכ"ל המשנה וקשה ג"כ ברישא דאמאי אינו חייב אלא אחת הא אמרינן בנזיר דמ"ד ע"א דמגלח את הנזיר עובר ג"כ בלאו דכתי' ותער לא יעבור על ראשו קרי בי' לא יעביר (דהיינו שאדם אחר אסור להעביר שער הנזיר עש"ה וא"כ בנזיר שגילה את עצמו ראוי שילקה